שולחן ערוך, אורח חיים ק״צ: שתיית היין אחר הברכה ודיניו ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

שתיית היין אחר הברכה ודיניו ובו ה סעיפים:
אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך [ואם הפסיק בין הברכ' לטעימה ע"ל סי' רע"א סעיף ט"ו] ואח"כ יטעמו האחרי' אם כול' זקוקי' לכוס אחד ונותן המברך מכוסו לכוס ריקן שבידם לא יטעמו עד שיטעום הוא אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא. אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום (ועיין לעיל סימן קפ"ב וס"ס רע"א):

אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש:

שיעור שתיית יין להתחייב בברכ' אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית הלכך ישתה רביעית שלם:

אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א' מהמסובין כשיעו' ואין שתיית שנים מצטרפת ומ"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם [ועיין לקמן סי' רע"א סעיף י"ד]:

כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן [וע' לעיל סי' קע"ד סעיף ה' בהגה:

מברך בורא פרי הגפן כו': עיין בתוס' פרק ע"פ ובהרא"ש טעם למה נשתנה ברכת המזון מכל דברים האחרים הטעונין כוס שכולן ברכ' בפה"ג קודמין וכאן פה"ג באחרונ' ע"ש ואמרי' סברי מרנן אע"פ שבית הבליעה פנוי שלא לחלק בברכת היין וה"ה בקידוש והבדלה ויש מאיזו טעמים למה אומרים סברי על היין ולא על השכר ומצאתי טעם א' משום שהיין הביא קללה לעולם בימי נח שנשתכר ונתארר בני כנען ע"כ אנו אומרים סברי כלומר תבינו שבדעתי לשתות ובדעתיכם אשתה דלא יזיק וע"כ רגילין להשיב אחריו לחיים:

בפה"ג. ואומרים סברי מרנן אע"פ שבית הבליעה פנוי שלא לחלק בברכת היין עטרת זקנים ע"ש:

ויטעום המברך. מצוה לגמוע גמיעות גסות משום חבוב מצוה:

שלש. ואם דעתו לשתות עוד לא יברך אחריו אלא בסוף ואם טעה ובירך אחריו א"צ לברך בתחלה כיון שהיה בדעתו לשתות עוד ודוקא כשדעתו לשתות מיד דאל"כ יש לחוש שמא יתעכל. מ"א:

יין. וה"ה שאר משקין. והספק הוא דיש לדמותו לאכילה והוי בכזית. או נאמר ושבעת שהוא שתיה בעי שישתה כדי שביעה דהוי רביעית. ויש רוצים לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול"נ דבעי כשיעור דלא חלקו חז"ל בשיעורים. מ"א:

או ברביעית. ובספר גן המלך הביא ראיה דשיעורו ברביעית ע"ש והיד אהרן חולק עליו:

שלם. וט"ז העלה דאם שתה מלא לוגמיו מכוס גדול או בפחות מזה אם שתה רוב הכוס צריך לברך לכ"ע ע"ש. ובספר אליהו רבה דחה דברי ט"ז בשתי ידים והעלה דלעולם צריך רביעית שלם:

מהמסופקים. ואם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל א' מהמסובין והמסובין נמי נתכוונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה. מ"א: (ובספר א"ר העלה דטוב לכוין שלא יצאו בזה וכן מוכח מט"ז ס"ס קע"ב):

פסחים ק"ג וכמר זוטרא

כדין המוציא ומוציא הדינים מצויינים שם לעיל בסי' קס"ז

פסחים שם

טור בשם ר"י ותו' בסוכה כ"ו וביומא ע"ט וברא"ש בפ"ו דברכות

טור

טור בסימן רע"א

אגודה בפ"ט דפסחים

ס"א אחר כו'. מתני' פ"ח וכב"ה ועבה"ג:

ויטעום המברך כו'. שם נ"ב א':

ואח"כ כו'. עתוס' דפסחים ק"ו א' ד"ה דהוה כו':

אחר כו'. דלא כה"ג והביאו הרא"ש בפ"ו דברכות סכ"ז ובפ' ע"פ ס"י וחלק עליו וסמ"ג כ' שט"ס הוא בבה"ג וע' רשב"ם שם ק"ג ב' סד"ה אסור ובה"ג כו' ונראה אף לגי' הרא"ש י"ל דק' לו קושיית תוס' בברכות ל"ז א' ד"ה נתן וא"ת לר"ג כו' ועתוס' ק"ה ב' ד"ה ש"מ ברכה כו':

ס"ג שיעור כו'. עבה"ג ועש"ו:

דכ"ר כו'. כמ"ש בע"פ בקידוש וה"ה לכ"ד שטעון כוס:

שהוא כו'. עתוס' שם ד"ה אם טעם כו':

ס"ד אם המברך כו'. עסי' רע"א מש"ש:

ס"ה כשמסובין כו'. פסחים ק"ג א' ועתוס' שם ד"ה לא כו' לכך נראה כו':

אחר ששתה כוס של בהמ"ז וכו' – עיין במ"ב מה שכתבנו בשם המ"א דדוקא שדעתו לשתות מיד וכו' ונראה שכונת המגן אברהם הוא דיצטרך עי"ז לברך עוד ברכה ראשונה על השתיה שישתה אח"כ מחדש ואזיל לטעמיה לעיל בסימן קפ"ד סק"ט אך באמת הרבה אחרונים הסכימו שם לדעת אבן העוזר בזה שכל שלא סילק דעתו מהאכילה או מהשתיה לא נתבטלה ברכה ראשונה אפילו שהה כל היום וכמו שכתבנו במ"ב לעיל ע"ש וא"כ לכאורה אין מקום לדברי המ"א גם בסעיף זה אכן לבי מגמגם בזה דנהי דאם שהה הרבה לא נתבטלה ברכה ראשונה כיון שלא הסיח עכ"פ דעתו מ"מ מאן יאמר לן דרשאי לעשות כן דהרי עכ"פ מפסיד ברכה אחרונה של אכילה ושתיה זו ומה שיברך לבסוף לאחר אכילה ושתיה שניה לא מהני כלל לזה כיון שכבר נתעכל והוי כמי שאינו ומה גם שמצוי כמה פעמים שבהמשך איזה זמן נשתנה רצונו או מטריד מאיזה דבר ואינו אוכל ושותה עוד וא"כ בודאי מפסיד ברכתו לגמרי:

יברך ברכה אחת מעין שלש – ואם דעתו לשתות עוד לא יברך אחריו אלא לבסוף [טור] וכתב המ"א דאם טעה ובירך אחריו א"צ לברך בתחלה כיון שהיה דעתו לשתות עוד והגר"ז וח"א בהלכות קה"ת העתיקו דבריו ועיין בחידושי רע"א בשם תשובת קרית מלך רב דדוקא כשטעה בדין דחשב דצריך לברך ברכה אחרונה אע"פ שרצונו לשתות עוד אבל בשכח שיש לו לאכול עוד ובירך ברכה אחרונה צריך לברך על מה שאכל אח"כ עכ"ל. ועיין בא"ר שמסתפק בדינו של המ"א ובגדי ישע ומאמר מרדכי חולקים על המ"א ודעתם דברכה אחרונה הוא סילוק גמור בכל גווני וכן מצדד בנהר שלום וע"כ למעשה צ"ע:

יטעום אחד וכו' – עיין בחידושי רע"א שכתב דהמברך בהמ"ז לא יברך בפה"ג והטועם הוא יברך דדילמא בהמ"ז אינה טעונה כוס ובפרט דקי"ל כן לעיקר א"כ לא הוי ברכת המצות ואינו יכול לברך בשביל אחר אם אינו מברך גם לעצמו עכ"ל והנה המעיין בתשובת ח"צ המובא בשע"ת לא משמע כן דלפי דבריו שם אם יברך אחר על הכוס א"כ לא קיים הראשון מצות כוס כלל ע"ש ובאמת לשון המחבר משמע ג"כ דמי שאחז הכוס בשעת בהמ"ז הוא המברך ג"כ על הכוס [וכן מוכח יותר בב"י לפי מה שהביא מסימן רע"א] אלא דהטעימה סגי באחר ומה שהקשה לפי מה דקי"ל לעיקר הדין דבהמ"ז אינה טעונה כוס האיך יכול להוציא אם אינו טועם בעצמו י"ל דכיון דלכו"ע הוא עכ"פ למצוה מן המובחר וכמו שכתב הרמ"א לעיל בסימן קפ"ב הוא בכלל ברכת המצות דקי"ל דאע"פ שיצא מוציא וגם מדברי המחבר גופא מוכח כן דהוא הביא בעצמו הרבה דעות בענין זה בסימן קפ"ב והכא סתם וכתב דסגי בטעימת אחר [ואע"פ שהוא אינו מברך ע"ז כלל וכמו שכתבנו מתחלה] ולא כתב דדבר זה תליא בפלוגתא אלא ע"כ כדברינו. ודע עוד דאפילו למאי דפסק הרמ"א לקמן בסימן תקפ"ט ס"ו דמי שמוציא לנשים בתקיעה אינו יכול לברך בשבילן אם הוא בעצמו כבר יצא מאחר שאין מחויבות בדבר הכא עדיף טפי דהכא יש מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס משא"כ התם דלא נזכר שום רמז מצוה בש"ס על הנשים ויותר טוב היה שהם בעצמן ג"כ לא יברכו אלא שלא נוכל למחות בידן ע"ז ועכ"פ אנו בודאי לא נברך בשבילן וכמו שכתב שם בד"מ משא"כ בעניננו:

מהמסובין – עיין בשע"ת בשם חכ"צ דדוקא אם המסובין אינם יודעים בעצמם לברך אבל אם יודעים אסור לו לברך ע"מ שיטעמו אחרים אם לא יטעום הוא בעצמו והביא ראיה לזה מדברי רש"י עירובין מ' ע"ב ע"ש ובאמת דבריו צ"ע ולא משמע כן בפוסקים דלפי דבריו לא משכחת האי דינא כ"א בבני ביתו או בבנים קטנים דבהו יכול להוציאם אע"פ שאינו צריך לברך לעצמו כדמבואר לעיל בסי' קס"ז סעיף י"ט עיי"ש בביאור הגר"א ובאחרונים והפוסקים סתמו וכתבו דבין הוא הוא בין אחר יכול לטעום ולא חלקו כלל וע"כ לא דמי כלל להאי דסימן קס"ז דהתם ברכת הנהנין הוא ולא יהנה ולא יברך וכדאמרי' בש"ס ר"ה דף כ"ט עיי"ש משא"כ בברכת המצות אדרבה קי"ל אע"פ שיצא מוציא ומה שהביא מדברי רש"י המעיין שם ברש"י יראה שדבריו שם סתומים ומחוסרי הבנה אף לדבריו ומראש דבריו משמע לכאורה איפכא וא"כ אין להביא ראיה משם. ואין להביא ראיה לדברי החכ"צ מדברי המחבר לקמן סי' רע"ג ס"ד דגם בקידוש שהוא ברכת המצות נמי אינו יכול להוציא אם כבר יצא אלא למי שא"י בעצמו לקדש חדא דדברי המחבר שם דחויים מהלכה כמו שהבאתי שם בבה"ל בשם האחרונים ועוד דלא דמי כלל דשאני התם דהוא כבר יצא וא"כ למה ליה לקדש ולברך עוד הפעם לאחרים במקום שהם בעצמם יכולים לקדש משא"כ הכא דהוא מברך בהמ"ז לחיובו ונקט ג"כ כוס כתיקון חכמים לברך בהמ"ז על הכוס וא"כ הוא מברך גם לעצמו אלא שאינו רוצה לטעום ובזה שפיר מודו כ"ע דיכול גם אחר לטעום אע"פ שאותו אחר יכול בעצמו לברך תדע דהמחבר בעצמו בסי' רע"א סעיף י"ד סתם וכתב דאם טעם אחד מן המסובין יצא ולא חילק כלל אם המסובין יכולים בעצמם לברך או לא וכן בב"י שם לא נזכר מזה כלל ע"ש אלמא דלא שייכא כלל האי דינא דמיירי שיוצא ג"כ בקידוש לעצמו לההיא דסי' רע"ג הנ"ל שאינו מקדש רק לאחרים וכן ברור ומצאתי במחה"ש שכתב ג"כ דמדברי הפוסקים לא משמע כדברי חכ"צ:

במג"א ס"ק ד' ויש רוצים נ"ב עיין ט"ז ריש סי' ר"י ועיין מ"ש לקמן סי' רע"ב סס"ק ק"ו:

סעיף ג' שיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה. נ"ב הנה בדין פלוגתת הפוסקים אם הוי שיעור יין בכזית או ברביעית נראה לפענ"ד ראיה ברורה דדי בכזית ממשנה מפורשת במס' מעילה דף ט"ו ע"ב דחמשה דברים בעולה מצטרפין זע"ז וששה בתודה מצטרפין זע"ז הבשר והלחם והיין וכו' וקשה היאך מצטרף היין עם הבשר והלחם הרי אין שיעורן שוה שזה בכזית וזה ברביעית ומפורש במשנה שם לקמן דכל שאין שיעוריהן שוה אין מצטרפין. וראיתי בתוס' זבחים דף ק"ט והובא בתיו"ט שם במעילה שהרגישו בזה ותירצו דבפת ששרה ביין דהוי דרך אכילה והוי בכזית ע"ש. אבל לדעתי דבריהם תמוהין דהרי הש"ס מסיק בפ"ג דפסחים דבקדשים ודאי היתר מצטרף לאיסור וא"כ מה איריא דנקט במשנה חמשה דברים בעולה ששה בתודה הרי בכל הקרבנות אפילו יין של חולין או לחם ובשר חולין נמי מצטרפין לכזית לפיגול ונותר וטמא דהרי בקדשים היתר מצטרף לאיסור. אך הנה הרי כיוצא בזה פריך הש"ס בפ"ג דפסחים בנזיר דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לאיסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה והרי היתר מצטרף לאיסור איסור ואיסור מיבעיא ומשני היתר מצטרף לאיסור בבת אחת איסור ואיסור אפילו בזה אחר זה וא"כ ה"נ במה דקתני במשנה חמשה דברים בעולה ששה בתודה מיירי בזה אחר זה ולכך לא שייך בזה היתר מצטרף לאיסור וא"כ בע"כ דמיירי בזאח"ז דאי בבת אחת בפת ששרה ביין הדק"ל אפילו היתר מצטרף לאיסור ובע"כ דמיירי בזאח"ז וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתיה דהרי אין שיעוריהן שוה ולמה מצטרף בע"כ דגם יין שיעורו בכזית וזה ראיה גדולה לפענ"ד ודו"ק היטב:

[א] הברכה הפסק וכו'. אינו נכון דמה לי בהפסק זה בין ברכת המזון לאכילה, דתיכף לנטילה ברכה אמרו ולא לאכילה גם ברכה זו שייך לברכת המזון, ועוד יברך בורא פרי הגפן ואחר כך יטול ויברך. ונראה שהבין כן בדברי הרא"ש שהביא בית יוסף ולא דקדק במחילה מכבודו כראוי דהכי פירושו דכיון דברכת המזון הוא היסח הדעת והפסק לאכילה הוי נמי היסח הדעת לברכת היין והוי הפסק בין ברכת היין לשתיה מה שאין כן בקידוש והבדלה שאינו להיסח הדעת לא הוי הפסק אף דמשתיה וברוכי בהדי הדדי לא אפשר:

[ב] אלא אם כן כוס וכו'. פירוש קודם שישתה המברך ישפוך מכוסו לכוסות שלהם שלא יהיה פגומין, ומה שנוהגין העולם לשפוך אחר ששתה המברך טעות גמור הוא, וכן כתבו הב"ח ופרישה:

[ג] [לבוש] לא יברך וכו'. ואם טעה ובירך אחריה אין צריך לברך בתחילה כיון שהיה דעתו לשתות עוד. ואני מסתפק דלא עדיף מכוס ברכת המזון ואפילו הכי הוי הפסק, ואולי דטעה שאני:

[ד] [לבוש] בפרק המוציא וכו'. כתב הט"ז לא ידעתי מה חשב להביא ראיה ממקום הסותר דהא אמר שם דדילמא בדם שהוא עב דוקא הוא כך, אבל ביין דקלוש יש בכזית יותר מרביעית אם כן היה לו להסתפק דשמא בעי יותר מרביעית, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דאביי לא קאמר אלא דילמא רבי יוסי סבירא ליה כן, אבל ר' נתן ודאי סבירא ליה הכי אף ביין, ועוד הא ר' יוסף אמר דגם רבי יוסי אמר כר' נתן וכן ראיתי ברמב"ם פרק י"ח מהלכות שבת שפסק כר' נתן ועיין בלחם חמודות דף ס"ב:

[ה] רביעית שלם וכו'. בלחם חמודות שם הגיה באשרי דצריך לומר רוב רביעית כן כתבו המרדכי ואגודה פרק כיצד מברכין ופרק שלושה שאכלו בשם ר' יוסי דאם שותה כביצה מברך, אבל מסיק לסוף בשם הרמב"ם וסמ"ג והר"ש דבעי רביעית שלם וכן כתב שבלי הלקט דף כ' בשם רבינו שמחה ורבינו אביגדור. גם יש לתרץ דברי הרא"ש על פי מה שכתבו תוס' בעירובין דף ד' עיין שם ודו"ק כי קיצרתי, וכן הסכים הב"ח, וכן פסק רבינו ירוחם וטור ואגור ומהרי"ו סימן קנ"ג. ובתשובת הרשב"א סימן תרכ"ה כתב זה לשונו השותה כוס של ברכת המזון צריך לשתות רביעית, עד כאן, פירוש משום ברכה אחרונה, ואפשר דסבירא ליה מדינא דכוס ברכת המזון גופיה הכי הוא שצריך לשתות רביעית וצריך עיון. ובענין זה נראה לי ליישב כל תמיהות ראשונים ואחרונים על בעל הלכות גדולות במה שכתבו שאין צריך לברך כוס ברכת המזון מעין ג', דנראה לי דבאמת אם שותה רביעית מודה דצריך לברך אלא דקאמר שאין חיוב בדבר לשתות כל כך ודו"ק. ראיתי בט"ז שהאריך להוכיח ולפסוק דאפילו בפחות מרביעית מברך מעין ג' ועיקר ראייתו וכי עדיף ברכה אחרונה מכוס ברכת המזון דהוא נלמד גם כן מוברכת וסגי כמלא לוגמא עיין שם. ואני לא ידעתי ושמעתי מלימוד זה דוברכת למד לכוס ברכת המזון ובברכות דף מ"ח ע"ב וברכה זו ברכת הזן. גם בלאו הכי לא קשה מידי דכוס ברכת המזון הוי כקידוש והבדלה דהא צריך לברך עליה ברכה ראשונה בורא פרי הגפן, אבל בברכה אחרונה דרביעית בעינן כמו שיש חילוק בין ברכה ראשונה דאכילה אפילו פחות מכזית ובאחרונה בעינן כזית. גם מה שתמה על הטור בסימן ת"פ דפסק בכוס רביעית שמברך אחריו לא קשה מידי דמיירי בששתה רביעית וסמך על מה שכתב הטור בסימן זה, והתם קא משמע לן דדוקא אכוס רביעית מברך ולא אשלישי עיין שם. סוף דבר על מקומי אני עומד שאין לברך באחרונה אלא ברביעית שלם, ואפילו ביין שרף בעינן רביעית דלא פלוג:

[ו] [לבוש] כל אחד כמלא וכו'. זה לא נזכר בשולחן ערוך אלא משמע דטעימה בעלמא סגי ולקמן סימן רע"א יתבאר. כתב הכלבו נהגו לרחוץ כוס של ברכה אחר שתייתו ומעביר אותם מים על עיניו שלא לשפוך יין של ברכה לארץ במקום בזיון עד כאן לשונו. וכתב הב"ח ונכון לנהוג כן בכל כוס שמברכין עליו אפילו אינו של ברכת המזון, עד כאן, ועיין לעיל סימן קס"ז ס"ק כ"ה:

[ז] צריך לברך וכו'. אם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל אחד והמסובין נתכוונו אם יגיע להם שיצאו יוצאין בזה כן כתב מגן אברהם, אבל מט"ז בסוף סימן קע"ט מבואר דאין יוצאין בזה, לכן נראה לי דטוב יותר לכוין שלא יצאו:

א) [סעיף א'] אחר שסיים בהמ"ז מברך וכו'. ואפילו אם כבר בירך על היין בתוך הסעודה. ב"י. לבוש. ר"ז אות א'. ומה שאין מברכין בפה"ג קודם בהמ"ז כמו בקידוש והבדלה שאני בהמ"ז דהוי סילוק והיסח הדעת ויהיה הפסק בין ברכה לשתיה טור. מ"א סק"א ומה שנהגו בבהמ"ז בחופה להמתין לברך בפה"ג אחר ו' ברכות היינו הטעם דכיון שנתקן אחר בהמ"ז בכה"ג סמוך לשתייה ה"ה נמי נתקן גם בחופה לאומרו אחר שאומרים ו' ברכות. בנימין זאב סי' שע"ט. כנה"ג בהגה"ט מ"א שם. ומיהו יש מקומות שנוהגין לומר גם אחר בהמ"ז בפה"ג קודם ו' ברכות ועיין מאמ"ר אות י"א שעשה סמוכות למנהג זה מדברי הפו' אכן דעת מרן ז"ל אינו כן אלא בבהמ"ז מברך ו' ברכות קודם בפה"ג כמ"ש באה"ע סי' ס"ב סעי' ט' יעו"ש. ומ"מ הירא דנהוג נהוג ומנהג עיר קדשנו ירושת"ו כי"א קמא שכתב מרן שם שאומרים ברכת חתנים על כוס אחר דהיינו שנותנין כוס אחד ביד המברך בהמ"ז שאומר זימון וכוס אחר לפני אדם אחר וכשגומר המברך בהמ"ז ואומר עושה שלום וכו' ליקח האחר הכוס שלפניו בידו ואומר עליו ו' ברכות וחוזר המברך בהמ"ז לומר בפה"ג על הכוס שבידו שבירך עליו בהמ"ז ואח"כ מערבין הכוסות זה עם זה ושותין המברך בהמ"ז והמברך ברכת חתנים כל אחד מכוס שבידו ומכוס של ב"ח נותנין לחתן ולכלה ומכוס בהמ"ז נותנין למסובין:

ב) שם. מברך בורא פרי הגפן וכו'. ואמרינן סברי מרנן אעפ"י שבית הבליעה פנוי שלא לחלק בברכת היין וה"ה בקידוש והבדלה. עט"ז אות א' וכ"כ לעיל סי' קס"ז אות ק"ט וגם כתבנו שם אות ק"ח כוונת סברי מרנן יעו"ש:

ג) שם. מברך בורא פרי הגפן וכו'. יש נוהגין לומר קודם הברכה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. מט"מ סי' שמ"ד. ואני רגיל לאומרו קודם בהמ"ז בשעה שנותנין כוס לברך. שכנה"ג בהגה"ט אות א':

ד) שם. ויטעום המברך. מצוה לגמוע גמיעות גסות משום חבוב מצוה מ"א סק"ב. חס"ל אות א'. ועיין לעיל סי' קפ"ג אות כ"ה:

ה) שם ואח"כ יטעמו האחרים וכו' היינו אם לא הפסיקו בדיבור אבל אם הפסיקו בדיבור בין בפה"ג של המברך לטעימה צריך לברך מי שהפסיק ואח"כ שותה כמ"ש לעיל סימן קס"ז אות ח"ן יעו"ש ומיהו היותר נכון שלא לברך ושלא לשתות מי שהפסיק עיין באות הנז' ודוק וכ"כ החס"ל שם ואם בירך המברך ברכה אחרונה על היין קודם שנגמרו המסובין לטעום יכולין לטעום בלא ברכה ראשונה על סמך מה שכוונו על המברך ומ"מ שב וא"ת עדיף כיון דלא יש חיוב לטעום זכ"ל אות ב' מע' ך':

ו) שם א"צ המברך לשפוך וכו' אם היו פגומים צריך לשפיך מכוס של ברכה לתוך כל כוס וכוס קודם שישתה המברך ב"י בשם הרא"ש והרשב"א פ"ג שאכלו והטעם כתבו התו' בפסחים ק"ו ע"א כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום יעו"ש והב"ד ב"י סס"י רע"א. ומה שנוהגים העולם לשפוך לתוך הכוסות לאחר ששתה המברך טעות גמור היא ב"ח פרישה אות ב' ט"ז סק"א א"ר אות ב' ועיין לעיל סימן קפ"ב אות כ"ד:

ז) [סעיף ב'] אחר ששתה כיס של בהמ"ז יברך וכו' ואם דעתו לשתות עוד לא יברך ברכה אחרונה עד לבסוף. טור. לבוש. מ"א סק"ג. ודוקא כשדעתו לשתות מיד דאי לאו הכי יש לחוש שמא יתעכל כמ"ש סימן קפ"ד סעיף ה'. מ"א שם י"א בהגה"ט. א"א אות ג'. ר"ז אות ז' בי"מ אות ט':

ח) ואם היה דעתו לשתות עוד וטעה ובירך אחריו א"צ לברך בתחלה כיון שהיה דעתו לשתות עוד. מ"א שם. וכ"נ דעת הא"ר אות ג'. וכ"כ הר"ז שם. בי"מ שם. מיהו המאמ"ר אות ה' חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דגם אם בירך בטעות הוי סילוק וצריך לחזור ולברך אם רוצה לשתות עוד יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' א' וכ"כ הרב שדה הארץ ח"ג סי' י"ד במי ששתה מים וכיון להוציא הקאב"י ואחר שתיית המים שכח ובירך בנ"ר צריך לחזור ולברך על הקאב"י יעו"ש. והב"ד הזכ"ל אות ב' מע' ק' יעו"ש. עיקרי הד"ט סי' יו"ד אות כ"ז אלא שדעת עיקרי הד"ט שלא לברך יעו"ש. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אם אירע כזה שהיה דעתו לאכול או לשתות עוד ושכח ובירך יש למנוע עצמו מלאכול או מלשתות עוד עד שיהיה לו הסח הדעת גמור או יברך אחר ויכוין לפטור אותו או לצאת חוץ ולחזור ואח"כ חוזר ומברך ואוכל או שותה כדי להנצל מספק ברכות. ואם אינו יכול להתאפק ולהמתין עד שיהיה לו הסח הדעת כדי לחזיר ולברך אז יברך בלבו וחוזר לאכול או לשתות כמ"ש לעיל סי' קפ"ה אות ה' יעו"ש:

ט) שם. יברך ברכה אחת וכו'. לאפוקי מבה"ג ורב עמרם שכתבו שאין לברך אחר כוס של בהמ"ז. טור. וכ"ה המנהג לברך אחר כוס של בהמ"ז כפסק הטור והש"ע וכבר כתבנו לעיל סי' ז' אות ב' וסי' טו"ב אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל יעו"ש:

י) [סעיף ג'] שיעור שתיית יין וכו'. יש ספק וכו'. וה"ה בשאר משקין יש. ספק אם די בכזית או ברביעית. הגמ"י פ"ג מה"ב דין י"א. מרדכי פ' כ"מ. מ"א סק"ד. ולכן יש ליזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית. ועיין באות שאח"ז:

יא) שם. יש ספק וכו'. והספק אם יש לדמותו לאכילה והוי בכזית או נאמר כיון דק"ל ושבעת זו שתיה בעינן שישתה כדי שביעה דהיינו כביצה או שמא דיש לחלק בין שביעה דאכילה לשביעה דשתיה ושביעה דשתיה אפשר דהוי ברביעית לכן צריך ליזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית להסתלק מן הספק. הרא"ש פ"ג שאכלו בשם ר"י וכ"פ בתשו' כלל ד' והב"ד ב"י. וכ"פ הטור. מיהו הרמב"ם בפ"ג מה"ב דין י"ב כתב בפשיטות דהשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל עכ"ל. והביאו הש"ע לקמן רס"י ר"י יעו"ש. אמנם אנן ק"ל כדעת הרא"ש והטור והש"ע דלכתחלה יש ליזהר לשתות או פחות מכזית ולא יברך ברכה אחרונה או רביעית ויברך אחרונה כדי להסתלק מן הספק. רק אם כבר שתה יותר מכזית ופחות מרביעית אין לברך באחרונה משום סב"ל. ואם אפשר לו יש לתקן דהיינו שישתה עוד רביעית ויכוין בברכה אחרונה לפטור גם מה ששתה מקודם כדי לצאת מספק ואם א"א יש להרהר הברכה בלבו:

יב) שם. אם די בכזית או ברביעית יש אומרים דעל יין שרף מברך אפי' בפחות מרביעית משום דבפורתא מיתבא דעתיה. ט"ז סי' ר"י סק"א. אבל המ"א סק"ד כתב דבעינן כשיעור דהא בודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כגון מרקחת דבפורתא מיתבא דעתיה ואפ"ה בעינן כשיעור דלא חילקו חכמים בשיעורים עכ"ל. וכ"פ א"ר אות ה' דגם ביין שרף בעינן רביעית דלא פליג. וכן הסכים מהרי"ע בס' בית יהודה ח"א סי' ז' ודחה דברי הט"ז יעו"ש. וכ"כ בס' שמש צדקה חא"ח סי' ב' נה"ש אות ב' מחב"ר אות ג' מש"ז או' ב' מאמ"ר סי' ר"י אות ב' שע"ת אות ד' בי"מ אות ז' דה"ח אות כ"ו:

יג) שם. או פחות מכזית או רביעית וכו'. ואם שתה כזות ואין לו רביעית לא ישתה עד כביצה משום די"א דעל כביצה מברך ברכה אחרונה. מ"א סי' ר"י סק"ה. ועיין לעיל אות י"א:

יד) שם. שהוא רוב רביעית. עיין ט"ז סק"ג שהוכיח לומר שאם שתה רוב רביעית מברך עליו ברכה אחרונה אבל המט"י אות ב' דחה ראיותיו והסכים כדברי מרן ז"ל דאין לברך ברכה אחרונה על פחות מרביעית יעו"ש. וכן השיג עליו הפמ"א ח"ג סי' ע"ז יעו"ש. וכן הסכים א"ר אות ה'. ער"ה אות ה'. נה"ש אות ג'. מאמ"ר אות ח'. וכ"כ לעיל אות י"ב יעו"ש:

טו) שם. שהוא רוב רביעית. היינו באדם בינוני אבל באדם גדול בעינן טפי דבשתיה הכל לפי מה שהוא אדם ומ"מ לא בעינן טפי מרביעית. מ"א סק"ה. ובאדם גדול אינו יוצא בכוס בהמ"ז וקידוש וד' כוסות עד שישתה רביעית אבל לברכה אחרונה בכל אדם אינו מברך כ"א ברביעית. א"א אות ה':

טז) שם הלכך ישתה רביעית שלם. ושיעור רביעית היא ביצה ומחצה כמ"ש מור"ם לעיל בהגה סימן קנ"ח סעיף יו"ד יעו"ש. וכ"כ הב"ח סימן ר"י וכתב שהיא מפורש בפסחים ק"ט ובכמה מקומות יעו"ש. וכ"כ הט"ז שם סק"א. מ"א שם סק"ה. א"ר שם אות ז' וכתב שם הא"ר דשיעיר רביעית ביצה ומחצה עם הקליפה שהוא כשני ביצים בלא קליפה יעו"ש. וכתב הרמב"ם בריש מס' עדיות וז"ל ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנז' בכל התורה תכיל מן היין קרוב כ"ו כספים הנקראים דרה"ם בערבי ומן המים קרוב לכ"ז דרה"ם וכו' ואלו הדרה"ם. כלם מצריות יעו"ש. ועיין בפתה"ד בסימן זה מה שהאריך הרחיב הרבה בענין זה באורך וברוחב ושקיל וטרי בדברי ראשונים ואחרונים וכתב שעשה ג"כ מדידה וזו הלכה העלה דאדם יוצא י"ח לכוס של ברכה וד' כוסות דפסח וכיוצא בכוס המחזיק משקל ז"ך דרה"ם וכתב שזהו שיעור רביעית ששיערו חז"ל באצבעיים על אצבעיים וכו' ובגודל. וגודל זה היינו של אדם בינוני שבכל דור ודור וגם יהיה הגודל בשעת מדידה עומד כברייתו ואין לדחוק אותו מפני שהוא מתרחב והמדידה תהיה ע"י מדידת גודל אדם היותר גדול וגם והיותר קטן וליקח מחציתם וכתב שכ"מ מזוה"ק פ' ואתחנן דע"ר ע"א יעו"ש. וגם כתב שם שהסכימו לדבריו לענין דינא הרב נסים אברהם אשכנזי ז"ל והרב חיים פלאג"י ז"ל יעו"ש. וכ"פ הרב בן א"ח פ' צו אות כ"ט בשיעור רביעית משקל כ"ז דרה"ם ועיין לעיל סימן קס"ח אות מ"ו:

טוב) שם הלכך ישתה רביעית שלם. וא"צ מיין חי רק רובע רביעית שהוא כמו חצי ביצה בלי קליפתה כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. סע"ש. פת"ע. ועיין לעיל סימן קפ"ג ס"ב ובדברינו לשם ולקמן סימן ער"ב ס"ה וסימן תע"ב ס"ט ודוק:

חי) שם הלכך ישתה רביעית שלם. וצריך ליזהר שלא ישהה מתחלת השתייה עד סוף השתייה יותר מכדי שיעיר שתיית רביעית דאם שהה יותר מכדי שיעור שתיית רביעית אינו מצטרף כמ"ש סימן תרי"ב סעיף יו"ד גבי יוה"כ וה"ה לענין ברכה. וכ"כ הט"ז ומ"א סימן ר"י סק"א. ועי"ש במ"א שדחה דברי מי שרצה לחלק בזה יעו"ש. וכן הסכים א"ר שם אות ח' וכ"כ הפר"ח בשו"ת מים חיים סימן א' וכ"כ י"א שם בהגה"ט בשם מהר"ם ן' חביב. מש"ז שם אות א' ועיין מט"י סימן ר"י ובספרו בית יהודה סימן ז' שרצה לחלק בזה יעו"ש. אבל אנן ק"ל כדעת רוב הפו' הנז' דס"ל דאין לחלק בין ברכה ליוה"כ ובפרט דיש עוד בזה טעם אחר דק"ל כל היכא דאיכא פלוגתא במילי דברכות אמרינן סב"ל ואין לברך כמ"ש לעיל סי' ח"י אות ז' יעו"ש. וזהו דוקא בדיעבד אם כבר שהה אמרינן דלא יברך אבל לכתחלה פשיטא דצריך ליזהר שלא ישהה ואף אם כבר שהה אם אפשר יש לתקן דהיינו שישתה עוד רביעית בב"א ולברך ברכה אחרונה ולפטור גם מה ששתה מקודם. ואם הוא מים או שאר משקין א"צ דוקא מים או שאר משקין אלא יוכל ג"כ לאכול איזה דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפטור מה ששתה מקודם. ואם א"א לו לתקן לפחות יש להרהר הברכה בלבו כמ"ש לקמן סימן ר"ד אות מ' יעו"ש:

יט) [סעיף ד'] יטעום אחד מהמסובין כשיעור. ואם טעם המברך כשיעור המסובין א"צ לטעום מלא לוגמיו כ"א כל שהיא. ב"י לקמן סי' רע"א וט"ז שם ס"ק י"ז. וכ"כ א"א בזה הסי' אות ו'. וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו והביאו מחב"ר אות ד' ושע"ת. מיהו בס' א"ח הל' בהמ"ז דל"ג רע"ג כתב דאחר ברכת היין שותה כל אחד מכוס של ברכה מלא לוגמיו או מהכוסות שמזגו לפני כל אחד ואחד בשביל בהמ"ז יעו"ש. והביאו הבי"מ אות ח'. אמנם כיון שיש פלוגתא בשתיית מלא לוגמיו לענין ברכה אחרונה כמ"ש בסעי' הקודם. לכן יש לנהוג כס' ראשונה דדי בטעימת משהו ואין לשתות מלא לוגמיו ולהכנס בספק ברכות רק אם יש כוס לפני כל אחד אז ישתה רביעית שלם ויברך ברכה אחרונה וכמ"ש בסעיף הקודם. ועיין לקמן סימן רע"א סעיף י"ד:

כ) שם. יטעום אחד מהמסובין וכו'. ומ"מ יש לשתות המברך מעט ואח"כ יתן לאחד מהמסובין לשתות כשיעור אם הוא אינו יכול לשתות כשיעור לאפוקי נפשיה מפלוגתא דהא י"א בהמ"ז א"צ כוס כמ"ש לעיל סי' קפ"ב סעי' א' ולדידהו לא הוי כוס של דבר מצוה אלא כמו שאר ברכת הנהנין וברכת הנהנין אם אינו נהנה אינו יכול לברך להוציא אחרים כמ"ש לקמן סי' רי"ג סעי' ב' ולעיל סי' קס"ז סעי' י"ט וסעי' כ' ובדברינו לשם בס"ד יעו"ש ודוק:

כא) שם. יטעום אחד וכו'. עיין בתשו' ח"צ סי' קס"ח שכתב שאם מברך על הכוס ואחר גמר בהמ"ז נותן הכוס לאחר ומברך עליו ושותהו הרי זה כאילו לא בירך על הכוס כלל יעו"ש. והביאו שע"ת. וכ"מ מדברי הזוה"ק שהבאנו לעיל סי' קפ"ג אות כ"ד שצריך דוקא המברך בהמ"ז על הכוס הוא יברך בפה"ג על הכוס יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם אות י"ט ולקמן סי' ר"א אות ח' ודוק:

כב) שם. ומ"מ מצוה מן המובחר וכו'. והיינו כגון דהכוס גדול שמחזיק יותר מרביעית דהא צריך המברך שישחה רביעית שלם כמ"ש בסעי' הקודם:

כג) אנו רגילין להטיל מים בכוס ברכה לאחר ששותהו ושוטפין איתו ושותהו וכך שמענו מרז"ל שמצוה לעשות כך כלומר ששיירי מצוה מעכבין את הפרענות ומה שמשתייר מן המים מטילין אותו על ידינו ומעבירין אותו על עינינו כדי לחבב המצוה. תשו' כ"י להרי"ץ ן' גיאת זצ"ל וכדברים הללו כתוב בפרקי רבי אליעזר פ"ך בכוס הבדלה. ברכ"י בשיו' ב אות א' ועיין לעיל סי' קפ"ט אות ו':

כד) [סעיף ה'] כל אחד מהמסובין וכו'. ואם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל אחד מהמסובין והמסובין נמי נתכוונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה. מ"א סק"ז. י"א בהגב"י. סו"ב אות ב'. ר"ז אות ח'. בי"מ אות ג'. וכ"כ לעיל סי' קס"ט אות טו"ב יעו"ש:

ש"ע ס"א ונותן המברך כלומר אע"פ שנותן בו ואינם טועמים מכוסו של המברך אעפ"כ כיון שמידו בא להם לא יטעמו עד שיטעום הוא וכ"ה בב"י לשון אפילו ע"ש:

ט"ז סק"ב שאין לברך אחר כוס וכו' דחשיב ליה בא מחמת הסעודה אע"פ שהפסיק בבהמ"ז עיין בב"י:

שם מודה ה"ג דחייב בההוא דרב אשי פוטר בכוס בהמ"ז וגם בנמלך ולא קי"ל כוותיה אפי' בנמלך ומכ"ש בכוס בהמ"ז אלא כאמימר כמבואר בסי' קע"ד ס"ה ואיך אפשר דמזה לקח בה"ג דינו:

מ"א סק"ג כיון שהיה דעתו. ואע"ג דבהמ"ז הוי הפסק כמ"ש בסק"א כאן הברכה אחרונה הפסק כיון שהיה בטעות:

שם שם ודוקא. זהו ענין בפ"ע דאם אין דעתו לשתות מיד יברך אחר הכוס מיד ולא ימתין עד לבסוף:

מ"א סק"ד דהוי רביעית. כמ"ש סי' ר"י כצ"ל:

ט"ז סק"ג המצרכת דוקא רביעית כצ"ל:

שם דהוא נלמד ג"כ מוברכת. לא מצינו שיהיה כוס של בהמ"ז נלמד מוברכת אלא וברכת זו בהמ"ז ונראה ליישב דבריו כיון דמבורכת נלמד ב' דברים חדא לברך אחר שתיה וחדא לברך בהמ"ז אאכילה וכיון דקי"ל בהמ"ז טעונה כוס הוי כאילו אמר הכתוב וברכת בהמ"ז ותשתה כוס של בהמ"ז א"כ שוה שתיית כוס בהמ"ז לשיעור ברכה אחרונה של שתיה וק"ל:

סק"ו דאף הגאונים מודו. עי' סי' רע"א סי"ד:

שם ד' חומשי ביצה הוא רוב מביצה ומחצה שהוא רביעית:

שם או אפי' פחות מזה. פירש אם מלא לוגמיו גדול מרוב רביעית אם אין הכוס אלא רביעית ושתה רובו יברך:

מ"א סק"ז נתכוונו אם יגיע. דעל הספק נמי הוי כוונה כמ"ש המ"א בסי' קס"ט סק"ז אכן הט"ז בסי' קע"ט סק"ד סובר דעל ספק לא מיקרי כוונה לכן דין זה הוי ספק:

אחר שסיים. ומה שאין מברכין בפה"ג קודם ב"ה כמו בקידוש והבדלה שאני ב"ה דהוי סילוק והיסח הדעת ויהי' הפסק בין ברכה לשתיה (טור) ומה שאין מברכין בחתונ' בפה"ג קודם ז' ברכות משום לא פלוג (ב"ז שמ"ט):

ויטעום המברך. מצוה לגמוע גמיעות גסות משום חבוב מצוה (סוכה מ"ט עמ"ש סימן קפ"ד ס"ד):

אחר ששתה. ואם דעתו לשתות עוד לא יברך אחריו אלא לבסוף (טור) ונ"ל דאם טעה ובירך אחריה א"צ לברך בתחלה כיון שהי' דעתו לשתות עוד ודוק' כשדעתו לשתות מיד דאל"ה יש לחוש שמא יתעכל כמ"ש סימן קפ"ד ס"ה ועסי' קע"ח ס"ב:

שתיית יין. וה"ה בשאר משקין יש ספק (הג"מ פ"ג ומרדכי פרק כ"מ ד"מ) והספק דיש לדמותו לאכילה והוי בכזית או נאמר כיון דקי"ל ושבעת זו שתיה בעינן שישתה כדי שביעה דהוי רביעית כמ"ש ס"י ויש רוצין לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול"נ דבעינן כשיעור דהא בודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כגון מרקחת דבפורתא מיתבא דעתיה ואפ"ה בעינן כשיעור דלא חלקו חכמים בשיעורי':

שהוא רוב רביעית. היינו באדם בינוני אבל באדם גדול בעינן טפי דבשתיה הכל לפי מה שהוא אדם (תוס' יומא דף פ') ומ"מ לא בעינן טפי מרביעית (ר"ן ב"ח סי' ער"ב וכ"כ האגוד' פרק ע"פ):

יטעום א'. דאף הגאונים מודו בב"ה דסגי בטעימה אחת ודוק' בקידוש פליגי דאיתא בגמרא המקדש אם טעם וכו':

כשמסובין. נ"ל אם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל אחד מהמסובין והמסובין נמי נתכונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה וכמ"ש סימן קס"ט ע"ש ועיין בפסחים דף ק"ב בתוס' בד"ה לא הוי ידעיתו כו':

(א) אחר שסיים וכו' – ר"ל כשמברך בהמ"ז על כוס כמבואר לעיל סימן קפ"ב יברך בפה"ג אחר שסיים בהמ"ז והיינו אפילו אם כבר בירך על היין שבתוך הסעודה שכל מה שאוכל ושותה אחר בהמ"ז סעודה אחרת היא לפי שבהמ"ז היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניה:

(ב) ע"ל סימן רע"א סט"ו – דחוזר ומברך ובמילתא דשייך לסעודה אינו חוזר ומברך בדיעבד:

(ג) ואח"כ יטעמו האחרים – שכיון שהוא בירך על כוס זה נכון הוא שישתה הוא תחלה:

(ד) אם כולם זקוקים – הלשון מגומגם קצת וכונתו כאלו כתב וכן אם כולם זקוקים ור"ל דלא מיבעיא אם יש רק כוס אחד וכולם שותים מכוס זה בודאי נכון לכתחלה שהוא יטעום מקודם ואפילו אם כל אחד כוס ריקן לפניו והוא מערה לאחר ברכה קודם טעימתו מכוסו לכוסם ג"כ אין ראוי שיטעמו הם קודם מאחר שעכ"פ הם זקוקים כולם לכוסו:

(ה) אבל אם אינם וכו' – ר"ל אם יש לפני כל אחד כוס יין והוא מוציאם בברכתו והוי כאלו הם מברכין בעצמם אינם צריכין להמתין עליו:

(ו) אין צריך וכו' – קאי אדלעיל שלא היו זקוקין לכוסו של המברך והטעם דא"צ לשפוך משום דכיון דיצאו בברכתו א"כ כוסות כל אחד מקרי כוס של ברכה:

(ז) פגום – שאז צריך לשפוך מכוסו לכוסם מעט קודם שטעם ממנו כדי לתקן פגימתם ובזה צריכין ליזהר שלא יטעמו קודם שיטעום הוא תחלה כיון שהם זקוקים לכוסו:

(ח) אחר ששתה וכו' – ואם דעתו לשתות עוד לא יברך אחריו אלא לבסוף אחר גמר שתייתו ודוקא כשדעתו לשתות מיד דאל"ה יש לחוש שמא יתעכל דעיכול של שתיה איננו שיעור גדול כ"כ עיין לעיל סימן קפ"ד ס"ה מ"א ועיין בבה"ל:

(ט) שתיית יין – וה"ה בשאר משקין יש ספק זה:

(י) אם די בכזית – כמו באכילה דקי"ל בכל מקום שיעור אכילה בכזית [והוא כחצי ביצה כמבואר בסימן תפ"ו] ולפ"ז במשקין יחוייב בברכה אחרונה בשליש רביעית דרביעית הוא ביצה וחצי כידוע ועיין סימן רע"א סי"ג מה שכתבתי שם במ"ב ובה"ל:

(יא) או ברביעית – כמו שמצינו בכמה דיני התורה לענין משקין דשיעורן ברביעית:

(יב) והכא וכו' – פי' דבשאר שתיות שהם רשות יכול גם להסתלק מן הספק באם ישתה פחות מכזית דבזה פטור לכו"ע מלברך אחריו אבל הכא בכוס של ברכת המזון א"א לעשות כן דכיון דטעון כוס צריך עכ"פ לשתות מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית והוא הרבה יותר מכזית:

(יג) שהוא רוב רביעית – היינו באדם בינוני מחזיק שיעורו כך אבל באדם גדול ביותר משערינן במלא לוגמיו דידיה ומ"מ לא בעי לשתות טפי מרביעית:

(יד) רביעית שלם – עיין ט"ז שכתב דלעיקר הדין קי"ל במלא לוגמיו ולפיכך אם לא שתה רק כמלא לוגמיו חייב לברך ברכה אחרונה אלא דלכתחלה יראה לשתות רביעית כדי לצאת לכו"ע אכן כל האחרונים דחו דבריו והעלו דכל שלא שתה רביעית שלם בין ביין בין בשאר משקין אין רשאי לברך ברכה אחרונה וכדעת השו"ע עוד הסכימו דאין חילוק בין שאר משקין ובין יין שרף אע"פ דביי"ש מייתבא דעתיה דאינשי בפחות מרביעית דלא חילקו חכמים בשיעורן ודלא כט"ז לקמן בסימן ר"י:

(טו) יטעום אחד מהמסובין – דכיון שהמסובין שמעו מתחלה את הברכה והוא כוון עליהם להוציאם מהני טעימתם לכולם ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם חי' רע"א:

(טז) ואין שתיית וכו' – דבעינן שיטעום בעצמו או אחד מהמסובין שיעור הנאה שתתיישב דעתו עליו והיינו כמלא לוגמיו:

(יז) שיטעמו כולם – היינו טעימה בעלמא וא"צ מלא לוגמיו רק לאחד. והנה הכא איירי המחבר רק לענין מצות שתיית הכוס ולפי מה שביאר המחבר לעיל בס"ג דלצאת ידי ספק יראה לשתות רביעית שלם לא יצוייר מה שכתב דמצוה מן המובחר שיטעמו כולם בכוס המחזיק רביעית אם לא שהוא מחזיק יותר מרביעית:

(יח) סימן רע"א – דיש מי שאומר דשתיית כולם מצטרפין למלא לוגמיו ועיין לקמן בסימן רע"א ס"ק ס"ט במ"ב:

(יט) צריך לברך – דמסתמא אינו מכוין לצאת בברכת המברך מאחר שאינו יודע אם יגיע לו וכתב המ"א דאם המסובין נתכונו בהדיא אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה אם גם המברך נתכוין להוציא בברכתו כל אחד מהמסובין וכן הסכימו הרבה אחרונים. ואך יזהרו כולם מי שרוצה לטעום מן הכוס על סמך ברכת המברך שלא ישיחו עד שיטעמו מן הכוס כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה להטעימה:

(במ"א ס"ק ד') ויש רוצין לומר כ"כ הט"ז סי' ר"י ס"ק א' ע"ש:

מג"א ס"ק ג' דאם טעה. היינו ביודע בשעת טעות שרצונו לאכול עוד אלא שטעה בדין שחשב דצריך לברך ברכה אחרת אבל בשגג ובירך ברכה אחרונה לא כדלקמן סי' תפ"ז ס"ב. קרית מלך רב בתשובותיו סי' ט':

סעיף ג' או ברביעית. ומסתימת דברי המחבר סי' רע"ג ס"ה משמע דס"ל לעיקר דבעי' רביעי' עיי"ש:

סעיף ד' יטעום א' מהמברכים. והמברך בהמ"ז לא יברך בפה"ג והטועם הוא מברך דדלמא בהמ"ז אין טעונה כוס. ובפרט דקיי"ל כן לעיקר. א"כ לא הוי ברכת המצות וא"י לברך בשביל אחר אם אינו מברך גם לעצמו:

מג"א ס"ק ו' אפשר דאף. מפורש כן לקמן סי' רע"א סי"ד וכבר הערה בזה בס' תוספ' שבת שם:

יין עבה"ט ועיין לקמן בט"ז סי' ר"י ובבה"ט שם הביא דברי המג"א כאן ושו"ת בית יעקב וכ"כ בא"ר דלא פליג וצריך שיעור רביעית שלם אפי' יי"ש אין לברך ברכה אחרונה כשאין שותה רביעית עיין שם:

או ברביעית עבה"ט ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קל"ו ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' י"ד על דברי הפמ"א והט"ז כאן במ"ש על הלבוש שפירש הספק שמא צריך רביעית שאם יקרוש יעמוד על כזית כו' ע"ש:

(בש"ע סעיף ד) יטעום אחד מהמסובין כשיעור וכ' מהריק"ש בס' ערך לחם שאם טעה המברך אין המסובין צריכי' שיעור והביאו במח"ב ועיין לקמן סי' רע"א דאפי' למצוה מן המובחר א"צ שיטעימו מלא לוגמיו ע"ש בט"ז וע"ש בשו"ת ח"צ סי' קס"ח שכתב הא דאמרינן טעם א' מהמסובין יצא אפי' לא טעם המברך ה"מ בדלא אפשר לטועם לברך כגון בניו ובני ביתו אבל בדאפשר לטועם לברך אסור לאחר ובמ"ש רש"י ז"ל שם בעירובין גם מבואר מהח"צ שם שאם מברך על הכוס ואחר גמר בהמ"ז נותן הכוס לאחר ומברך עליו ושותהו אסתלק לי' מעשה ראשון וה"ז כלא בירך על כוס כלל דמברך על הכוס לא מיקרי אלא כשאותו שמברך על הכוס אומר עליו בורא פה"ג ומטעם זה כתב שאין לנזיר לברך בהמ"ז על כוס של יין ע"ש וקודם לזה כתב גם כן טעם אחר שהנזיר כיון שאין בידו להביא עצמו לידי חיוב לברך על היין אינו יכול להוציא המסובין מידי חובת כוס של ברכה דאף שהוא דרבנן מ"מ צריך המוציאו להיות מחוייב כמותו ולהתוס' בברכות דף מ"ח עכ"פ צריך שיהי' בידו להביא עצמו לידי חיוב ואפשר אי בעי מתשיל על נדריה ליכא למימר בנזיר שמשון שאין לו התרה ע"ש ומשמע דאם אינו נזיר שמשון ספוקי מספקא ליה אם מקרי יכול להביא לידי חיוב ע"י דאתשיל עלה וע"ש שנראה דלרווחא דמלתא הוסיף בה טעמים וא"צ לזה לפי מה שהוכיח שם צריך המברך לתפוס הכוס דוקא אסור לכתחלה לנזיר לברך עליו משום סחור סחור כו' ובפרט בזה שרגילות הוא שיטעום אחר בהמ"ז ועיין סי' תרי"ב וע' בח"צ שם ד"ה כוס צריך שיהא ביד המברך דוקא ולא סגי בקבלת אחד מהם מהמסובין ועיין לעיל סי' קפ"ג בבה"ט ס"ק ד' ועיין בעמודי שמים להגאון מוה' יעב"ץ בשם אביו הגאון ז"ל שהיה אוחז הכוס בידו עד אחר הברכה והיה מלעיג על המניחין הכוס מידם בסיום בהמ"ז ע"ש:

אלא אם כן כוס המסובין פגום כו'. עמ"ש סי' קפ"ב דאם שופך המברך לכוס המסובין אחר ששתה הוא תחל' דאין לזה טעם:

מעין שלש. בטור לאפוקי מה"ג שכתבו שאין לברך אחר כוס של ב"ה וכתב ב"י טעם ה"ג מדאמרינן בגמרא רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בירך והוא שלא בדקדוק דזה קאי על ברכת בפה"ג ובזה מודה ה"ג דחייב:

שהוא רוב רביעית. פי' דבשאר שתיות שהם רשות יכול להסתלק מן הספק דהיינו אם ישתה פחות מכזית ואז לכ"ע א"צ לברך אחריו ואם ישתה רביעית לכ"ע חייב לברך ע"כ יעשה א' מאלו השנים אבל בכוס של ב"ה אי אפשר לעשות בענין שלא יצטרך לברך אחריו דהיינו שישתה פחות מכזית דכיון דטעון כוס צריך לשתות מלא לוגמא שהוא רוב רביעית והוא יותר מכזית ונמצא חייב לחד דיעה ופטור לדיעה אחרת המצרכת דוקא רביעית ע"כ א"א להסתלק מספק רק בדרך השני שישת' רביעת ויתחייב לכ"ע לברך אחריו וק"ל במ"ש הטור סי' תע"ב בכוס של פסח שא"צ לשתות כל הכוס שהוא רביעית אלא רובו ובסי' ת"פ כתב בכוס רביעית שמברך אחריו והא לחד דיעה אינו חייב בברכה אחרונה כי אם ברביעית וא"ל דהכוסות הראשונות מצטרפות דהא איתא בסי' תרי"ב דאין השתיות מצטרפות אם יש ביניהם יותר מכדי שתיית רביעית וא"כ היה לו לרבינו הטור לפסוק דיש חילוק בין הכוסות דכוס של פסח הרביעית שצריך רביעית שלם לשתות וכמ"ש כאן ותו ק"ל דאמאי לא סגי כמלא לוגמא לברכה אחרונה וכי עדיף הוא מכוס של ב"ה דהוא נלמד ג"כ מוברכת וע"כ נראה דאין כאן ספק גמור דהא הספק הוא כמ"ש ב"י בשם הרא"ש אם סגי בכזית לברכה אחרונה כמו לאכיל' א"ד כיון דכתיב ושבעת ודרשינן על השתיה ממילא צ"ל כדי שביעה והיינו כביצה שהיא שביעה דאכילה או דילמא אפילו טפי מביצה אלא כדי רביעית שהוא ביצה ומחצה דשביעה דשתים הוי טפי משביעה דאכילה ובאמת ראוי להיות שהחיוב הוא אפי' ברוב רביעית דהא הכוס הוא רביעית ודי בשתית רובו וע"כ כתב הרא"ש תחלה דהדין החיוב הוא במלא לוגמיו שהוא רוב רביעית אלא שאח"כ כתב שר"י נסתפק בזה וכתב ע"ז שטוב ליזהר לשתות רביעית שלם לא כ"כ דרך ספק גמור דאלו היו כאן ספק גמור ככל הספיקות היה לו לומר אסור לברך עד שישתה רביעית שלם אלא ודאי דאין כאן ספק גמור דודאי סגי ברובו אלא שיש עכ"פ צד לומר דבעינן טפי על כן טוב הדבר לצד המובחר ביותר לשתות רביעית שלם. ובסימן תפ"ו הבאתי ראיה ברורה לזה מל' הטור ומש"ה שפיר כתב האגור בשם ר"י צרפתי שמבי' ב"י וז"ל נרא' שיש להחמיר לברך אחריו אפי' שתה פחות ממלא לוגמיו. והוא ששתה ד' חומשי ביצה כדאמרינן בפ' ע"פ והוא דשתי רובא דכסא עכ"ל וכתב עליו ב"י ואני אומר שזו היא חומרא במקום שאמרו ספק ברכות להקל עכ"ל. ולפמ"ש לק"מ דאין כאן ספק ברכות מעיקר הדין אלא מצד א' בעלמא י"ל כאן ובאמת זה ר"י צרפתי הוא ר"י בעל התו' שהיה צרפתי וכתבו התו' דעתו בפ"ג שאכלו דף מ"ט וז"ל ולענין שתיה נראה להחמיר אפילו בפחות ממלא לוגמא כו' אלא שהרא"ש כתב דבפ' ע"פ נסתפק ר"י. ובאמת אפשר דהדר ביה ולא ידעינן הי דבתרייתא ע"כ טוב ליזהר כו' ובלבוש פירש מקום הספק דלעיל דעכ"פ כזית בעינן אלא דהספק אי הכזית בלח כמו שיש ביבש כזית דיבש וממילא הוה פחות מרביעית א"ד גם בלח משערי' כאלו הוא קרוש ויבש ממילא הוה בלח רביעית כדאמרי' ר"פ המוציאין ולא ידענא מה חשב בזה להביא ראיה ממקום הסותר אותו דהא אמר שם אביי דדילמא בדם שהוא עב דוק' הוא כך אבל ביין דקליש יש בכזית יותר מרביעית וא"כ היה לו לר"י להסתפק דשמא בעינן אפי' יותר מרביעית שלם אלא ודאי ליתא להאי ספיקא כלל אלא כמ"ש ממילא יש חיוב לברך אם שתה מלא לוגמא מכוס גדול או אפי' פחות מזה אם שתה רוב הכוס כמו לענין כוס של ברכה כנלע"ד ברור: