שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ט: נוסח ברכה רביעית ודינה ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

נוסח ברכה רביעית ודינה ובו ב סעיפים:
ברכה רביעית לא יאמר תתברך ולא יאמר בה החי כי אם בבית האבל ואומר בה ג' מלכיות בא"י אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו כו' המלך הטוב וג' הטבות הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו. ושלשה גמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו:

בבית האבל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת וכו' (ועיין בי"ד סי' שע"ט):

ושלש הטבות הוא הטיב לנו כו' וי"א שאין לומר הוא הטיב הוא מטיב אלא אומרים כאחד הוא הטיב מטיב יטיב לנו להודיע שחשובות כאחת ג' הטבות היינו הטוב אחד והמטיב שני והוא הטיב מטיב יטיב לנו שלישי ודוק כך קבלתי מפי אדוני אבי זקיני הגאון מהר"ר ליב רופא זצ"ל וכן מצאתי אח"כ בשם מהררש"ל וי"א בשבת מגדול בוא"ו ובחול מגדיל ביו"ד (ד"מ) ואני קבלתי שגם בר"ח י"ל מגדול בוי"ו וסי' חודש ושבת קרא מקרא ר"ל כמו שכתוב בנביאים ע"כ:

האבל. ואם מברך לעצמו אומר בעצמו תורת אדם מ"א. כשיש עכו"ם בבית נוהגים לומר כולנו יחד בני ברית. וט"ז בי"ד כתב שאינו נכון דכיון שאומר כולנו יחד הכל בכלל אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד. כשיש מומר לעכו"ם במקום סעודה צ"ל בני ברית דמומר אינו בכלל ברית. מ"א ע"ש. ובתשובת יד אליהו סי' פ"ג הרבה להקשות עליו וכתב שאין לאומרו ע"ש:

טור והרד"א

ברכות מ"א

שם מ"ו

ס"א לא כו'. שהרי כבר אמר ברוך כו' ב"י:

ולא כו'. כמ"ש בס"ב:

וג' כז'. רא"ש שם בשם המדרש ותוס' בע"פ ק"ד ב' ד"ה הטוב:

במג"א סק"א הט"ז ביו"ד. נ"ב סי' רל"ב ס"ק י"ד וע"ש:

בא"ד סנהדרין דף ל' ע"ב. נ"ב ולפענ"ד דתרומתו אינו תרומה כי היכא דליתא בתרומת המשכן כמ"ש המג"א לעיל סי' קנ"ד ס"ק י"ח ועיין רש"י ור"מ ורע"ב ריש מס' תרומות דילפינן מהתם לתרומת גורן ועיין זבחים דף מ"ה ע"ב דמייתי רש"י קרא אחרינא למעט נוי מתרומה וכבר ישבו היטב בספר טה"ק ומכל מקום האמת כמו שכתבתי ולק"מ קושית האבן עוזר בכאן מרפ"ב דקידושין וק"ל ועיין לשון רש"י בגיטין דף כ"ג ע"ב ד"ה שתרמו וכו' מאיש איש וכו' ע"ש וק"ל ועיין סנהדרין דף מ"ז ע"א אכל חלב וכו' וק"ל. ועיין תשובות ח"ס או"ח סי' קע"ו:

בא"ד שנתברכו אבותינו נ"ב אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן הנוסחא בשו"ת מהרש"ל סי' ס"ד: ועיין של"ה פרשה נ"ח ד"ה נחזור לענין [מהגאון כ"ס]:

סעיף א בברכה רביעית לא יאמר תתברך. נ"ב עיין במג"א ס"ק א' מה שפלפל אם מומר נקרא בן ברית ועיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא וא"ו בהלכות גיטין סי' קמ"א ושם בספרי סי' ק' מ"ש בזה ודו"ק ועיין בחיבורי על התורה משנת תרח"י פרשת ויקרא מ"ש בזה בעזה"י להוכיח מן התנחומא דהוי בן ברית ע"ש ודו"ק. אמנם עיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא ה' בסי' פ"ז לק"ק אדעססי שם הבאתי ראיה דמומר אינו נקרא בן ברית וכן בחיבורי לחו"מ מהדורא ה' סי' רי"ג שם נמי הבאתי ראיה לזה ודו"ק ע"ש בעזה"י: ועיין בחיבורי עבודת עבודה על מסכת ע"ז בחידושי לע"ז דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה א"ב אשה ע"ש מה שהארכתי בזה ודו"ק:

[א] ג' מלכות וכו'. גרסינן בברכות דף מ"ט, אמר ר' יוחנן הטוב ומטיב צריכה מלכות, מאי קא משמע לן והא אמר ר' יוחנן חדא זימנא כל ברכה שאין בה מלכות לא שמיה ברכה, אמר ר' זירא לומר שצריכה שתי מלכיות לבר מדידיה. וכתב מעדני מלך דף ס"א תמיהני דלעיל פליגי אבא יוסי ורבנן חד אמר צריכה מלכות קסבר הטוב ומטיב דרבנן וחד אמר אינו צריכה וכו', ואם כן הכי נמי נימא דר' יוחנן הא קא משמע לן דקסבר דרבנן עד כאן לשונו. ותימא דאשתמיטיתיה חידושי רשב"א שם שמתרץ, דאם כן נימא בהדיא הטוב ומטיב דרבנן כי ר' יוחנן אמורא היה וצריך לפרש עיין שם. ועוד נראה לי דאם כן גנובי גנבי למה ליה היה לו לומר דהלכה כמאן דאמר צריכה מלכות ולא לומר מנפשיה דפליגי תנאי, ועיין לעיל סימן קפ"ח סעיף ג' ודע דברכות הטוב ומטיב עד הרחמן:

[ב] [לבוש] וכיון שאומרים וכו'. אבל במטה משה כתב מצאתי הטעם כנגד ג' עולמות, שהם עולם המלאכים, עולם הגלגלים ועולם השפל, ובאו חז"ל להורות שהוא יתברך מולך על כולם, וגומל חסד עם כולם כי כולם מקבלים ממנו יתברך חסד ומזון ורוחני שפע אלהי, עד כאן, ורמזים אלו כבר מבוארים בריש סימן קפ"ז:

[ג] [לבוש] ומוסיפין בברכה וכו'. כתב מהר"מ רבקש מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבלים בברכה רביעית, נראה לי שסמכו על התוס' שהוכיחו דברכת אבלים אינה אלא בעשרה וזה דלא כמגן אברהם:

א) [סעיף א'] ברכה רביעית וכו' ברכה זו לאו דאורייתא היא שחכמים תקנוה על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה הלכך פותחת בברוך דלא הויא סמוכה לחברתה ואינה חותמת דהויא מטבע קצר. ואע"ג דאיתא במדרש שצ"ל בה ג' הטבות וג' גמולות אפ"ה אינה חותמת דמעיקרא לא תיקנו אלא הטוב והמטיב ואח"כ הוסיפו בה דברים הללו. טור. והרשב"א נתן טעם אחר שלא ראו נחתום בה ולעשותה מעולה משאר ברכות של תורה שלמעלה ממנה. והר' יונה נתן טעם אחר. והוא שכל מה שאומר בברכה זו כמו ענין אחד היא. שכולן שמות התואר הן. שאנו אומרים שהוא מלך ומטיב וגומל. ב"י. פרישה אות ג' ועיין לעיל ריש סימן קפ"ז. ודע דברכת הטוב מסיימת מיד שיאמר ומכל טוב לעולם אל יחסרנו. והרחמן הוא וכו' הוא הוספה ואינו מברכת ד' מש"ז אות א' ח"א כלל מ"ז אות א' והיינו נוסח אשכנזים ונוסח הספרדים מסיימת וריוח והצלה וכל טוב. והשומעים עונים כאן אמן כמ"ש ח"א שם. וכ"כ לעול סימן קפ"ז יעו"ש. ועיין לקמן אות י"ד:

ב) שם לא יאמר תתברך. הטעם מפלי שכבר אמר ברוך. ב"י בשם הרד"א:

ג) שם ולא יאמר בה החי וכו' עיין לקמן סעיף ב' וביו"ד סימן שע"ט סעיף א':

ד) שם האל אבינו וכו' וי"א דאין לומר תיבת האל דהא אמר אלהינו וכ"כ ר"ע בברכה שלאחר המגילה. ב"י בשם הרד"א ט"ז סק"ב:

ה) וכתב הכלבו דאין לימר אל שבכל יום ויום וכו' דמשמע ח"ו שתי רשיות הן ולאותו אל שבכל יום ויום מטיב לנו אנו מברכין אלא יאמר אל בכל יום ויום וכו' ב"ח. מ"א סק"א. מיהו הט"ז שם כתב דהאי תיבת אל בכאן אין לו מקום וגם ברמב"ם ליתא יעו"ש ולפ"ז אם אימר שבכל ליכא קפידא כיון שאינו אומר תיבת אל וכ"כ ברד"א שבכל ובלא תיבת אל יעו"ש. וכן הסכים היפ"ל אות א' יעו"ש:

ו) וכתב עו"ש הכלבו שנהגו לרחוץ כוס של ברכה אחר שתייתו ומעביר אותם המים על עיני שלא לשפוך יין של ברכה לארץ למקום בזיון עכ"ל. והביאו הב"ח. וכתב דנכין לנהוג כן בכל כוס שמברכין עליו אפילו אינו של בהמ"ז עכ"ד. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ג' א"ר סימן קוץ אות ו' ועיין לקמן סימן ק"ץ אות כ"ג:

ז) שם הוא הטיב וכו' כתב רש"ל דאנחנו מכוונים שאין אומרים הוא הטיב וכו' אלא אומרים כאחת הוא הטיב מטיב יטיב לנו להודיע שכל זה נחשב הטבה אחת יעו"ש והביאו הב"ח ומ"א סק"א. אבל הב"ח כתב דהעיקר כדברי הש"ע וכתב וכן המנהג יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ג' עו"ת אות א' וכ"כ הברכ"י אות ב':

ח) כשיש עכו"ם בבית נוהגין לומר כלנו יחד בני ברית. מיהו הט"ז ביו"ד כתב בשאינו נכון דכיון שאומר כלנו יחד הכל בכלל אלא יאמר אותנו בני ברית כלנו יחד. והטעם לפי שאסור לברך הכותים דכתיב לא תחנם. מ"א סק"א. סו"ב אות א' והחס"ל אות ח' כתב שיאמר הרחמן הוא יברך כל אחד ואחד ממנו בני ברית. וכ"כ הרב בן א"ח פ' חקת אות ח"י ועיין שכנה"ג בהגה"ט אות ו':

ט) כשיש מומר לע"א במקום סעודה צ"ל בני ברית דמומר אינו בכלל בני ברית והיינו במומר להכעיס. מ"א שם. סו"ב שם. מיהו הרב יד אליהו סימ' פ"ג הרבה להקשות על דברי המ"א הנז' וכתב שאין לאומרו יעוש"ב. והביאו י"א בהגה"ט וכ"כ הר"ז אות ד' דאין לאומרו ואם מומר לתיאבון אפשר דאין לביישו. ואם יש ישראל ערל שמתו אחיו מחמת מילה ישראל גמור הוא א"א אות א':

י) בברכת בעה"ב מסיים ונאמר אמן שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן. משא"כ בעושה שלום וכו' שהוא שבחו של הקב"ה וכל ישראל מצוין ע"כ אומר ואמרו אמן. מ"א שם סו"ב שם. מיהו הא"ר בסימן קפ"ז אות א' כתב בשם מט"מ דיאמר. ואמרו אמן כמו בסוף בהמ"ז והביאו א"א בזה הסימן אות א' וכתב שם הא"א דאם יחיד מברך בעצמו יאמר הרחמן יברך אותי ואת כל אשר לי כמו שנתברכו וכו' ולא יאמר ואמרו או ונאמר אמן כיון שאין עמו מסובין רק יאמר תיבת אמן לחוד יעו"ש. מיהו מנהג העולם לומר אפילו ביחיד הוא יברך כל אחד ואחד וכו' וכוונתו על אנשי ביתו והם אומרים ונאמר אמן וכוונתם על המלאכים שהולכים עם האדם שאומרים עמו אמן וכמו שאומרים בעושה שלום שבסוף בהמ"ז ואמרו אמן אפילו ביחיד. וכ"כ הר"ז אות ה:

יא) קבלתי מרבותי כי בשבת אומר מגדול. ונ"ל הטעם כי בשבת הוא מלך גדול כנגד החול ומגדול מלא בוא"ו וחולם בוא"ו הוא מלך גדול. ומגדיל היא חסר יו"ד בחירי"ק בלא יוד היא מלך קטן. ועוד מגדיל הוא בתהלים ועדיין לא היה מלך ומגדול הוא בנביאים וכבר היה מלך. הרד"א. והביאו ד"מ אות א' כנה"ג בהגה"ט. וכתב שם הכנה"ג ולפ"ד אין לומר מגדול כ"א בשבת או ביו"ט אבל בר"ח אומרים מגדיל אבל מנהגינו לומר מגדול אפילו בר"ח והטעם שמעתי חדש ושבת קרא מקרא עכ"ד. וכ"כ העו"ת אות א' מ"א שם. וי"א שגם בסעודת מ"ש אומרים מגדול. ואני שמעתי משם מהרד"פ ז"ל שגם בסעודת מילה ע"פ הסוד ראוי לומר מגדול. חס"ל אות ח' ובס' כ"מ כ"י איתא שגם בסעודת פורים יאמר מגדול בשביל אותה הארה המתגלית ביום ההוא. בן א"ח פ' חקת אות י"ט ולפ"ז נראה שגם בסעודת חתן או סיום מסכתא י"ל מגדול כיון שיש הארה של מצוה ועיין לעיל סימן קפ"ז:

יב) [סעיף ב'] בבית האבל אומר וכו'. ואם מברך בעצמו אומר בעצמו. מ"א סק"ב בשם תורת האדם. אבל מהר"ם רבק"ש סי' תרע"ו כתב מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבילים בברכה רביעית נ"ל שסמכו על התו' (כתובות ה' ע"ב) שהוכיחו דברכת אבילים אינה אלא ביו"ד יעו"ש. והביאו א"ר אות ג' וכתב וזה דלא כמ"א. וכ"כ המחה"ש סק"ב יעו"ש. וכ"כ באר הגולה ביו"ד ססי' שע"ט יעו"ש. מש"ז בזה הסי' אות א' קיצור ש"ע סי' ר"ז אות ז':

יג) שם. המלך החי וכו'. משמע דאין אומרים בברכה זו בבית האבל כ"א רק ג' מלכיות אבל ג' הטבות וג' גמולות אין אומרים וכ"כ בב"י יעו"ש. וכתב הברכ"י בשיו"ב אות ב' דכן כתבו הנוסח בשה"ל הלכות שמחות והכלבו והרד"א ג' מלכיות לבד וכ"ה מנהג ספרד שלא להזכיר בבית האבל הטבות וגמולות וכדברי מרן ז"ל עכ"ל. וכ"כ הלבוש ביו"ד סי' שע"ט סעי' א' כדברי מרן ז"ל. וכן הסכים הר"ז בסי' זה אות ח'. מיהו הב"ח כתב דצריך שיאמר ג' מלכיות וג' גמולות יג' הטבות כתיקון חכמים אלא דמוסיף בה מעין המאורע וכתב נוסח הברכה ג"כ וכתב שכן נהגו יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב' וכ"נ דעת הש"ך ביו"ד סי' שע"ט סק"א. והביאו המחה"ש בזה הסי' סק"ב יעו"ש. וכ"כ חכמת אדם כלל קס"ג אות י"ז. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה הולכין אחר המנהג וכל מקום לפי מנהגו:

יד) נהגו להאריך בברכה זו של המטיב לומר הרחמן הוא בכמה גוונים ואין בזה הפסק בין בהמ"ז לברכת ושתיית הכוס כיון שכן נהגו. טור. והטעם כתב הלבוש דלא חשבינן להו להפסק כטעם שאומרים כמה תחנונים בסוף י"ח קודם שפוסע לאחריו כמ"ש סי' קכ"ב יעו"ש. וכתב המש"ז אות א' דדוקא הרחמן לא הוי הפסק אבל דברי חול הוי הפסק בין בהמ"ז לפה"ג יעו"ש וע"כ כשמברכין על הכוס ואחד מבני חבורה גמר בהמ"ז קודם שגמר ברכתו המברך על הכוס צריך ליזהר שלא ידבר שום דבור עד שיברך המברך על הכוס וישתה:

הטיב לנו. ועכשיו נוהגין לומר הוא הטיב מטיב ייטיב לנו הכל כאחד דכבר אמרו ב' הטבות דהיינו הטוב והמטיב וכ"כ רש"ל, כתב הכל בו אל שבכל יום דמשמע ח"ו שיש ב' רשויות ואל שבכל יום הוא מברכין אלא יאמר אל בכל יום וכו' (של"ה ב"ח), כשיש עכו"ם בבית נוהגין לומר כלנו יחד בני ברית, וכתב הט"ז בי"ד שאינו נכון דכיון שאומר כולנו יחד הכל בכלל אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד, והטעם לפי שאסור לברך עכו"ם דכתי' לא תחנם (מט"מ כל בו), כשיש מומר לעכו"ם במקום סעודה צ"ל בני ברית דמומר אינו בכלל ברית כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ב וקשה דא"כ למה כת' רמ"א בא"ע סימן קמ"א ססל"ג דמומר דינו כפסול עדות דאוריית' משמע דאם נתקיים הגט בחותמיו מותר לשלחו ע"י מומר לכ"ע תיפוק ליה דאינו נעשה שליח משום דאינו בן ברית וכדאי' בגיטין דף כ"ג ע"ב וי"ל דהתוס' מיירי במומר להכעיס וכדמסיי' טעמ' דמורידין ולא מעלין וזהו דוקא בלהכעיס כמ"ש בי"ד סי' קנ"ח ובא"ע אפשר דרמ"א מיירי בלתיאבון וצ"ע, ומי שיצא מן הכלל הוי כלהכעיס וכמ"ש בסי' קנ"ט וע"ש בי"ד סימן קי"ט סי"א עבח"מ סימן רס"ג ובגיטין דף כ"ג ע"ב אי' דנשים בכלל בני ברית הם וה"ה עבדי', בברכ' בעל הבית מסיים ונאמר אמן שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן משא"כ בעושה שלום וכו' שהוא שבחו של הקדוש ברוך הוא וכל ישראל מצוין ע"כ אומר ואמרו אמן, בשבת ור"ח יאמרו מגדול ישועות וגו' ובחול יאמ' מגדיל דחול"ם הוי מלך גדול וחיר"ק בלא יו"ד מלך קטן ועוד דמגדיל כתי' בתהלים ועדיין לא מלך דוד (אבודרה' כ"ה) ועיין בב"ה של מהר"ן, יש לענות אמן אחר הרחמן יאמר ויברך אותנו אותנו כל אחד ואחד בשמו שנתברכו אבותינו וכו', בכל מכל כל הכ"ף בדג"ש, מאת ה' וכו' הוא יעשה שלום (מט"מ):

בבית האבל. ואם מברך בעצמו אומר בעצמו (תורת האדם):

(א) לא יאמר תתברך – שכבר אמר ברוך אתה ה':

(ב) החי – כי בקצת סדורים היה כתוב המלך החי הטוב וכו':

(ג) כ"א בבית האבל – וכדלקמיה בס"ב:

(ד) שלשה מלכיות וכו' – וטעם כל זה הוא דברכת הטוב והמטיב אינו מן התורה אלא שחכמים תקנוה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה ואמרו הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה וקבעוה לברכת המזון מפני שכולה הודאה ושבח על הטובה שהטיב עמנו וגם זו מן הטובות וסמכוה לברכת בונה ירושלים מפני שכשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד ומפני שכבר סיימו ברכות שהם מן התורה וזו היא מדרבנן לא מקרי זו ברכה שהיא סמוכה לחברתה ולהכי פותחת בברוך [ומה שאין אנו חותמים בה בברוך אע"פ שהיא ברכה ארוכה מפני שמתחלה תקנוה במטבע קצר שלא הוזכר בה אלא הטוב והמטיב לכל ואח"כ הוסיפו בה יתר הדברים] ותקנו בה ג' מלכיות מפני שכבר תקנו להזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים וכיון שמזכירין מלכות בית דוד היה ראוי להזכיר גם מלכות שמים אלא מפני שאין זה דרך כבוד להזכיר בסמוך ממש מלכותא דשמיא למלכות בו"ד רצו להשלימה ולהזכיר בברכת הטוב והמטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגד ברכת רחם תקנו להזכיר עוד פעם מלכות כנגד ברכת הארץ שלא הוזכר גם בה מלכות (ואע"פ שמעיקר הדין אין צריך בה מלכות שהיא סמוכה לברכת הזן ובה נזכר מלכות) וכיון שאומרים בה ג' מלכיות אומרים בה ג"כ ג' הטבות מפני שעיקר הברכה היא על שם ההטבה דהיינו הטוב והמטיב וכיון שאומרים בה ג' הטבות והיא ברכת הודאה כמו שכתבנו אומרים ג"כ ג' תגמולות עכ"ל הלבוש:

(ה) המלך הטוב – אין לומר אל שבכל יום וכו' דמשמע ח"ו שיש שתי רשויות ואותו אל שבכל יום אנו מברכין אלא יאמר אל בכל יום וכו' ויותר נכון שלא לומר כלל מלת אל שהרי כבר אמר האל אבינו. בבהמ"ז בעה"ב מסיים ונאמר אמן שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן משא"כ בברכת עושה שלום במרומיו שהוא שבח של הקב"ה וכל ישראל מצווין אומר ואמרו אמן. אחר הרחמן יש לענות אמן וכן אחר כל תחנה ובקשה אע"פ שאין בה שם [כל בו ושל"ה]. יאמר ונשא ברכה מאת ה' כלשון הפסוק ישא ברכה מאת ה'. נוהגים לומר בשבת ויו"ט ור"ח מגדול ובחול מגדיל ויתר דקדוקים שבנוסח בהמ"ז עיין בא"ר סימן קפ"ז שהאריך בזה:

(ו) בבית האבל אומר – בין כשהאחרים האוכלין עמו מברכין ובין כשהוא עצמו מברך ואם בעינן לזה עשרה או לא עיין ביו"ד סימן שע"ט ובאחרונים שם:

(ז) הטוב והמטיב – לפ"ז אין אומר בבית האבל ג' הטבות וג' גמולות וכן הוא בב"י ועיין בב"ח פה ובש"ך שם סימן שע"ט שאין סוברים כן:

(•) (בש"ע) הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כן הנוסחא העיקרית לאפוקי האומר הוא הטיב הוא יטיב אך יש מי שכתב לומר הוא מטיב לנו קודם וכן הוא גומלנו כדי שיהיה הוה עבר ועתיד אך מנהיגינו כדברי מרן כ"כ בר"י ואמנם במג"א ובעט"ז כתבו שאומרים הוא מטיב ייטב הכל כאחד כו' ועיין לעיל בבה"ט סי' קפ"ז ובא"ר כתב בשם הכל בו להקדים הוא מטיב כו' עד ה' מלך וכ"כ המרדכי בשם הפרדס ור' יונה ואבודרהם בשם הרא"ש ואולי יש ט"ס בטור ע"ש: וכנוסחאות שלנו בסידורים הוא הטיב הוא ייטיב לנו ותיבת לנו אכולה קאי וכן הוא בבהמ"ז הקצר דלקמן ע"ש סי' קצ"ב וכ"כ בספר אור חדש על הל' ברכות נוסח זה מבהמ"ז של מהר"ן ובעמודי שמים להגאון מ' יעב"ץ איתא ג"פ לנו כמו בש"ע:
(א) האבל עין בה"ט ועיין באבן העוזר שחולק על המג"א וס"ל דא"ל בני ברית וכמ"ש ג"כ בבה"ט ועיין באה"ע סי' קע"א ומ"ש בספר בית מאיר שם:

ברכה רביעית כו'. בברכה זו תקנו שם ומלכות בפ"ע מה שא"כ בג' ראשונות לפי שהם דאורייתא וכולהו חשיבי כאחד וכיון דבתחלה אומר שם ומלכות אין צריך בשנים האחרים רק בברכת רחם היה ראוי עוד לומר בפי' מלכות שמים כיון דמבקש בה בקשה על השבת מלכות בית דוד אלא שאין זה כבוד של מעלה לבקש על מלכותו יתברך אצל בקשות מלכות בו"ד. וברכה זו הרביעית היא מדרבנן שתקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבור' הלכך פותחת בברוך דלא הוי סמוכה לחברתה ואינה חותמת בברוך לפי שהיא מטבע קצר שלא תקנו תחלה אלא הטוב והמטיב ואח"כ הוסיפו בה דברים ויש בה ג' מלכיות א' דידיה ב' לרמז על מה שהיה ראוי להזכיר בברכת רחם וכיון שתקנו בשביל ברכת רחם הזכירו עוד אחד בשביל ברכת הארץ כדי שיהיה מעלה שוה לכולם:

לא יאמר תתברך. שכבר אמר ברוך אתה. בנוסח ברכה זו נדפס אל שבכל יום כו' ואין לו פי' וקצת אומרים אל בכל יום וג"ז אינו נוח דלמה הוצרך להזכיר כאן שם אל דהא התחיל לומר המלך הטוב והמטיב וע"ז קאי שבכל יום כו' ואם בא לייחס ההטבה לשם אל היה לו לומר המלך האל הטוב והמטיב לכל. וגם ברמב"ם לית' לשם זה קודם שבכל יום ואפי' למ"ש תחל' האל אבינו כו' כתב ב"י בשם אבודרה"ם דאין לומר אותו כיון שכבר אמר אלהינו וכן כ' רב עמרם בברכה שלאחר המגילה עכ"ל. ומיהו בנוסח הרמב"ם כתוב האל בברכה ד' עכ"ל ב"י ובסי' תרצ"ב כ' הטור בשם רע"מ דלא אמרינן האל הרב את ריבנו כיון שכבר אמר אלהינו א"כ ה"נ כן בהאי ברכה א"כ האי אל קודם שבכל יום דליתי' אפילו ברמב"ם ודאי אין מקום לומר כן אלא כולה חדא מילתא ופירש אותו המלך שהטיב ומטיב בענין הרוגי ביתר הוא הטיב לנו גם בכל צרכנו והוא מטיב ויטיב לנו היה הוה ויהיה ב"ה: