שולחן ערוך, אורח חיים י׳: דיני כנפות הטלית. ובו יב סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני כנפות הטלית. ובו יב סעיפים:
טלית שאין לה ד' כנפו' פטורה יש לה יותר מארבע חייבת ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפו' המרוחקות זו מזו יותר:

יש לה ארבע וחתך א' באלכסון ועשהו שנים הרי נעשית בעלת ה' וחייבת:

כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות אעפ"כ לא נפטרה:

טלית של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה:

היו לה ג' כנפו' ועשה בהם ג' ציציות ושוב עשה לה כנף ד' ועשה גם בו ציצי' פסולה משום תעשה ולא מן העשוי:

אין כופלין את הטלית ומטילים ציצי' על כנפיה כמו שהיא כפולה [הגה אבל צריך להטיל בד' כנפיה הפשוטים] [בית יוסף] אא"כ תפרה כולה ואפי' מרוח אחת: [הגה וי"א דחייבין אפי' בלא תפיר' וטוב לעשו' לה ציצית אבל לא לברך עליה [הרי"ף והרא"ש והטור]: הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין לבטל הראשונה חותך הראשונה וכשרה ואם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן פסולה: [הגה ויש מכשירים בכל ענין וכן עיקר] [טור בשם הרא"ש ורבי' ירוחם ני"ח ח"ג] וקודם שחתך מראשונה פסול בכל ענין [ב"י]:

מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה ויש להם ד' כנפות לצד מטה ולמעלה הם סתומים אם רובו סתום פטור ואם רובו פתוח חייב ואם חציו סתום וחציו פתוח מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית ואין יוצאין בו בשבת:

קאפ"ה שהיא פתוחה בענין שיש לה ד' כנפות אם יקבעו בה אשטרינג"ה לעשותה כסתומה כדי לפוטרה מציצית אינו מועיל תיקון זה אם לא תהיה קבוע מחצי ארכה למטה לכל הפחות וגם שתהיה קבוע למטה מהחגור למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעינים דאל"כ יאסר משום מראית העין:

הכנפים צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות:

מצנפת פטורה אפי' של ארצות המערב שב' ראשיה מושלכים על כתפיהם וגופם ואע"פ שמתכסה בה ראשו ורובו פטור כיון שעיקרה לכסות הראש דכסותך אמר רחמנא ולא כסות הראש:

סודר שנותנין על הצואר במלכות א"י שנקרא בערבי שי"ד וכן ביק"א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם פטורים:

מלבושים שבמצרים הנקראים נוח"ש וכן מינטי"ני ודולאפאני"ש וקפטאני"ש ופידוני"ש שבתורגמה אע"פ שיש להם ד' כנפים פטורים: (הגה וה"ה מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד הואיל ואין כנפיהם עשוין שיהיו ב' לפניהם וב' לאחריהם מכוונים זו כנגד זו (פטורים) (בית יוסף לפי סברת מהרי"ק:

טלית שאין לה ד' כנפות פטורה יש לה יותר מד' חייבת וי"א פטורה ב"י בשם מהרר"א ממיץ ור' שמחה מברייתא דספרי מפ"ג דזבחים לכן ירא שמים לא ילבש רק טלית בת ד' כנפות.

סעיף ד' היא של עור או רובה של עור (ב"י מהרי"ק):

היו לה ג' כנפות כו' ה"ה אפי' לא קשר אלא קשר א' ואח"כ השלים ד' כנפות והשלים בציצית הוי בכלל תעשה ולא מן העשוי וצריך להתיר אותו הקשר הנעשה בפסול קודם שיעשה שאר הציצי' אבל אם השלים הטלי' והציצית ואח"כ התיר הקשר הראשון וחזר וקשרו לא נתכשר בכך (מהררמ"י) וי"א דכשר בכל אופן רק שיתקן העיוות (לחם רב) וכן נ"ל להורות:

הטיל ציצית על ציצית אם נתכוון לבטל הראשונה חותך הראשונה וכשירה וכ"ש אם חתך אחרונו' דכשירו' כנ"ל:

הגה ש"ע ויש מכשירין בכל ענין כו' וי"א בין נחתך הראשונות בין נחתך האחרונות ובין נתכוון לבטולי ובין נתכוין לאוסופי א"נ מטיל סתם אי פסקינהו לבתראי כשר בקמאי וכן להיפך אבל בלא פסקינהו כל עיקר פסול' אבל אי רמי הרבה חוטין לית לן בה משום בל תוסיף וכשר אף אם לא פסקינהו כל עיקר כדאשכחן בערבי נחל דרשינן ערבי שתים ונהגו לשום הרבה בלולב כמ"ש הרשב"א והרקנטי והטעם משום שהוא בכרך אחד אין בה משום בל תוסיף כנ"ל:

חייבת. ויש פוטרין לכן אין לעשות בת ה'. ב"ח ובבה"ז פ"ב דזבחים נוטה ג"כ לדעת זה מ"א. וע"ת חולק על הב"ח:

ועשאו ב'. וה"ה אם היה לה תחלה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד'. ט"ז וה"ה אם חתך ב' נעשית בעלת ו'. ב"ח:

לא נפטרה. דסופה לחזור למעלה:

פטורה. דאזלינן בתר רוב בגד. ואם הטלית של בגד ועור תחתיו חייב וה"ה איפכא פטור שתחתיו נופל לעיקר הבגד. מ"א:

ג' ציציות. ל"ד שעשה ג' ציצית בפיסול דהיינו קודם שנעשית בת ד' שנעשה הרוב בפיסול אלא אפילו לא קשר אלא קשר אחד ואח"כ השלים הארבע כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציצית שנעשית בפיסול קודם שיעשה שאר הציצית ואם השלים הטלית וציצית קודם שהתיר הקשר או הציצית שנעשה בפסול ואחר כך התיר הפסול וחזר וקשרו כשרה. מ"א דלא כהלבוש ע"ש. אם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה' יכול לבטל אחר כך ולחתוך אחת דמ"מ האחרים לא נעשו בפיסול. ט"ז:

על ציצית. עיין מ"ש העטרת זקנים ע"ז ואישתמיטתיה ליה מ"ש המחבר בסי' י"א סעיף י"ב ע"ש ובב"י:

הראשונות. ולהרא"ש אפי' חתך הב'. עמ"א וט"ז וע"ת: (ובס' אליהו רבה העלה והכשיר בין כוון לבטלו ובין כוון להוסיף רק צריך לחתוך או קמאי או בתראי דלא כט"ז ע"ש):

סתום. ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולים כמ"ש ס"ה:

בציצית. ואין מברכין עליו. לבוש ע"ת מ"א וע"ל סי' ט' ס"ק ו' מש"ש:

בשבת. נ"ל אפי' לכרמלית נמי אסור. מ"א דלא כע"ת:

לעשותה כסתומה. לכן אין לעשות בט"ק קרסים למטה מהחגור דהוי כסתומה ובת"ה סימן רצ"ו כתב דקרסים לא חשיבי חיבור אם לא שנכפפין מאוד שא"א להתירן אלא ע"י מעשה. ואפשר דמ"מ אסור משום מראית עין מ"א וכתב הב"י יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ותי' הד"מ דמאחר דמצות ציצית הוא שיחזור ב' לפניו וב' לאחריו ומלבושים שלנו הם כל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בענין אחר אין חייבין בציצית לכן נהגו להקל. ומלבוש שקורין רא"ק שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתפו מאחוריו שקורין קאלנ"ר. פשוט הוא דפטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפים רק כנפות הקאלנ"ר המונחין לו קצת מאחוריו ואין זה קרנות הואיל ואין הב' קרנות שמאחוריו מכוונים כנגד הכנפות שלפניו עכ"ל ד"מ. וכתב המ"א ומ"מ ירא שמים יעשה קרן אחת עגולה כמ"ש ב"י בשם הזקנים:

ולא כסות ראש. ומה שעושין עטרה לטלית לא מפני שעיקרה נעשה לכיסוי הראש אלא משום היכר שציצית העליונים לא יתחלפו למטה וע"ל סימן ח' ס"ק ד' כתבתי שהאריז"ל לא היה מקפיד ע"ז:

ב' לפניהם. ואיזה אנשים מקפלין חלק אחד מהטלית מאוד עד שנעשה דק ואינו מכסה כלל רק הצואר וכוונתם שיהיו ב' ציצית לאחוריהם אין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר טוב כמנהג התוגרמים שהיד מפסקת בחצי הטלית באופן שמב' הצדדים יהיה אחד מהציצית לפניו וחלק לאחוריו ט"ז. ובתשובת בית יעקב סימן צ"ב לא כ"כ ע"ש:

מנחות עג

רמב"ם בפ"ג מהל' ציצית

מנחות ל"ו

שם

שם מ"ז כרבא

שם

שם ברמב"ם פ"א מהלכות ציצית

שם בגמרא לדעת ר"מ שם בפ"א

הגהת מיי' בשם ר"פ ומהרי"ק שורש קמ"ט.

ב"י

מהרי"ק שם

מהרא"י וכ"כ בעיטור

מהרי"א וכפתור ופרח ואורחו' חיים

ב"י מכמה טעמים

ב"י:

סעי' א יש לה כו'. דלא כר' שמחה דפטר כי הך ברייתא דפטר בפ"ב דזבחים וכפי מ"ש במנחות ל"ז ב' בעלת חמש איכא בינייהו ר"ל דלרבנן פטורה ולר"י חייבת ואיפסיק שם כרבנן ושם האי מאן דבצריה לגלימי' כו' ר"ל שעשה להטיל בה ציצית לא עבד ולא כלום דפטורה היא מ"ט שוייה בעלת חמש כו' וע' הג"מ פ"ג. ואע"ג דבספרי תניא ד' כנפות יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמנה וכן בזבחים י"ח ב' פי' הרא"ש היינו שאין להטיל בכל כנפיה רק בד' ובעלת ג' פטורה כיון דאין בה ד' וכן הסוגיא דספ"ג דמנחות ל"ז ב' דחייבת וכפירש"י שם האי מאן דבצריה כו' ולא כפי' הנ"ל וסוגיא דשם מ"ג ב' דכולהו ס"ל דלא כברייתא דפטורה:

ועושה כו'. כת"ק שם ל"ז ב' כמש"ש דלית הלכתא כוותיה:

המרוחקות כו'. רמב"ם וכן מוכח שם דקאמר האי מאן דבצריה כו' ולא כלום ומדקאמר בהאי לישנא ול"ק דלא פטרה משמע שאינו מעלה ולא מוריד ואם איתא הרי עשה מיה' שיכול לעשות ציצית באלו ולא בשאר:

סעי' ו אין כו'. כר"ש דהלכה כותיה ממש"ש רבה בר"ה כו' ומפרש מ"ש לאו היינו כנף כו' אפי' בעודה כפולה מדשדייה ולא כפלה וכן מדקאמר מי סברת כו' ולא ה"ל לכפול:

אבל צריך כו'. כן פי' ב"י אבל ד"מ חלק עליו דלשון פוטר לא משמע כן:

ואפילו. כן מפרש הרמב"ם מש"ש דנקיט בסיכי:

וי"א כו'. כת"ק:

וטוב כו'. זהו לפי ס' שכ' דלהרמב"ם אין מטילין ציצית כלל ועמ"א:

הטיל. לשון הרמב"ם וכפי' מש"ש השתא בבל תוסיף כו' פריך על דברי ר"ז בלשון בתמיה דודאי איפסלו שתיהן משום בל תוסיף כ"ש דהוי מעשה לפסולה ור"פ משני ממאי כו' ולכך כשר באחרונות:

ויש כו'. כפירש"י שם וכרבא דלא כר"פ דקושיא בעלמא הוא:

וקודם שחתך כו'. ממ"ש ומי אמרינן תעשה כו' אלמא דקודם לכן הוא בפסול וכן בדברי רבא ור"ז:

הראשונות. כתב כו לפי מה דמסיק בב"י מדברי הרא"ש דדוקא חתך הראשונות. ואינו מוכרח דעיקר הרביתא הוא שאינו חולמ"ה וע"ז קאי קושיית הגמ' ודברי רבא ור"ז אבל בחתך אחרונות אצ"ל וכן בדברי רמזים ורי"ו וכ"כ מ"א:

סעי' ז מלבושים כו'. בספרי זוטא אשר תכסה בה פרט לחלוקים ופירש ר"י שעשאו סתום למעלה כמין חלוק הג"מ:

אם רובו כו'. כמ"ש בגמ' מ"ם ב' דבתר עיקר בגד אזלינן:

סעי' ח משום מראית העין. כמ"ש תוס' שם ובפ' כ"ה לענין טלית שאולה אחר שלשים:

סעי' ט הכנפים כו'. בספרי כסותך פרט לתיכא לתיכלתא לתיפלטתין לתקרקין לבורסין לבורדסין לפי שאינן מרובעי':

סעי' י מצנפת כו'. בספרי בה פרט למעופרת שאין מתכסה בה ראשו ורובו:

כיון כו'. כמ"ש מוכרי כסות כו' אלמא כיון דאין עשוי להגין מפני החמה לא קרינן ביה תלבש ה"נ לא קרינן כיסוי הגוף:

סעי' יא סודר כו'. שאין עיקר' ללבישה אלא לתשמיש ומטעם הנ"ל בסי' שקדם:

סעי' יב מלבושים כו'. עיין מ"א:

יש לה ארבע וחתך וכו' – וה"ה אם עשה מג' קרנות ד' באופן זה כמו שכתב הד"מ ועיין במרדכי הנדפס עם הגהות הרמ"א שכתב דלכאורה נראה שצריך שיהיה עכ"פ הפסק בין שתי הקרנות ג' אצבעות:

אחת באלכסון וכו' – וה"ה אם חתך באחד מן הקרנות חתיכה כעין ד' ונראה עי"ז כשני קרנים כן משמע מרש"י מנחות ל"ז ע"ב ד"ה דבצריה עי"ש:

ואין לה כנפות וכו' – עיין בארה"ח שמסתפק באם היה הבגד עגול וכפל מקצת משפתו עליו ותפרו עד שנעשה מרובע אם אמרינן דלא מהניא התפירה גם להקל ומסיק דתליא ד"ז בפלוגתא ע"כ יטיל בו ציצית ולא יברך ועיין לקמיה מה שכתבנו בזה:

לא נפטרה – עיין במ"ב באם עשה הכנף גם עתה מרובע יש דעות בין האחרונים אם מהני התפירה. ואם הכניס שפת הבגד לפנים ותפרו עד שאינו ניכר כלל הכפל למעלה כדרך שהחייטים עושים נראה דלכ"ע מהני תפירה זו ולא שייך בזה הטעם דאי לא מיבעי וכו' כי כן דרך האומנים וא"כ גם בההיא דארה"ח שכתבנו אם עשה באופן זה צריך להטיל בו ציצית ולברך ואפשר עוד דאפילו להקל כההיא דהש"ע מהני תפירה כזו:

אא"כ תפרה כולה ואפילו מרוח אחת – הוא לשון הרמב"ם ועיין בב"י שכתב הטעם משום דעי"ז אם תפשט שוב לא יהיו הציצית באמצעיתה משמע מדבריו דהוא מפרש מרוח אחת כפשטיה ועיין בארה"ח דנשאר בצ"ע על האגור דכתב בשם הרמב"ם דמצריך תפירה לכל ג' רוחותיו. ולענ"ד נראה פשוט דהאגור היה קשיא ליה לישנא דהרמב"ם מרישא לסיפא דקאמר אא"כ תפרה כולה ואח"כ מסיים ואפילו מרוח אחת היה לו לומר אא"כ תפר מרוח אחת אע"כ דס"ל דבעינן שיתפור כולה דוקא והא דקאמר ואפילו מרוח אחת היינו דלא בעינן שיהיה תפירה מעלייתא שהיא מב' הצדדין וכדמצינו לענין תפירת התפילין דשם פסק הרמב"ם והש"ע לקמן בסימן ל"ב סנ"א שיהא חוט התפירה סובב משתי רוחות אבל בזה לא בעינן רק תפורה כולה ואפילו מרוח אחת ונפקא ליה להרמב"ם זה ממה דמשני שם בגמרא מ"א לא צריכא דנקטא בסיכי היינו שלא נגמר התפירה כתיקונה [וכעין זה מפרש הרמב"ם בביצה ספ"א במשנה על הא דמשני שם בגמרא לא צריכה דנקט בסיכי עי"ש] ומ"ש אא"כ תפרה כולה היינו משום דהוא מפרש המימרא דרב דימי שם במנחות ל"ז ע"ב דקאמר שם האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד ולא כלום וכו' כפירוש רש"י בלשון ראשון דהיינו שכפלה כולה והוה קשה ליה קושית רש"י ותוספות שם ע"ז מההיא ברייתא דמחייבת לכו"ע בטלית כפולה התפורה וע"כ מחלק הרמב"ם דשם איירי רב דימי שלא תפרה כולה וע"כ אמרינן אם איתא דלא מיבעי ליה לפסוק ולישדייה ובודאי סופו להתיר לבסוף משא"כ אם תפרה אחר כפילתה מכל שלשה רוחותיה הרי חזינן דדעתו שישאר כך ולכך מהני תפירתו. ובדברינו יהיה ניחא מאוד מה דנקט הרמב"ם דין זה בלשון שלילה אין כופלין ולא קאמר בפשיטות דין טלית כפולה היינו משום דהעתיק בזה המימרא דרב דימי דקאמר לא עבד ולא מידי גם דאם נפרש דהרמב"ם יפרש להא דרב דימי כפי' שני שברש"י שם וכמו שפירשו שארי הפוסקים יקשה דאם כן אמאי השמיט הרמב"ם הדין מהלכותיו:

רובו סתום – פשוט דאפילו אם בעת עשיית הבגד היה רובו פתוח ואח"כ נעשה מעצמו רובו סתום דינא הכי וא"כ אם היו לו קרסים בט"ק שלו למטה מחציו אך שלא היו כפופין רק מעט דדינו כפתוח וכמו שכתב המ"א בשם הת"ה ואח"כ נכפפו מאוד עד שהיה צריך לזה מעשה להתירן ממילא נפטר הבגד מציצית וצריך אחר שיתיר הקרסים להתיר הציצית ולחזור ולקשרן:

רובו פתוח חייב – עיין במ"ב במה שכתב דהנקב חשוב ג"כ כאילו הוא סתום והוא מהח"א דאף דבדה"ח העתיק בשם א"ר דמצטרף כשאין למלבוש בתי ידים כמבואר בא"ר כבר שדי ביה נרגא בנ"א עי"ש וגם הבעל ארה"ח מסתפק בזה לכן בודאי אין לברך על ט"ק כזה גם בספר החיים להגאון מהר"ש קלוגער מסכים בפשיטות עם הח"א עיין שם:

ואם חציו וכו' – אם היה ב' שלישיות פתוח ושליש ועוד מזה היה בגד ועוד פחות שליש היה עור ראיתי לאחד שמסתפק אם חייב בציצית כיון דבלאו העור היה רובו סתום עי"ש ולכאורה יש לדמות זה להא דקי"ל דאפילו אם הבגד בעצמותו היה עגול בלי כנף כלל וכנפותיו היה של עור אפ"ה חייב בציצית ודין זה דרובו סתום ופתוח הלא משם למדין כדאיתא בב"י ועיין:

לעשותה כסתומה – עיין במ"ב במה שכתב דהוא שנכפפין מאוד וכו' הוא מהמ"א בשם תה"ד ואף דאח"כ כתב המ"א דאפשר דמ"מ אסור מפני מראית העין שנראה כסתום והדה"ח העתיק את דבריו עיין בא"ר ובארה"ח שהסכימו עם הכנה"ג והספר זכרונות להקל וכן הגרע"א בחידושיו הקשה ע"ז ובפרט למה שהעתקנו במ"ב בשם חידושי רע"א דההולך בט"ק תמיד תחת בגדיו ואף כשהוא הולך ברה"ר הוא בהצנע י"ל דלא שייך בזה מראית עין בודאי הדין בזה דמותר לפי מנהגינו שאנו הולכין תמיד בט"ק תחת הבגדים:

משום מראית העין – משמע בלבוש ובע"ת דה"ה הבגדים שרובן פתוח צריך שיהיה רוב הנראה לעינים ולא מצומצם כדי שלא יחשבו עליו שהוא מברך לבטלה. כתב בארה"ח בגדים שיש להם ארבע כנפות ולובשם דרך מלבוש וחוגר עליהם בחגורתו מחצי ארכה ולמטה אפילו אם חוגר בחוזק לא נפטר ע"י כן מחיוב ציצית אבל אם קובע בהם לולאות בשני הצדדים וקושרם בקשר של קיימא יש להסתפק אם נפטרים עי"כ מחיוב ציצית דאפשר דיש לדמותו לכלאים דע"י קשירה נעשה חיבור וא"כ בענינינו מבטלו מתורת ד' כנפות או לא ועי"ש במ"ל:

ולא שיהיו עגולות – צ"ע עד כמה נקרא בשם עגולות דאין סברא לומר דע"י משהו שיעגל חודו של הכנף תפטר שוב הבגד מציצית דלא יהא עדיף ריבוע הבגד מריבוע המזבח דקי"ל שם בזבחים ס"ב דריבוע המזבח וכן הקרנות מעכב ואפ"ה קי"ל בחולין י"ח דאם נפגם המזבח פחות מטפח או כזית כשר ולא נזכר שם שום נ"מ בין אם נפגם במקום חודו של קרן או בשאר מקום המזבח משמע דבכל גווני כשרה ועיין בסוכה דף מ"ט ע"ב בתוד"ה שכל דהטעם דלא בטל ממנו עדיין שם ריבוע אך אפשר דיש לחלק בין המזבח שהוא גדול בכמותו לענינינו וצ"ע:

כיון שעיקרה וכו' – עיין במ"ב ובארה"ח החליט דאם מתכסה בה ראשו ורובו חייב בציצית מפני כמה קושיות שהקשה על הב"י והשו"ע ובאמת אין בהם כדאי לדחות דברי השו"ע כמו שאבאר. א'. הקשה ממה דאיתא בסיפרי [הובא בב"י] בה פרט למעפורת שאינו מכסה בה ראשו ורובו ובאמת הוא פשוט דה"פ שאינו עשוי לכסות ראשו ורובו דעיקרו עשוי רק לכסות הראש לבד וכן נראה מביאור הגר"א שהביא בביאורו ההיא דהסיפרי ואפ"ה לא השיג בזה על השו"ע ומה שהביא עוד מהא"ח שכתב בשם בה"ג דמצנפת אין ראויה לציצית דאין ראוי לציצית אלא כסות החופה רוב גופו של אדם נמי ה"פ דדוקא אם נעשה מתחלה להיות חופה רוב גופו של אדם משא"כ בזה דעיקרו עשה לכסות הראש בלבד וכמו שהביא הגר"א ראיה ממוכרי כסות עי"ש. ומה שהביא עוד ממה שכתב הא"ח בסיפרי ממעט כסות הראש מכסותך דהאי לאו כסות הוא אע"ג שיש בו לכסות רו"ר של קטן פטורה עכ"ל ומשמע הא אם מכסה בו ראשו ורובו של גדול חייבת עי"ש אינה ראיה כלל דבכל הלכות ציצית לא מצינו חילוק בזה ואדרבה מצינו בכל מקום דזהו שיעור בגד לענין ציצית וע"כ לא הוצרך להשמיענו יותר רבותא והא דלא נקט סתם רו"ר דבר ההוה נקט. גם מה דהקשה על מה שכתב הב"י דלהכו"פ אפילו אם מכסה בה ראשו ורובו פטור מדברי הכו"פ גופא שהובא בב"י דחייב את המצנפת של בני ארצות המערב וכבר הקשה קושיא זו הל"ח ובאמת ג"ז אינו דהעיקר כמו שתירץ הא"ז דהכוונה שיש בו כדי לכסות אבל הוא אינו מכסה א"ע וכן הוא בהדיא בד"מ הארוך לפי דברי הכו"פ עי"ש ובחנם דחהו הארה"ח ומה שהקשה הארה"ח ע"ז דהא כאן בשולחנו הטהור ביאר בהדיא דאפילו מכסה א"ע פטור פשוט דזה כתב לפי מסקנתו בהב"י דבני ספרד לא ס"ל כהכו"פ והוא פוסק כותייהו כמו שכתב בהסי"א. והרוצה להחמיר יעשה קרן א' עגול:

סודר שנותנין וכו' פטורים – עיין במ"ב והטעם לזה כתוב בב"י שעיקר הבאת הסודרים ההם מתחלה הוא כדי להתעטף בהם סביבות הראש מפני הקור ולעשות צל על הראש בזמן החום וגם לכסות בה הראש בהחתיכות הבגד בעת שהוא עולה לקרוא בתורה ולכן אף שרוב היום הוא מביאה על הגוף שוב הו"ל כסות ראש ופטור ועוד י"ל שעיקר הבאת הסודרים ההם הוא להשתמש בהם לכמה דברים לחגור בהם כשעושים שום עבודת משא לקנח בהם את הידים ולצרור בהם מעות ולהביא בהם פירות ולקנח הזיעה וכו' אעפ"י שנהנין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כיון שהבאתם אינה לכך לא חשיבה ולא קרינן אשר תכסה בה ולזה הטעם האחרון משמע שהסכימו המ"א והגר"א שהעתיקוהו בביאורם ולפי זה נראה במקומינו שנתפשט מחדש ג"כ להעלות כמין חתיכה גדולה של אמה ויותר על הכתפים ואין בזה שום טעם מאלה הטעמים כפי שידוע לנו שחייב בציצית אך לטעמים אחרים שהביא בב"י דאפשר דדוקא דרך לבישה ולא העלאה או משום דאינו רק לכבוד ולא מפני הקור והחום אפשר דיש להקל אך הרבה חולקים על אלו הטעמים כמבואר בב"י ובד"מ ע"כ י"ש יעשה קרן א' עגולה:

הואיל ואין כנפיהם עשוין וכו' – עיין במ"ב מה שהעתקנו את דברי הד"מ וכתב הפמ"ג א"כ בסערדא"ק שעושין חתוך לפניו לגמרי ומצד שמאל חתוך ג"כ לדעת הד"מ אין זה חייב בציצית ולפטור לגמרי משום זה אין נכון דמה שאנו צריכין שיהיו שתי הציצית לפניהם ושתים לאחריהם איננו מעיקר הלכה רק למצוה בעלמא לכן כדי שיתחייב בציצית יראה לעשות שתי כנפות מימין ושתים משמאל ורובו יהיה פתוח רוב הנראה לעינים דאל"כ יש מראית עין בברכה וציצית:

(סעיף ז') מלבושים שהם פתוחים וכו'. נ"ב עיין במג"א [ס"ק י"א] מ"ש דאף לכרמלית אסור דאין עושין סד"ר לכתחלה ע"ש ועמ"ש בזה דרך אגב בחיבורי טוטו"ד ליו"ד מהדורא זיי"ן קנה מקומה בהלכות תערובות סימן ק"א ובחבורי סימן של"ג ע"ש בעזה"י ודו"ק:

[א] הרחוקות וכו'. בלבוש כתב מסתבר וכו' ובלחם חמודות דף ק"ד למד זה מקרא גופיה דכתיב על ארבע כנפות והמרוחקות זו מזו נופל עליהם שם כנפות, עד כאן. וכן נראה בפוסקים קמאי ונראה דאפילו בדיעבד מעכב ופסול שאין עושין במרוחקות. וכן משמע בתשובת מהר"ם מינץ סימן י"ג. כתב הב"ח דירא שמים לא ילבש אלא טלית בת ארבע כנפות כי ר"מ ממיץ פוטר אפילו בעלת חמישה:

[ב] יש לה ארבע וכו'. כתב דרכי משה דהוא הדין אם היה לכתחילה ג' וחתך אחת לשנים נעשית בעלת ד', עד כאן. וכתב ט"ז אם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה' יחתוך אחת וכשר:

[ג] אף על פי כן וכו'. דהיינו אם תפרו באופן שיש כנף בהתחלת התפירה או בסופה עושה שם הציצית כמו בחתך ואם תפרו מעוגל עושה הציצית בכנף הראשון דסופו לחזור לתחילתן:

[ד] וכנפיה וכו'. דאזלינן בתר עיקר הבגד ואם רוב הטלית של בגד והשאר של עור חייבת, והוא הדין איפכא דאזלינן בתר רובה. ואם הטלית עור ותחתיו תפור בבגד פטור, והוא הדין איפכא דחייבת דמה שתחתיו טפל לעיקר הבגד:

[ה] משום תעשה וכו'. דכתיב גדילים תעשה לך על ד' כנפות משמע שיהא הכנפות עשויות קודם שנעשו הציצית ולאו דוקא שנעשו ג' ציצית אלא אפילו לא קשר אלא קשר אחד בפיסול ואחר כך השלים הד' כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציצית שנעשו בפיסול קודם שיעשה שאר הציצית, אבל אם השלים הטלית והציצית קודם שהתיר הקשר או הציצית ואחר כך התיר הפסול וחזר וקשרו פסול, לבוש. ומה שכתב מגן אברהם לחלוק עליו כבר כתבתי באליהו זוטא בשם לחם רב והסכמתי ללבוש עיין שם. ועיין סימן י"א סעיף י"ד:

[ו] אבל צריך להטיל וכו'. מלבושי יום טוב תמה על שהשמיטו הלבוש. ונראה לי דסבירא ליה דאין צריך להטיל בפשוטים כיון דהוא בגד שאין ראוי ללבוש כמו שכתב הט"ז בשם נמוקי יוסף, והט"ז מחלק להלכה דנמוקי יוסף מיירי בטלית ארוך מאוד, ורש"י מיירי שכופלו מרצון לכך צריך להטיל בפשוטין. וקשה דהא רש"י פירש [מנחות] דף מ"א שהוא ארוך כשתים:

[ז] וטוב וכו'. כתב עולת תמיד לעניות דעתי לא ידעינן טעם לפשרה זו דגם אם לא יברך מה תיקון כי אם אינו יוצא בציצית אלו. הרי הבגד בלא ציצית ואסור ללבשו משום ספק, עד כאן. וכהאי גוונא תמה מגן אברהם, וכבר יישבתי באליהו זוטא דרמ"א סבירא ליה דאם לבשו כשהוא מכופל ודאי אין צריך להטיל בפשוטים כיון שאין הפשוטים בכפל, אלא אם לבשו כשהם פשוטים צריך להטיל בפשוטים, וקא משמע לן דלא נימא כיון שהוא ארוך כל כך אין צריך להטיל כלל. ואם כן יפה כתב רמ"א דאם לובש מכופל יעשה ציצית בכפליו ולא יברך ובאליהו זוטא הארכתי עיין שם, ועדיין צריך עיון. וכתב ט"ז ונראה דהוא הדין אפילו בכופלו מחמת שהוא ארוך טוב שלא לברך, ולכתחילה יש ליזהר שלא לעשות כפולה כלל אלא אם כן תפרוהו:

[ח] וכן עיקר וכו'. זה דעת הרא"ש, וכן הכריעו מלבושי יום טוב ולחם חמודות דף קי"ב ובאליהו זוטא פירשתי באריכות דהב"ח ולחם חמודות וט"ז לא הבינו דברי בית יוסף והעליתי להלכה להכשר בין כיוון לבטלו בין כיוון להוסיף רק צריך לחתוך או קמאי או בתראי ואי לא פסק כלל פסול, וכן פסק הב"ח, ואף שחתנו בעל ט"ז פסק דפסול בפיסוק קמאי היינו לפי מה שהבינו דעת בית יוסף לא רצה לפסוק נגד הבית יוסף אבל לפי דפרישתי דגם לבית יוסף כשר הכי נקטינן:

[ט] רובו סתום וכו'. ואם עשה בו ציצית ואחר כך פתח רובו פסולים כמו שכתב סעיף ה'. ויש להסתפק אי מצרפינן נמי לרוב מה שפתוח בנקב שמכניסין הידים כשאין למלבוש בתי ידים, דלכאורה מדלמד בבית יוסף רוב זה מסעיף ד' ברוב בגד ושם משמע אף שיש בין בגד לבגד עור מצרפינן דגם בבית יוסף שס"ב סעיף ח' בפרוץ מרובה על העומד מצרפינן הפרוצים:

[י] ואין יוצאין וכו'. לרשות הרבים לבוש. משמע דמותר לכרמלית דספיקא דרבנן לקולא, וכן כתב עולת תמיד, אבל מגן אברהם חולק עליו וכתב דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה, עד כאן. ולי נראה אספיקא לא גזרו רבנן. כתב לבוש דאין מברכין. כתב מגן אברהם אם רוב הטלית של בגד והשאר של עור חייב והוא הדין איפכא דאזלינן בתר רובה. ואם הטלית עור ותחתיו תפור בבגד פטורה, והוא הדין איפכא דחייבת דמה שתחתיו הוא טפל לעיקר הבגד:

[יא] רוב הנראה וכו'. גם לא יעשה בו קרסים קבועים עד למטה מחציו ואפילו אם הוא ארוך לא יעשה הקרסים למטה מהחגור משום מראית עין לבוש, ובשולחן ערוך לא נזכר מזה. גם צריך עיון ממה שכתב הלבוש גופיה ביורה דעה סימן שס"ג כתב זרועות של צמר שיש בהם קשרים או קרסים שקורין קנעפליך מותר לחבר אותם בבתי נפש של פשתן ויש בו נקבים ומכניס הקשרים או הקרסים תוך הנקבים הואיל והם רפויים יכול להוציאם משם באצבעו ואינו צריך לקרוע הנקבים אף על פי שמניחם כך מחובר תמיד ואין פורקין ממנה לא בלבישה לא בפשיטה, עד כאן. ומסתמא דין ציצית דמי לחיבור לכלאים, וכן כתב כנסת הגדולה בשם ספר זכרונות דחגורה וקרסים לא חשיב סתימה. ומה שכתב בית יוסף בשם מהרי"ק דקביעות אשטרינגא הוי כסתימה, נראה דהוי בענין שאי אפשר להוציאם משם באצבע וכן נראה קצת במהרי"ק שורש קמ"ט דמדמה לה לתפרם לגלימא, עיין שם, ואי מיירי הלבוש הכא בקרסים שקורין העקליך, ובזה נראה דפשיטא דלא הוי חיבור כיון דאפשר לפתחו באצבע. ומגן אברהם כתב אפשר דמכל מקום אסור מפני מראית העין. ואני אומר שאין לנו לחדש איסור מה שלא שיערו קדמונים. גם מכנסת הגדולה וספר הזכרונות משמע דאין איסור בזה כלל. מיהו אם עשויין בענין שלא ישמטו כלל אם לא על ידי מעשה כגון שהיו כופפים ראשי הקרסים לגמרי לצידן השניה כתב בתרומת הדשן בסימן רצ"ה דהוי חיבור:

[יב] מרובעות וכו'. שאין עיגול נקרא כנף:

[יג] אפילו של ארצות וכו'. באליהו זוטא נתבאר בארוכה לתרץ תמיהת מלבושי יום טוב ולחם חמודות עיין שם:

[יד] דכסותך וכו'. לכך מנהג המדינות שאין עושין עטרה יפה להראות שאין עיקרה נעשה לראש, לבוש. ובלחם חמודות דף י"ב כתב שמעתי טעם על העטרה כדי שיהא היכר למקום המונח על הראש שלא להורידו פעם אחרת דמעלין בקודש ואין מורידין, וכן כתב של"ה דף קי"ב ולפי זה אין להקל ברצועה של תפילין ולהפך מה שלמעלה לצד הבתים למטה, ואפשר לחלק. ועיין לקמן סימן מ"ב ס"ק ג' ובספר כנסת הגדולה כתב לולי דאינהו בקיאי במעשיהם טפי מינן הייתי אומר דמה שנוהגין כן הוא. הוא מפני שהנחת הטלית בראש כולה מהרה נתנה דבר אחר על גבה שלא יתכלה מהרה וכיון שהוצרכו לכך מפני חיזוק לכבוד ולתפארת עושין העטרה מכלי מילת, עד כאן. משמע דעתו דמותר להפך הטלית, וכן משמע במגן אברהם סימן ח' ס"ק ה' לכן נראה להקל אם נקרע למעלה וכיוצא בזה:

[טו] מלבושים הואיל וכו'. לבוש השמיט זה וכתב הטעם שכתב בית יוסף דמהרי"ק לא ידע בה פירוש נכון ולא ראו בדרכי משה שהביא ראיה לזה ממדרש והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחוריהם הזהרו באותן שמשליכין כנף של ציצית לאחוריהם, והבית יוסף כתב הטעם דגלימא אינו להגן מפני החום והקור אלא מפני הכבוד. ובדרכי יוסף הקשה על זה מכל טליתות שלנו שאינן עשויין להתחמם בהם ותירץ לחם חמודות דכיון שכל עצמו אם עושין לקיים בו מצות ציצית קרינן ביה כסותך להתחייב בציצית. עוד כתב הבית יוסף טעם דהוי ניפסקין הציצית בדריסת רגלים והארכתי בפלפולא באליהו זוטא עיין שם. כתב ט"ז מזה ראיה שיש להלביש הטלית באופן שישליכו כנף עם שני ציצית לאחוריהם. ואפשר שמזה נמשך לאיזה אנשים שמקפלין חלק אחד מן הטלית מאוד עד שנעשה דק ואינה מכסה כלל אלא הצוואר וכוונתם שיהיה שני ציצית לאחוריהם. ונראה לי שאין זה מן המובחר דאם כן אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר הטוב כמנהג אותן שמתעטפין הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמשני הצדדים יהיה אחת מציצית לפניו ואחת לאחריו. וכן כתבו בתוס' סוף ערכין וזה לשונו יותן ציצית אחת מלפניו ואחת מלאחריו בימין וכן לשמאל, עד כאן לשונו, ולתשובת בית יעקב סימן צ"ב אשתמיט זה. ועיין בלבוש החור סימן ש"א סעיף ל' שכתב ובטליתות של מצוה שלנו אפילו אינו מניחו אלא על כתיפו סביב הצוואר שמניח צד הימין על כתיפו של שמאל מותר שכן דרך ללובשו ושרי, עד כאן וצריך עיון. ועיין לקמן סימן רס"ח. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא טלית גדול צריך שיקיף האדם הראש וכל הגוף פנים ואחור עד החזה, עד כאן. וכתב בספר ר"ח (עיין בט"ז ס"ק י') דלא יפה עושים המשלשלים את טליתותיהם ומשפילים אותם מאוד:

עיין. בלקוטי תשובת מטה אשר סימן ט"ז:

עיין באר הטיב ס"ק יו"ד בתשובה שב יעקב סימן ה' נשאל ממי שהיה לו סארדאקיל של משי לשבת הואיל דלדעת ב"י א"ח בציצית כ"א מדרבנן ואפי' לדעת פוסקי' שהוא מדאוריי' הלא דעת קצת פוסקי' שאינה נפטרת כ"א במינו אי מותר לו להכניס ולהוציא באותו בגד בשבת למי שמקום דירתו אינה מוקפת מחיצה ויש לחוש להא היוצא בטלית שאינה מצוייצת חייב חטאת ועיין מ"א ריש סימן י"ב גבי כדי עניבה כו' העלה הגאון הנ"ל להתיר דר"ה שלנו אינו אלא כרמלית: ועיין בספר ע"ת סי' י"א ובספר אלי' זוטא. אך שכתב המ"א עליהם דאין לעשות ספק דרבנן לכתחלה ע"ש ומ"מ בנ"ד הלבוש נעשה לשום מצוה לכבוד שבת ושלא יהא בגדי שבת כחול כו' ואי צריך להפשיטו תמיד קודם ציאתו מביתו ה"ל טרחא וזה הוי כדיעבד ועיין פסחים דף י"א ובשבת י"ז. ולכן אין להחמיר מצד שחיובו אינו אלא מדרבנן דהם אמרו והם אמרו וע' מ"א ריש סי' תרנ"ה מ"ש בשם רש"ל אך אחרי פלפול ארוך העלה הגאון הנ"ל לפשיטת דבגד דחייב בציצית מדרבנן מחויב בדבר קרינן ביה והוי מצוייצת כהלכה אלא דלדעת תוס' אינו כן ע"ש ואין להקל כ"כ אבל מ"מ להשבות דרבנן אין לפקפק כלל:

פטורים כו'. ושיעור הטלי' אמה מרובעת בת ששה טפחים וחצי אצבע עיין תשובת נחפה בכסף סימן א' ותשובת פרי הארץ סי' א':

א) [סעיף א'] טלית שאין לה ד' כנפות פטורה יש לה יותר מארבע חייבת. ברייתא בפ' התכלת וכן פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אבל הר"א ממי"ץ ורבינו שמחה פסקו דבעלת ה' נמי פטורה כברייתא דספרי ופ"ב דזבחים והביאם ב"י עי"ש, וכתב ב"ח ולכן ירא שמים לא ילבש אלא טלית בת ד' כנפות, מ"א ס"ק א' וכתב דבברה"ז פ"ב דזבחים נוטה ג"כ לדעת זה, א"ר סק"א, עט"ז, ר"ז אות ה' וכ"כ פני יצחק נר"ו מע' הטי"ת אות קכ"ו בשם לב חיים סי' ע"ח. וכ"כ הרב בן א"ח נר"ו פ' נח אות ו' וכתב שם פני יצחק נר"ו דלא יברך על טלית בת חמש כנפות משום סב"ל, ועיין לקמן אות ז':

ב) שם טלית שאין לה ד' כנפות פטורה, ואם נתקו חוטי זוית הכנף עד שנעשה הכנף עגול ואנן מרובע בעינן כדאיתא בספרי לית לן בה דאנן אשעת עשייה קפדינן כמו גבי מלא קשר גודל (עיין סי' י"א סעי' יו"ד) כן מ"כ מכ"י כמהר"א נחום ז"ל, דברי מנחם או' א' בהגה"ט:

ג) שם ועושה לה ד' ציציות וכו'. ואם. עשה ה' עובר משום בל תוסיף, מ"א סק"ב בשם רש"י פרשת ואתחנן. וכ"כ ר"ז אות ב' נה"ש אות א' עיקרי הד"ט סי' ב' אות ב' בשם שדה הארץ ח"ג סי' א', בן א"ח שם. ומ"ש הלבוש אבל אין צריך לעשות בה' כנפות משמע דאי בעי רשאי ל"ד הוא. פרמ"ג א"א או' ב' ועיין ישי"ע או' ב':

ג) עוד כתב שם המ"א ועס"ו אם חתכן אח"כ, ופי' מחה"ש דר"ל אם עשה ה' ציציות ואח"כ חתך א' מן הה' ציציות ונשארו רק ד' תליא במחלוקת הרב"י והרמ"א בסעי' ו' בהטיל ציצית על ציצית וחתכן עכ"ל, וכ"כ מאמ"ר אות ד' דלדעת מרן הוי כמוסיף ופסול באיזה מהם שחותך הן ראשון הן אחרון אבל הפרמ"ג א"א כתב על דברי מ"א הנ"ל וז"ל ומה שמדמה זה לס"ו בהטיל ציצית על ציצית י"ל דכאן אפילו למאן דפוסל שם בהטיל בקרן א' ב' משא"כ כאן לכ"ע ד' ראשונות שעשה בהכשר מתכשרי כשחתך אח"כ ציצית קרן אחת ועט"ז ו' משמע כן עכ"ל, וכ"כ ישי"ע שם, א"ר סק"ב. ומ"מ כדי לצאת מפלוגתא יש להתיר כל הציציות ולחזור ולקושרם מחדש:

ד) שם המרוחקות זו מזו יותר. ואפילו בדיעבד מעכב ופסול כשאין עושין במרוחקות, א"ר סק"א, וכתב שכ"מ בתשו' מהר"ם מינ"ץ סי' י"ג וכ"כ ישי"ע שם מש"ז סק"ב:

ה) [סעיף ב'] יש לה ארבע וחתך א' באלכסון וכו' ה"ה נמי אם היה לה תחלה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד' וחייבת, ד"מ אות א' ט"ז סק"ג, א"ר סק"ב מש"ז סק"ג, ודוקא אם חתך קצת חתיכה ועשה מבת ג' ארבעה אבל אם לא חתך כלום רק פגימה בסכין קרע בקרן חתך באלכסון לא נעשית בת ד' עד שיהא רוב פחות כדלקמן סעי' ז' מש"ז שם. עוד כתב שם המש"ז מכאן נראה טליתות שלנו שחוטי השתי יוצאין מחתכין רק אצל הכנפים וא"צ לחתוך כל האורך עי"ש:

ו) שם יש לה ארבע וחתך א' באלכסון וכו' וה"ה אם חתך ב' נעשית בת ו', מ"א סק"ג. ר"ז סק"ד ופי' לב"ש דרבותא הוא דל"ת כיון שחתך ב' כנפות באלכסון נעשית כקרן עגול ופטור מציצית עכ"ל, אמנם דעת הב"ח נוטה לפטור בחתך ב' כנפות עי"ש, וכ"כ מחה"ש:

ז) אם נקרע טליתו יזהר לתופרו תיכף שלא יהא בת ששה כנפות דאיכא מאן דאמר דפטורה מן הציצית כמ"ש לעיל אות א', וזה בנקרע ברובא וצריך להתיר הציציות ולחזור ולטילם, חס"ל אות ד'. וכ"כ בן א"ח נר"ו או' ח'.

ח) [סעיף ג'] כפל קרנות טליתו וכו'. כתב מ"א סק"ד משמע בתו' פ' הקומץ דאם כפל הקרנות ותפרם בעניין שנשאר בו הקרן והטיל ציצית על הכפל שרי כמ"ש סעי' ו' וכ"כ ר"ז אות ו' וכ"מ בלבוש, אבל במרדכי בהל' קטנות כת' דהכא אינו דומה להאי דסעי' ו' וז"ל האי דסעי' ו' מיירי שכפלה כולה להכי חייבת דכן דרך מלבוש עכ"ל, והביאו מחה"ש סק"ד וכתב וז"ל וא"כ הדבר במחלוקת שנויה עכ"ל ור"ל דלדעת מ"א יניח הציצית על הכפל, ולדעת המרדכי יניח הציצית על קרן העיקרית שהיתה קודם הכפל, ועיין פרמ"ג א"א סק"ד שכתב דלכאורה נראה דעת מרן ז"ל שהשוה קשרן לתפרן כמו קשרן אפילו יש קרן שקשר באלכסון וודאי אינו מטיל בכפל אם הוא יותר משלש אצבעות כמו כן תפרן עי"ש, ולכן צריך ליזהר שלא לכפול כנפות הטלית אפילו בעניין שיעשה קרן במקום התפירה כדי להנצל מפלוגתא אבל אם כופל מעט כמו שעושין אימרא בשפת הבגד אין בכך כלום אבל צריך ליזהר שיהא הנקב שמניחים בו הציצית בתוך ג' אצבעות לשפת הבגד שיהה מתחלה שהוא עתה כפול ולמעלה מקושר גודל ממקום הכפל, עיין סי' י"א סעי' ט':

ט) שם אעפ"כ לא נפטרה, ע"כ צריך להשגיח בקצת בגדים שיש לכם ד' כנפות לחתוך קרן א' דוקא שיהא עגול דאם יתפור קרן א' לעשותו עגול לא מהני דכל כמה דלא חתכו עדיין מכלל בגד הוא. וכ"כ קי' ש"ע סי' ט' אות כ"א, ועל כן פה ירושלם עיה"ק ת"ו אשר יש אנשים מניחים בגד מרובע וכפול על כתפיהם וגופם צריך לחתוך קרן אחת בעיגול משני צדדין ר"ל אחר שכפל הבגד לשנים יחתוך קרן אחת עם הכפל שתחתיה כדי להנצל מפלוגתא עיין לעיל או' ח' ולקמן אות ט"ו:

י) [סעיף ד'] טלית של בגד וכו' זהו סברת רבא בפ' התכלת (מנחות דף מ' ע"ב) דעיקר בגד בעינן וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומרן כותייהו מיהו רב אחאי פליג וסבר דבתר כנף אזלינן ויש מן הגאו' שחששו לדבריו עיין ב"י ואע"ג דכתב מרן ז"ל בב"י אין לנו לחוש לדברי החוששין להחמיר היינו לפום דינא אבל כל יר"ש יחמיר לעצמו לכתחלה אם נקרע הכנף או נתבלה שלא לעשות כנף אלא ממין הבגד כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל מה שמשימין על הכנף חתיכת עור או בגד כדי לחזק שרי אפי' למאן דאמר בתר כנף אזלינן עיין ב"י בזה הסי' ובססי' י"א. והגם דיש מחמירין מ"מ כבר נהגו להקל כסברת המתירין כמ"ש מרן שם בש"ע:

יא) שם טלית של בגד וכו'. ואם רוב הטלית של בגד והשאר של עור חייבת וה"ה איפכא דאזלינן בתר רובא. מ"א סק"ה. עט"ז. א"ר סק"ד. ר"ז או' ח', ח"א כלל י"א או' ו':

יב) שם טלית של בגד וכו'. ואם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד פטורה, וה"ה איפכא חייבת דמה שתחתיו טפל לעיקר הבגד, מ"א שם. א"ר שם. ר"ז אות ט' ח"א שם, אמנם המו"ק מסתפק בזה עי"ש וכתב וז"ל ואלו היה בא מעשה לידי בשניהם הייתי מטיל ציצית בין בבגד תפור מתחתיו עור או איפכא ולא יברך עליהם גם יחד עכ"ל, ועיין פרמ"ג א"א סק"ה:

יג) [סעיף ה'] היו לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות וכו', לא דוקא שעשה ג' ציציות קודם שנעשה הטלית בת ד' כנפות שהוא פסול מפני שהרוב נעשה בפיסול אלא אפי' לא קשר אלא קשר בפיסול ואח"כ השלים ד' כנפות והשלים הציצית הוי נמי בכלל תעשה ולא מן העשוי וצריך להתיר ממנו אותו הקשר או הציצית שעשה בפסול קודם שיעשה שאר הציצית ולחזור ולקשור ולהשלימם, אבל אם השלים הטלית והציצית קודם שהתיר הקשר הראשון ואח"כ התיר הקשר וחזר וקשרו לא נתכשר בכך שהרי כל הציצית נעשו בעוד הטלית היה פסול ונשארו בפסול תעשה ולא מן העשוי' לבוש, והביאו מ"א סק"ו וכתב וז"ל ולא ידעתי למה דהא האחרים נעשו בכשרות דאטו משום דציצית א' פסולה יפסלו כלם וכ"כ בס' לחם רב וכ"מ סי' ט"ו ס"ד עכ"ל. וכ"כ עט"ז בשם לחם רב להכשיר, ר"ז אות י"ב. אמנם הא"ר סק"ה הסכים לדברי הלבוש. וכן המחה"ש כתב על דברי מ"א הנ"ל דאין זה דיוק גמור עי"ש. ועיין פרמ"ג א"א סק"ו. ולכן יש להחמיר כדברי הלבוש:

יד) [סעיף ו'] בהגה. וי"א דחייבין אפי' בלא תפירם וכו'. אבל לא לברך עליה. וה"ה אפי' בכופלו מחמת שהוא ארוך טוב שלא לברך. ט"ז סק"ח א"ר סק"ז:

טו) יש ליזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אלא א"כ תפרה כדי להינצל מפלוגתא דאם כפלה בלא תפירה י"א דצריך להטיל הציצית בד' כנפות הפשוטים וי"א דצריך להטיל הציצית על הכפל וי"א דפטורה לגמרי עיין מ"א סק"ז ובמחת"ש שם. ע"כ אין לעשות טלית כפולה אלא א"כ יתפור כדי שתהיה חייבת אליבא דכ"ע וכ"כ מ"א שם. א"ר שם ר"ז אות י"ג:

טז) שם הטיל ציצית על ציצית וכו'. חותך הראשונה וכשרה. אבל אם חתך אחרונה פסול כיון שנתכוין לפסול הראשונה. עו"ת אות ו'. מ"א סק"ח. פרמ"ג א"א הק"ח וכתב ודלא כעט"ז, מחה"ש סק"ח. ועי"ש שדחה דברי הב"ח:

יז) שם ואם נתכוין להוסיף וכו' פסולה. הגה ויש מכשירין וכו' ולעניין הלכה אנן אתכא דמרן סמכינן ובפרט דכאן מרן לחומרא ויש ס"ב:

יח) [סעיף ז'] מלבושים שהם פתוחים מן הצדדים למטה וכו' ואם רובו פתיח חייב. ועיון א"ר סק"ט שנסתפק אי מצרפינן נמי לרוב מה שפתוח בנקב שמכניסים הידים כשאין למלבוש בתי ידים. וכתב וז"ל לכאורה מדלמד בב"י רוב זה מסע' ד' ברוב בגד ושם משמע אף שיש בין בגד לבגד עור מצרפינן, וגם בב"י סי' שס"ב סעי' ח' בפרוץ מרובה על העומד מצרפינן הפרוצים עכ"ל והביאו נשמת אדם כלל י"א אוח א' וכתב וז"ל והנה אף לדבריו אסור לברך מספק ואסור לצאת בו בשבת לחומרא כדאיתא שם סעי' ז'. ולדעתי יותר קרוב הדבר שאין מצטרף. עי"ש שדחה ראיותיו וסיים עכ"פ אזלינן בו לחומרא דחייב בציצית ואין מברכין עליו ואסור לצאת בו בשבת וכ"כ בספרו ח"א אות ט' וא"כ אותם בני אדם שמטילים ציצית במלבוש קטן שיש להם למעלה מן החלוק והוא מן הצואר עד סוף החזה ועושין זה תמורת טלית קטן צריך להיות רובו פחות חוץ מן הנקב שמכניסין בו הידים והנקב שמכניסין בו הידים חשוב כסתום וצריך למדוד להיות רובו פתוח כנגד מה שתפור וכנגד הנקב שמכניסין בו הידים כמ"ש ח"א שם. ועיין בדברינו לקמן סי' ט"ז אות ד':

יט) שם ואם רובו פתוח חייב. ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח בו רובו פסולים כמ"ש סעי' ה' מ"א סק"י. א"ר סק"ט. א"א סק"י. מחה"ש סק"י ח"א כלל י"א אות ט':

כ) שם ואם חציו סתום וחציו פתוח וכו' וחייב בציצית ואין יוצאין בו בשבת, וה"ה דאין מברכין עליו. לבוש עו"ת אות ח'. מ"א ס"ק י"א. א"ר סק"י. ר"ז אות ט"ז. ח"א כלל י"א אות ט':

כא) שם ואין יוצאין בה בשבת. כתב הלבוש לר"ה, משמע דמותר לכרמלית דספקא דרבנן לקולא וכ"כ עו"ת שם א"ר שם. אבל המ"א שם חלק על העו"ת וכתב דאפילו לכרמלית דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה. וכ"כ ר"ז שם. ועיין א"א ס"ק י"א:

כב) [סעיף ח'] קאפ"ה שהיא פתוחה וכו'. מה שנוהגים האשכנזים לעשות קרסים בטלית קטן עד שנעשה כעין מלבוש י"א דהוי ברכתו לבטלה דהוי כסתומה וכטלית שאין לה ד' כנפות דפטורה וצריך רוב הנראה לעינים פתוח מב' צדדין ושלא יעשה הקרסים למטה מהחגורה ואם היה סתום ובא לפותחו עד רובו צריך להתיר הציציות תחלה ואחרי שיפתחנו יטיל הציציות מחדש משום תעשה ולא מן העשוי. חס"ל אות א' ועיין לבוש סעי' ח' ומ"א ס"ק י"ב. וא"ר ס"ק י"א. ר"ז אות י"ח:

כג) [סעיף יב'] מלבושים שבמצרים וכו' אע"פ שיש להם ד' כנפים פטורים. כתב ב"י יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ד' כנפות שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ומיהו במלבושים שלמטה יש לדחוק ולומר דכיון שאנחנו חוגרים אותם הו"ל כסתומים משם למעלה וכו' אבל הני גלימות שלנו שאנחנו לובשים למעלה מכל הבגדים שהם פתוחים מלמעלה למטה ונמצא שיש להם ד' כנפות למה אנחנו פוטרים אותם מציצית ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושין בה שתי קרנות עגולים דכל שאינם מרובעים לא חשיב כנפות כמ"ש בשם העיטור ותימא גדול הוא בעיני שכל העולם לובשים אותם בקרנות מרובעות ולא ראיתי מי שפקפק בדבר מעולם וכו' וראיתי כתוב בשם הר' חסדאי ז"ל שהיה פוטר אותם משום דלא מחייבי בציצית אלא חתיכה מרובעת כעין טלית שלנו ולא הביא טעם וראיה לדבריו וכו'. ול"נ שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור זכר לדבר ואין כסות בקרה והגלימא אין לובשים אותה להגין אלא מפני הכבוד שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימה ואע"פ שלפעמים נהנה בחומה היינו כיון שתחלת עשייתה אינו להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור. א"נ כיון שאם היינו מחייבים אותם בציצית היו נפסקים בכל עת הציצית התחתונים בדריסת הרגלים והיה צריך בכל עת לתקנם איכא למימר דלא חייבת תורה בכך דכל דרכיה דרכי נועם וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג עכ"ל וכתב עליו ד"מ וז"ל וכל זה איננו שוה לי דעל תירוץ הא' קשה לי דרוב טליתות שלנו שאנחנו לובשים בשעת התפילה שאינן להגן כלל רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי ציצית ומברכין ברכה לבטלה. ועל תירוץ השני קשה לי מציצית הכסת שדרשו (גיטין נ"ו ע"א) שנקרא כן על שם שציציותיו היו נגררין אחריו ולא חששו למה שהוצרך לתקנם בכל עת ול"נ ליישב המנהג כי מאחר שמצות ציצית הוא שיחזיר שנים לפניו ושנים לאחריו כמו שנתבאר לעיל סי' ח' וכ"כ הרוקח דאיתא במדרש בפסוק והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם לכן ס"ל לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכה"ג שב' כנפות לאחריו וב' כנפות לפניו שאז ב' ציצית מאחריו וב' ציצית לפניו ומעוטף בציצית אבל במלבושים שלנו שכל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בענין אחר אין זה חיוב הציצית ולכן נהגו להקל עכ"ל, וכתב מ"א ס"ק י"ג ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול כמ"ש ב"י בשם זקני הקדמונים, וכ"כ ר"ז אות כ"ב, ח"א כלל י"א אות יו"ד, חס"ל אות ב', בן א"ח נר"ו פ' נח אות ט':

כד) אותן מלבושים שיש להם ב' קרנות לצד מטה ולצד מעלה אין לו קרנות אלא מחובר עליהן חתיכת בגד ומונח לו על כתיפו מאחריו וקורין לו קולני"ר בלשון אשכנז, כזה פשוט שהוא פטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקולני"ר המונחין לו קצת מאחריו ואין זה קרנות הואיל ואין הב' קרנות שמאחריו מכוונים כנגד הכנפות שלפניו. ד"מ אות ו' ועי"ש. וכ"כ ר"ז אות כ"ג:

כה) אותם אנשים שמקפלים חלק א' מן הטלית מאד עד שאחר הקיפול הוא דק מאד ואינו מכסה כלל אלא הצואר וכונתם שיהיו ב' ציצית לאחריהם (הם רוצים שיהי' ב' ציצית לאחוריה' ממש דהיינו על כתפיהם לכן הטלית רק על כתפיהם ומסיק דא"צ דוקא על כתפיהם, אלא צדדין דלפניו וצדדין דלאחריו מקרי נמי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד, לב"ש מש"ז) נ"ל שאין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי הרא"ש, ויותר טוב כמנהג התוגרמים שמעטפים הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמב' הצדדין יהיה אחד מהציצית לפניו וחלק לאחריו, אח"ז מ"כ בתו' ערכין ד"ב ד"ה היודע וז"ל שם ומצאתי בסיליק שעשה הר"י טוב עולם שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד לאחריו מימין וכן לשמאל עכ"ל ט"ז ס"ק יו"ד, א"ר ס"ק ט"ו:

ט"ז סק"ג נמי אם היו. הוא רבותא אע"ג שחתך מדבר הפטור מועיל החתך להיות חייב עתה וזה לא מוכח מדין הש"ע:

(מ"א סק"ג) נעשית בעלת וא"ו. הוא רבותא דל"ת כיון שחתך ב' כנפות באלכסון נעשית כקרן עגול ופטור מציצית:

ט"ז סק"ד. דסופה לחזור. ר"ל דודאי לא יניחנ' כך אלא סופו להתיר את התפירה הלכך נעשית נחשב כאלו כבר התיר התפירות:

(מ"א סק"ד) הקרן והטיל. ולא אמרי' דסופו להתיר התפיר' ונחשב כאלו הותר ואז הציצית יותר מג' אצבעות לשפת הבגד ל"א כך אלא כיון שכפל בענין שנשאר בו הקרנות אמרינן דיניחה כך:

סק"ה דאם תפר על הכנף ר"ל אם תפר עור על הכנף שרי אפי' למ"ד בתר כנף אזלינן וע"כ היינו טעמא שתחתיו טפל לעיקר:

ט"ז ס"ק ו' ללמוד מהטיל. עיין ט"ז ס"ק א'. ובדבורנו שם:

מ"א סק"ט שניות כמו הראשונות דלא כהט"ז בסק"ט ואע"ג דבחתך שניות ליכא טעמא להכשיר ומה"ט פוסל הט"ז כמו שביארתי בט"ז ע"ש אך המג"א ס"ל דתולמ"ה לא פסל אלא שמתחלת עשיותה היה בפסול אבל אם תחלה היה כשר ונפסל חוזר להכשירו ולכן באמת ממ"נ כשר דאם חתך ראשונות כשר משום דשניות לא הוי מעשה כיון שעבר בב"ת ובחתך השניות כשר כיון דראשונות היה תחלת עשייתן בהכשר. והט"ז לכאורה ס"ל דאפילו בתחלת עשייתן בהכשר שייך תולמ"ה ועיין סימן ט"ו ובמשכ"ש:

(שם). וכ"כ ב"י בהדיא. הט"ז בסק"ט כתב בשם הב"י בהיפך ובאמת דלשטת הרא"ש כ' עב"י להכשיר וכמ"ש המג"א רק לשיטת הרמב"ם כ' הב"י לפסול וא"כ מבואר בב"י כהמ"א. ובחיבורי נאות דשא בתשובה סי' ס"ג ביארתי בארוכה מה שחולקים הט"ז ומ"א בביאור דברי הב"י אין כאן מקומו וע"ש:

(ש"ע סעיף ח') אשטרינגה. הוא דברי המחבר צדדי הבגד אחת אל אחת ואינו קבוע אלא נוטלן ומחזירן:

ט"ז ס"ק ט'. ונראה טעם שהראשונות נתבטלות זהו לא כהמג"א סק"ט והטעם דבשלמא באחרונות אמרינן דמעת שעשאן איכא בל תוסיף והויא כאלו אינם עשויות כלל עד החתיכה שאז נעשין מחדש מה שאין כן הראשונות כבר היו עשיות בהכשר ואח"כ נפסלו משום ב"ת ממילא הוי אחר כך תולמ"ה. ומה שכתוב ט"ז בסק"י לחתוך אחד וכן יש ללמוד כו' ק"ק דהתם דמי לנשארו ראשונות שהרי היו עשויות תחלה בהכשר ונפסלו בעשיית החמישית א"כ כשחתך החמישית כולם פסולים אפילו חתך א' מד' עכ"פ שלשה פסולים רק החמשית כשרה מחמת שהיתה בעת עשיית' בב"ת וצ"ל דהתם שאני דלא נעשה בפסול רק החמישית אבל האחרים ליכא בהו פסול ב"ת כלל והכא שאני שהשניות הם אצל הראשונות בכל כנף משא"כ התם דהאחרים לא נעשו בפסול כמ"ש הט"ז שם. ומ"מ מ"ש הט"ז שם וכן יש ללמוד כו' אינו מובן דהא ליכא למילף מהכא אלא להכשר החמישית אם נשארה כיון דמתחלה נעשית בב"ת משא"כ שאר הציצית אם נשארו אם באנו ללמוד מכאן יהיה פסול רק דמוכרחים לחלק כנ"ל ועכ"פ אין ללמוד מכאן. ודברי המ"א סק"ב שכתב ג"כ כדברי הט"ז א"ש שהולך לשיטתיה בס"ק ט' אבל דברי הט"ז צ"ע כדאמרי' ועיין:

(בט"ז סק"י) אנשים שמקפלין. הם רוצים שיהיה ב' ציצית לאחוריהם ממש דהיינו על כתפיהם לכן הטלית רק על כתפיהם. ומסיק דא"צ דוקא על כתפיהם. אלא צדדים דלפניו וצדדים דלאחריו מיקרי נמי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד וק"ל:

מ"א ס"ק י"ג שהרי אין חוגרין. דאם היו חוגרין הוי מה שלמעלה מן החגור סתומין כ"כ הב"י וצ"ע בדין זה:

חייבת. ויש פוטרין ולכן אין לעשות בת ה' [ב"ח] ובבה"ז פ"ב דזבחים נוטה ג"כ לדעת זה:

בארבע. ואם עשה ה' עובר משום בל תוסיף [רש"י פ' ואתחנן וע"ש ברא"ם] ועס"ו אם חתכן אח"כ:

א'. ה"ה ב' ונעשי' בעלת ו', עב"ח:

כפל. משמע בתו' פ' הקומץ דאם כפל הקרנות ותפרם בענין שנשאר בו הקרן והטיל ציצית על הכפל שרי כמ"ש ס"ו:

חייבת. דאזלי' בתר עיקר הבגד משמע בס"ז דאם רוב הטלית של בגד והשאר של עור דחייבת וה"ה איפכא דאזלי' בתר רובא, ונ"ל דאם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד דפטור' וה"ה איפכא דחייבת דהא שתחתיו טפל לעיקר הבגד ועב"י ס"ס זה וססי' י"א דאם תפר עור על הכנף שרי ע"ש דמשמע כדברי:

ג' ציציות. לאו דוקא שעשה ג' ציציות בפיסול דהיינו קוד' שנעשי' בת ד' שנעשה הרוב בפיסול אלא אפילו לא קשר אלא קשר א' בפסול ואח"כ השלים הד' כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציציות שנעשית בפיסול קודם שיעשה שאר הציציות, אבל אם השלים הטלית והציציות קודם שהתיר הקשר או הציציות שנעשו בפסול ואח"כ התיר הפסול וחוזר וקשרו לא מתכשר בכך שהרי כל הציציות נעשו בפסול ובאיסור תעשה ולמ"ה [לבוש] ולא ידעתי למה דהא האחרים נעשו בכשרות דאטו משום דציצית א' פסולה יפסלו כלם וכ"כ בס' לחם רב וכ"מ סי' ט"ו ס"ד:

וטוב. צ"ע דבשלמא אם הרמב"ם היה סובר שפטורה היה אומר דטוב וכו' ויוצא ידי שניה' אבל הרמב"ם סובר שמטילין בפשוטה, והרא"ש סובר שמטילין בכפולים וא"כ אנן היאך נעביד, ובאמת בד"מ חלק על הב"י וכתב מדקאמר ר"ש פוטר משמע דפוטר לגמרי וגם בלבוש השמיט הג"ה ראשונה אך המרדכי כתב להטיל בפשוטים, לכן יזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אא"כ תפרה, ונ"י פי' טלית כפולה היינו שארוך פי שנים כקומת איש ואינו יכול ללבוש אא"כ כפלו ולכן פטור דלאו בגד הוא:

הראשונ'. אפשר דדוקא נקט אבל אם חתך השניו' פסול כיון דכבר ביטל הראשונות:

הראשונות. נקט הראשונות דקאי אמ"ש הרב"י חותך הראשונות ולזה כתב וקודם שחתך הראשונות וכו' אבל באמת להרא"ש אפילו חתך שניות כשר כמו בראשונות וכ"כ ב"י בהדיא וע"ש ודברי הב"ח צ"ע ע"ש ודוק:

רובו סתום. דאזלינן בתר עיקר הבגד כמ"ש ס"ד ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולים כמ"ש ס"ה:

ואין יוצאין. נ"ל דה"ה דאין מברכין עליו ונ"ל דאפי' לכרמלי' דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה כנ"ל דלא כע"ת:

כסתומה. ולכן אין לעשות בטלית קטן קרסי' למטה מהחגור דהוי כסתום [לבוש] ובת"ה סי' רצ"ז כתוב דקרסים לא חשיבי חיבור לענין כלאים אם לא שנכפפין מאוד שאינו יכול להתירן אלא ע"י מעשה וע"ש ועבי"ד סי' ש' ס"ג, ואפשר דמ"מ אסור מפני מראית העין, וז"ל תשו' מהר"מ סי' רפ"ז טליתות העשויו' כמין קאפטני"ש זהו טליתות של חסידי אשכנז ויש להם ד' כנפים וכשפושט' מעליו שוטחן ומתכסה בו אבל אותן קוטלי"ש שיש להן בית זרוע אין כאן מיחוש וכנף דידהו לאו כנף:

פטורים. שאין עיקר הנחת בגדים אלו להנאת כיסוי אלא לתשמיש לצרור בו מעות [ב"י] וכתב עוד יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לצואר וב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית שהרי אין חוגרין אותם בחגור, ונ"ל משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום וקור והגלימא אין לובשין אותה אלא מפני הכבוד ופטורה א"נ אם היו עושין בו ציצית היו נפסקין בכל עת מפני דריסת הרגל והיה צריך בכל עת לתקנם ואיכא למימר דלא חייבה התור' בכך עמ"ש ס"ס כ"א עכ"ל, וכתוב בד"מ דעל תי' הראשון קשה דא"כ טליתות שלנו שאינם להגן כלל רק לצאת בהם י"ח ציצית יהיו פטורים ואם כן אנו מברכין ברכה לבטלה ועל תי' השני קשה מבן ציצית הכס' שהיו הציצית נגררין אחריו ולא חשבו שהוצרכו לתקנם, ול"נ דמאחר דמצות ציצית הוא שיחזור ב' לפניו וב' לאחריו כדאיתא במדרש לכן ס"ל להאנשים דלא חייבה התורה אלא בכה"ג אבל במלבושי' שלנו שכל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בע"א אין חייבין בציצית ולכן נהגו להקל ומלבוש שקורין רא"ק שמחובר למעל' חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתיפו מאחוריו שקורין קאלנ"ר פשוט שהוא פטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקאלנ"ר המונחין לו קצת מאחוריו ואין זה קרנות הואיל ואין השני קרנות שמאחוריו מכוונות כנגד הכנפות שלפניו כמ"ש ב"י ס"ס זה עכ"ל ד"מ, ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול כמה שכתב ב"י בשם זקני הקדמונים עמ"ש ס"ח:

(א) שאין לה וכו' – בין בתחילת עשייתו ובין שחתך אח"כ כנף אחד ועשהו עגול:

(ב) פטורה – מבואר בקרא דכתיב על ארבע כנפות כסותך ודרשינן בספרי ארבע ולא שלש ויותר מארבע מרבינן מאשר תכסה ואיפכא לא נוכל לומר שבכלל ה' ארבע ואין בכלל ג' ארבע ולאו דוקא בעלת ה' ה"ה בעלת ו' וז':

(ג) חייבת – ויש פוטרין לכן אין לעשות בת ה' לכתחילה וכתב הפמ"ג דלדעת הפוטרין אותן טליתות קטנים שלנו שיש בית הצואר מ"מ רוב סתום ומיהו אם אירע שרוב פתוח יעשה בקאלנע"ר שעושים החייטים קצת עגול:

(ד) בארבע – ואם עשה ה' עובר משום בל תוסיף ואם חתך אחת מהם כשרה אך שישארו הד' כנפות המרוחקות בציצית וכדלקמי':

(ה) המרוחקות זו מזו יותר – דמסתבר שיש לעשות באותם שהם ניכרים ביותר מן השאר וי"א דהוא מדאורייתא ויש להחמיר אם אפשר אבל אם כבר נעשה בכנף הקרוב וא"א לתקן כגון שהגיע זמן תפלה יכול לסמוך על המקילין ולברך:

(ו) אחת באלכסון – ה"ה אם חתך ב' כנפות באלכסון נעשית בעלת ו':

(ז) בעלת ה' – וכן אם היה לה תחלה ג' וחתך כנף אחת לשנים נעשית בעלת ד' וחייבת בציצית וצריך שתהיה החתיכה גדולה וניכרת. ועיין בפמ"ג שכתב דדוקא אם חתך מקצת מהבגד עד שעי"ז נראה אותו המקום כשני קרנים אבל אם לא חתך כלום רק פגימה בסכין קרע בהקרן עד שנחלק אותו המקום לשנים לא נעשית עי"ז בת ד' עד שיהא רוב פתוח וכדלקמן בס"ז:

(ח) לא נפטרה – דאי לא מיבעי ליה הכנפים לפסוק ולישדייה אלא ודאי דסופו להתיר את התפירה הלכך נחשב כאלו כבר התיר התפירות וחייבת בציצית. ומטעם זה יוכל להטיל עתה הציצית בכפל אף למטה מקשר אגודל אם כשיתפשט יהיה למעלה מקשר אגודל. וכ"ז בשכפלו ותפרו בעיגול אבל אם כפל ותפר בריבוע כיון שגם עתה יש כנף דעת הלבוש והמ"א דרשאי להטיל שם הציצית בכפל אע"פ שהוא יותר מג' אצבעות משפת הקרן כיון דתפרה שרי וכמו בס"ו בכפל הטלית דמהני התפירה ורבים חולקין ע"ז וס"ל דגם בזה לא מהני התפירה ושאני ההיא דס"ו דמיירי שכפלה כולה וכן דרך מלבוש משא"כ בזה שלא כפל רק מקצת הבגד:

(ט) של בגד וכו' – דכתיב אשר תכסה בה ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד הלכך אזלינן בתריה ואפילו אם מקום הבגד כולו עגול ואין שם כנף רק שמחוברין אליו כנפות של עור חייב דבתר עיקר הבגד אזלינן:

(י) וכנפיה של עור – וה"ה אם היה רוב הטלית בגד והשאר עור חייבת:

(יא) וכנפיה של בגד – וה"ה אם רק רוב הטלית של עור אע"ג שגם במיעוט הבגד יש בו שיעור טלית פטור מציצית דכיון שעיקר המלבוש אינו של בגד לא קרינן ביה על כנפי בגדיהם. ועור פטור אפילו מדרבנן דאינו כלל בכלל בגד. וכן הדין בטלית שתחתיו תפור בעור חייבת ואם העליון של עור פטורה כי התחתון הוא הטפל להעליון שהוא עיקר הבגד:

(יב) ג' כנפות – אפילו אם מתחלה היו לה ד' כנפות עם ציצית ואח"כ נחתך כנף אחד ונעשה עגול אף שאותו הכנף תיקן אח"כ מ"מ אלו הג' ציצית ממילא נתבטלו כדמוכח לקמן בסימן ט"ו ס"ג וצריך להתירם ולחזור ולקשרם:

(יג) ג' ציציות – ל"ד שעשה ג' ציצית שנעשו הרוב בפסול דהיינו קודם שנעשית בת ד' אלא אפילו לא קשר אלא קשר אחד עם חוליתו ואח"כ השלים הד' כנפות נמי פסול אותו הקשר וצריך להתירו ולחזור ולקושרו:

(יד) משום תעשה – ר"ל דכתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות וגו' משמע שיהיו הכנפות עשויות ארבע קודם שנעשו הציצית לא שנעשו הציצית קודם הכנפות והוי ליה תעשה ולא מן העשוי ופסולים ע"כ צריך להתירם ולחזור ולקשרם ודוקא הג' ציצית ראשונים שעשייתן היה בפסול אבל הציצית שעשה בכנף הד' א"צ להתיר כיון שנעשה בהכשר ואין פסול הראשונים פוסלין אותה:

(טו) שהיא כפולה – שאם תפשט נמצאו הציצית באמצעיתה ואנן ציצית על הכנף בעינן:

(טז) הפשוטים – ואם כפלו מחמת שהבגד ארוך מאוד פי שנים בקומתו שאין יכול ללבשו אא"כ כפלו יש פוסקין דפוטרין אותו לגמרי מן הציצית דאין שם בגד עליו ומסיק הט"ז והפמ"ג דיטיל בו ציצית בכנפות הפשוטין ולא יברך:

(יז) ואפילו מרוח אחת – עיין בביאור הלכה:

(יח) דחייבין – להטיל בכנפי הכפולות דכל זמן שהיא מכופלת ולא נתפשטה שם טלית עליה כמו שהיא כפולה:

(יט) לא לברך – תמהו כל האחרונים מה תיקן במה שלא יברך הא עדיין שמא כהמחבר וצריך להטיל בפשוטים ואיך ילבש בגד זה הא יותר מד' ציצית אסור להוסיף לכו"ע [ועיין בפמ"ג] ומסקי לדינא דיזהר לכתחלה שלא לעשות טלית כפולה כלל אא"כ תפרה ואפילו בתפירות רחבות דכיון שתפרה שוב אין עשויה להיפשט ואז בין בטלית מרובעת ובין בטלית שהיתה מתחלה ארוכה יותר מדאי יטיל ציצית בכפולים ויברך:

(כ) הראשונה – אפשר דדוקא נקט אבל אם חתך השניות פסול כיון דכבר ביטל הראשונות:

(כא) בכל ענין – היינו בין שנתכוין לבטל או נתכוין להוסיף ובין שחתך הראשונות או השניות:

(כב) וכן עיקר – וכן פסקו האחרונים:

(כג) הראשונות – נקט הראשונות דקאי על מה שכתב השו"ע מתחלה חותך הראשונות ולזה כתב וקודם שחתך הראשונות אבל באמת להרא"ש דפסקינן כוותיה כ"ש דאם חתך השניות כשר כמו דאיתא בב"י:

(כד) פטור – אפילו אם יש בהמיעוט הפתוח שיעור טלית. ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולי' משום תעשה ולא מן העשוי וכדלעיל בס"ה וצריך להתירם ולחזור ולקשרם:

(כה) רובו פתוח חייב – היינו דוקא רוב מכל הבגד ולא כמו שעושין החייטין ט"ק שתופרין אותו מן הצדדין ומניחין בו נקב שמכניסין בו הידים ותופרין למטה מהנקב ומניחין רוב פתוח ומודדין רק מתחת הידים וזה טעות גמור כי אז לא נקרא בת ד' כנפות וקרוב הדבר שהמברך מברך לבטלה ועכ"פ לא עדיף מן בגד שחציו פתוח דחייב בציצית ואסור לברך עליו ואסור לצאת בו בשבת אלא צריך למדוד אף מה שלמעלה מן הידים והנקב חשוב ג"כ כאלו הוא סתום ועיין בביאור הלכה:

(כו) וחייב בציצית – אבל אין מברכין עליו:

(כז) בשבת – דשמא פטור והציצית הוי כמשוי וכדלקמן בסי' י"ג. ועיין במ"א שכתב דאף לכרמלית אסור דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה ורבים מן האחרונים מסכימים עם הע"ת דמיקל בזה:

(כח) אשטרינג"ה – הוא דבר המחבר צדדי הבגד אחת אל אחת:

(כט) לעשותה כסתומה – ולכן אין לעשות בט"ק קרסים למטה מחציו דהוי כסתום והוא שנכפפין מאוד ראשי הקרסים לצד השני שאינו יכול להתירן אלא ע"י מעשה דבזה חשיבי חיבור גמור הן לענין כלאים והן לענין ציצית אבל בלא"ה לא חשיב חיבור עי"ז:

(ל) מראית העין – והולך בט"ק תמיד תחת בגדיו ואף כשהוא הולך ברה"ר הוא בהצנע י"ל דלא שייך בזה מ"ע [חידושי רע"א]:

(לא) שיהיו מרובעות – דאין עיגול נקרא כנף:

(לב) כיון שעיקרה – הכין לו מתחלה רק בשביל כיסוי הראש:

(לג) ולא כסות הראש – ומה שעושין עטרה לטלית לא מפני שעיקרה נעשה לכיסוי הראש אלא משום היכר שציצית העליונים לא יתחלפו למטה וע"ל סימן ח' סק"ט כתבתי שהאר"י ז"ל לא היה מקפיד ע"ז וכן מכריע הא"ר להקל אם נקרע למעלה וכיוצא בזה:

(לד) פטורים – אף שהיה מחזיק אותה החתיכה כאמה או אמתים ויש כדי לכסות ראשו ורובו של קטן אפ"ה פטורים ועיין בבה"ל:

(לה) אע"פ שיש להם וכו' – הטעם עיין בב"י:

(לו) הואיל ואין וכו' – דהנה הב"י כתב יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לצואר וב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ותירץ ע"ז כמה תירוצים ודחה אותם הד"מ ואמר הוא טעם להמנהג דמאחר דמצות ציצית הוא לכתחלה שיחזיר ב' לפניו וב' לאחריו ומלבושים שלנו הם כל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בענין אחר אין חייבין בציצית וזהו מה שכתב הואיל ואין כנפיהם עשויין וכו' ומלבוש שקורין רא"ק שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתפיו מאחוריו שקורין קאלנע"ר פשוט הוא דפטור שהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקאלנע"ר המונחין לו קצת מאחוריו ואין זה קרנות הואיל ואין השני קרנות שמאחוריו מכוונות נגד הכנפות שלפניו עכ"ל הד"מ וכתב המ"א יען שהלכה זו רופפת בידי הגאונים ולא מצאו טעם נכון [כי גם על טעם ד"מ יש לפקפק הרבה כמו שכתב הפמ"ג] ע"כ י"ש יעשה קרן אחת עגולה כמ"ש ב"י בשם הזקנים וכן דעת הפמ"ג ושארי אחרונים. ובפרט בימינו באותן הבגדים שנהגו מחדש לעשותן פתוח מאחריהם [והוא הבגד הנקרא קאפאט"ע] ומצוי הוא כמה פעמים שרובו פתוח ולפי דברי הד"מ חייב הוא בציצית שהרי ב' שלאחריו מכוונות כנגד ב' כנפות שלפניו ע"כ הרוצה לפטור עצמו מחוייב לעשות שם עכ"פ קרן אחת מאותן ד' כנפות עגולה ותפטר מן הציצית וכדלעיל בס"ט וע"ש בביאור הלכה ויותר טוב שיעגל עוד שתי קרנות כדי שתשאר רק בת שלש כי עתה היא בת ששה:

(לז) ושנים לאחריהם – מזה הלשון נמשך שגגה לאיזה אנשים שמקפלין חלק אחד מהטלית מאוד עד שנעשה דק ואין מכסה כלל רק הצואר וכונתם שיהיה ב' ציצית לאחריהם ממש על כתפיהם ואין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר טוב כמנהג התוגרמים שהיד מפסקת בחצי הטלית באופן שמשני הצדדין יהיה אחת מהציצית לפניו וחלק לאחריו דצדדין דלפניו ולאחריו נמי מיקרי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד:

(במ"א ס"ק א') (סמ"ב) והמ"מ פי"ט דשבת חולק וגם בכ"מ פ"ג מהל' ציצית כתב כנ"ל:

(מ"א ס"ק י"ב) ואע"ג דנשתנה. נ"ב כבר הקדימו מהר"מ שם בחדושיו:

(בט"ז ס"ק ז') שהרי הוא לא עשה עבירה. נ"ב משמע באם הוא עצמו השתחו' לפשתן אסור לניצתו. ואשתמיטי' תוס' בסוכה דף נ' בד"ה מצו' והרא"ש שם סי' ט"ו דלא חשוב מצוה הבאה בעבירה כיון דלא נפיק בהזמן עבירה שנעשית ע"ש:

מג"א ס"ק ד' ותפרם בענין שנשאר בו. משמע דאם בענין דלא נשאר בו קרן שע"י התפירה הוא עגול אף דלא נפטרה בכך. מ"מ א"י לעשות הציצית על הכפל. וצ"ע:

מג"א סק"ה דאזלי' בתר רוב. ונסתפקתי באם הבגד עם המיעוט עור הוא רק כשיעור כדי שיכול לכסות ראשו ורובו של קטן אם נימא דאזלי' בתר רוב. וכיון דזה הבגד בכלל הוי שיעור ורוב המין הוא מין חיוב הוי כולי מין חיוב. או נימא כיון דצמר לחודי' אין בו שיעור חיוב פטור מציצית. ושאלתי במעמד כמה חכמים וזה אומר בכה. וזה אומר בכה. ולכאורה יש ללמוד לדין זה מדינא דמג"א לעיל (סי' ט' סק"ד) דהטלית שהשתי צמר וערב משי. לדעת הר"ם מרוטענבורג אין לו תקנה וכו' וכוונתו מבואר לדעת הר"ם מרוטענב' שהובא בהג"מ דצמר אינו פוטר במשי רק של משי. וכמו שהביא המג"א סק"ג. ומש"ה אין לטלית זו תקנה. כיון דאם יעשה משי אינו פוטר חלק צמר ע"ש ולכאורה נימא ג"כ כמו לשיטת הפוסקי' דמשי פטור מדאורייתא בכה"ג בטלית פטור מדאורייתא כיון דערב או שתי לחודי' אינו חייב בציצית. וא"כ ה"נ אם עושה ציצית של משי פטר חלק של משי. ומכיון דחלק של צמר אינו חייב בציצית יפטר. ומה לי אם המשי אינו מין חיוב או שפטרו מציצית. אע"כ כיון דהוי בגד שלם משוינין לכולי' לחיוב. וה"ה ה"נ. ואעפ"כ יש לחלק כמובן. ודוק:

שם בא"ד עיי"ש דמשמע כדברי. לא ידעתי שום משמעות לזה הא המרדכי שם מחלק רק דאפי' למ"ד כנפי' של עור פטורה. היינו התם דכל הכנף עור. משא"כ אם הכנף עצמו העליון בגד ותחתון עור. וי"ל דהו"א אפכא דאם העליון עור ותחתון בגד דג"כ חייב דשניהם עיקר וכל שיש חד צמר סגי לחייב:

מג"א ס"ק ו' אלא קשר א' בפסול. היינו קשר וחולי'. מג"א סי"א סקי"ח. משמע דאף אם עשה שארי החוליות והקשרי' אחר שפסקן לא מהני. ולא ידעתי מנ"ל זה דדלמא בכה"ג כשר דדל החולי' והקשר הראשון דהוי מן העשוי מ"מ לתכשרו בעשיית חולי' וקשר שלאח"כ שנעשו בהכשר ועיין:

ס"ו הטיל ציציות על ציציות. לכאורה יקשה קושי' תוס' ר"פ התכלת מסוגי' דסנהדרי' דמשכחת לה זקן ממרא בהטיל למוטלת. גם יקשה קושי' הראב"ד בהשגתו דהא שייך בזה הסברא האי לחודי' קאי. האמנם ק' תוס' אינה חזקה כ"כ. די"ל דהטיל למוטלת לא מקרי פירושו מד"ס דפירושו מפורש בקרא דציצית על כנפי בגדיהם הוי כמפורש לכל כנף ציצי' א'. ודוקא במוסיף חוטין לציצי' א' דילפי' ד' חוטי' מגדיל ב'. גדילי' ד' וכן ד' פרשיות תפילי' דילפי' מטוטפות וכן בלולב ערבי נחל שתי'. וזהו מיקרי פירושו מד"ס. אבל ב' ציציות וב' תפילין. י"ל דהוא בכלל פירושו מפורש בקרא. ולכאורה נ"ל ליישב ב' קושי' הנ"ל. די"ל דהי' קשה להרמב"ם ק' תוס' סנהדרי' מסוגי' דסוכה דאפי' חוץ לאגוד ישבו משום ב"ת. ולזה ס"ל להרמב"ם עפ"י סוגי' זבחי' י"ח דמסקי' לא דכ"ע יתר כמאן דאית' דמי. א"כ י"ל דתלי בהא דסברא האי לחודי' קאי שייך רק אי אמרי' דיתר כמאן דליתא מש"ה אינו מזיק ההוספ' לגוף המצוה. אבל אם אמרי' יתר כמאן דאיתי' גרע להמצוה. א"כ י"ל דר"א בסנהדרי' ס"ל כמ"ד דזבחי'. וס"ל כמ"ד יתר כמאן דליתא. אבל למסקנא דזבחי' באמת בכל ענין הוי גורע וסוגי' דסוכה למסקנא דסנהדרין. אולם אינו מספיק. דהא הרמב"ם הל' ממרים כ' דאין זקן ממרא חייב אלא במצות תפילין לבד ואם איתא דס"ל להרמב"ם דלמסקנא נדחית סוגי' דסנהדרין. א"כ לדינא משכחת גם בציצית ולולב:

ונלע"ד למה דמבואר בתוספת סנהדרין מדנדחקו בסוגי' דסוכה דמדרבנן אין מוסיפי' מבואר דס"ל דאין לחלק לענין האי לחודי' קאי בין האיסור ב"ת לגרעון המצוה. דלא כדס"ל בסוכה. אלא דס"ל דמישך שייכי אהדדי גירוע המצוה לעבירת ב"ת. ומש"ה הוכרחי לומר דמדרבנן הוא. וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן. וס"ל עוד דמכם דהוי ב"ת דרבנן מגרע גם המצוה מדרבנן דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון. ויצא זה להרמב"ם מדקיי"ל הטיל למוטלת בכלל תולמ"ת. ע"כ דמעיק' קודם שחתכן פסולי' והיינו מדרבנן. וכ"מ בהר"ן סוכה פ"ג דף רמ"ח דכ' בדעת הרמב"ם כיון דהאי לחודי' קאי ליכא ב"ת אלא מדרבנן מש"ה כל לנאותו ל"ג בהו רבנן עיי"ש. והרי הרמב"ם כפי גרסתינו כ' שם ואם להוסיף או גרע פסול. ע"כ דמדרבנן אפי' דיעבד פסול. וביותר נראה כמעט דמוכרחי' לומר כן בדברי תוס'. דאם נדון כיון דמדרבנן עובר לא מגרע המצוה. א"כ הא דפריך במנחות מהטיל למוטלת דהוי תולמ"ה. ע"כ היינו אי פסיק להו לראשונות. כיון דבשעת עשייתן להשניי' לא הוי צריך להו. מש"ה הוי אח"כ מן העשוי. וכ' דס"ל להב"י מתחלה. א"כ יקשה הא דאמר רבא להם השתא האי גברא בב"ת קאי מעשה לא הוי. בין לפירש"י דמשום ב"ת לא מקרי עשיי' כלל. וקציצתן היא עשייתן. בין לפירוש הב"י אליבא דהרמב"ם דמשום ב"ת הוי מעשה מעליא יקשה הא מדאורייתא ליכא עבירת ב"ת דהאי לחודי' קאי. וממילא הוי השניות עשיי' בפסול וכשחתך הראשונות השניי' פסולי' משום תולמ"ה. ואיך נאמר משום ב"ת דרבנן אזלא פסול' דאורייתא דידהו. אע"כ דכללא הוא. דכל דאיכא ב"ת מגרע להמצוה. ובמקום ב"ת דרבנן מגרע להמצוה דרבנן. א"כ י"ל מדאורייתא בהטיל למוטלת אף חתך הראשונות ליכא משום תולמ"ה. דמ"מ על שניהם יש שם עשיי' בהכשר. ועיקר פרכת הש"ס רק כיון דמדרבנן קודם שחתכן פסולי'. וע"י קציצתן נתכשרו. הוי מדרבנן תולמ"ה. ולזה שפיר אמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי ממנ"פ. לגבי דאורייתא בלא"ה לא הוי תולמ"ה. ולגבי דרבנן משום עבירת ב"ת לא הוי תולמ"ה. וכפירש"י או כהרמב"ם א"כ דברי הרמב"ם מיוסדים על אדני פז:

ועיין בהה"מ פ"ז מהל' לולב נראה דבא ליישב סוגי' דסנהדרין עם סוגי' דסוכה דבמוסיף במינו מגרע להמצוה משא"כ בלקח מין אחר בזה אמרי' האי לחודי' קאי עיי"ש. ולכאורה יפלא הא גם בסנהדרין בחוטי ציציות במינו משמע דאמרי' האי לחודי' קאי. וצ"ע כמ"ש הלח"מ שם כשאין ההוספה שיעור מצוה הוי כאינו מינו ע"ש. ובזה ישאר התמי' דהא מ"מ משכחת לה זקן ממרא בח' חוטין ובהטיל למוטלת וצ"ע:

ס"ח משום מראית העין. בטלית משי יש להקל בחדרי חדרים לשטת המחבר סי' ט' דמשי חייב רק מדרבנן ע' סי' ש"א במג"א אות נ"ו. ואף בבגד צמר אם הוא תחת בגדי' בענין דגם כשהולך כן ברה"ר הוא מקום סתר יש להתיר ע' שבת ס"ב א' תוס' ד"ה והתנא:

מג"א ס"ק י"ב למטה מהחגור. עד למטה מחציו דהוי כסתום. ואפי' אם הא ארוך לא יעשה הקרסי' למטה מהחגור משום מ"ע שלא יאמרו שבירך שלא כדין. לבוש. ובנז"ש כ' להתיר:

שם בא"ד דמ"מ אסור משום מראית העין. ק' לי א"כ גם ביו"ד סי' ש"ג ליתסר משום מ"ע וביותר הא הלבוש כ' אין לעשות קרסי' למטה מהחגור אף שהטלית ארוך. ונשאר רובו פתוח מפני מ"ע שיאמרו הרוב הוא סתום כיון שהוא למטה מהחגור. וא"כ חיישי' אולי האי שיטעו בתרתי שיסברו דהקרסים נכפפין יסברו שהרוב סתום בהם. א"כ מכ"ש דראוי לאסור קרסים לענין כלאים דהוי רק חד מ"ע שיאמרו דהקרסי' נכפפי'. וצל"ע:

חייבת. עבה"ט ועיין ביד אפרים מ"ש פירוש דברי הט"ז בענין זה:

הראשונות. עיין באר היטב ועיין יד אפרים לפרש טעמא דט"ז דעדיף חתך הראשונים דהאחרונים הוי דיחוי מעיקרו וחוזר ונראה משא"כ בחתך האחרונים דנראה ונדחה הוא ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ה' באורך בהך סוגיא דמנחות אם פסקינהו לקמאי ובדברי הפוסקים בזה:

ב' לפניהם. עבה"ט ומ"ש שבתשו' בית יעקב לא כ"כ נראה שלא ראה בגוף התשובה רק מה שהעתיק בלקט הקמח שכ' יותר טוב להחזיר ב' ציצית לאחריו ע"י שכורכין כו' ואמנם נראה שגם הוא לא ראה בגוף הספר רק במפתחות שם כי הוא מעתיק כלשון המפתחות ממש והכותב אותו שגג וסבר שמה שכתב בהתחלת התשובה יש נוהגין כו' שמתחלה משימין כל הציצית לפניו ואח"כ כורכין הצד הא' של הטלית כו' ואז הוא עדיף טפי שלא יהיו נגררין על קרקע הוא מסקנתו ג"כ ונשמט מנגד עיניו מ"ש אכן הדרך הבא בשאלה עדיף טפי (היינו כמ"ש הט"ז שמחלקים בידים את רוחב הטלית) וטעמא (דנראה) משום דאז מיד בשעת ברכה מחזיר ב' ציצית לפניו והחשש שיהיו נגררים כו' אינו חשש ביון שאין נגררים בקבע רק ע"י מצותו שמחזיר ב' כו' נגררים לפעמים שלא בקבע כו' ע"ש. ומ"ש בב"י שם בשם האר"י שע"פ סוד יחזיר כל הד' ציציות לפניו בשעת ק"ש יש בדבר חלוקים בענין הבחינות. וגם מ"ש בב"נ שנ"ל שגם לובש טלית במנחה בתענית או בשבת במנחה יהיו כולם לפניו ע"פ הסוד אם קבלה הוא נקבל אך לא ראיתי נוהגין כן:

שאין לה ד' כנפות. דתניא על ד' כנפות כסותך ד' ולא ג' או אינו אלא ד' ולא ה' כשהוא אומר אשר תכסה בה לרבות בעלת ה' ומה ראית מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ד' ומוציא אני בעלת ג' שאין בכלל ג' ד'. וקשה דלמא כי מרבה בעלת ה' מרבה נמי לה' ציצית. וע"ק ל"ל אשר תכסה ת"ל מהא שיש בכלל ה' ד' ונראה דחדא מיתרצ' באידך דלהכי כתב רחמנא אשר תכסה דל"ת כיון שאין לעשות יותר מד' ציצית ה"נ אין לעשות יותר מד' כנפות דציצית וכנפות שוין קמ"ל אשר תכס' ליתן רבוי לבגד יותר ממה שיש לציצית א"כ ש"מ דציצית פסולי' יותר מד' כנ"ל:

המרוחקות יותר. דמסתבר הוא שיש לעשות באותן שהם ניכרים ביותר מן השאר:

א' באלכסון. ה"ה נמי אם היה לה תחלה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד' [ד"מ בשם מרדכי ה"ק]:

אעפ"כ לא נפטרה. שסופה לחזור למעלה:

וכנפיה של עור. ל' הגמרא מ"ט עיקר בגד הוא פי' דקרא כתיב על כנפי בגדיהם והכא העיקר הוא הבגד:

ולא מן העשוי. פירש"י שג' הראשונות עשויות מתחלה שלא כמצותן וכי הדר מתקנה איכ' מן העשוי בפסול ונ"ל דאם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה' דשפיר יוכל לבטל אח"כ ולחתוך א' דמ"מ האחרים לא נעשו בפסול וכן יש ללמוד מהטיל ציצית דבסמוך:

כמו שהיא כפולה. בברייתא אמרינן טלית שהיא כפולה חייב' בציצית ור"ש פוטר ושוין שאם תפרה שחייבת וק"ל כר"ש ופירש"י טעם דר"ש שאם תפשיט נמצאו ציצית באמצעיתא ובנ"י פי' דהברייתא מיירי בבגד ארוך מאוד ואין ראוי ללבשו אא"כ כופלו ור"ש פוטר דה"ל כבגד שאין ראוי ללובשה ונ"ל דלפ"ז אפי' בארבע כנפות הפשוטים נמי פטור כיון שאין ראוי ללבישה אין עליו שם בגד. ולפ"ז יש לתמוה על הרב"י וכאן בש"ע דכתב דעושה בד' כנפיה הפשוטין אלא דנ"ל דיש חילוק בדבר דהנ"י מיירי שכופל הטלית ע"פ ההכרח שהוא ארוך מאוד ומ"ה אין שם בגד עליה ופטור אבל ל רש"י דהטעם משום דיהיו הציצית באמצע מיירי שכופלו מרצון אבל עכ"פ ראוי להשתמש אפי' בלא כפל נמצא דשם בגד עלי' ע"כ חייב להטיל עכ"פ בפשוטים כנ"ל לקיים ב' הפרושים אליבא דהלכתא:

וי"א דחייבים כו'. דפוסקים כת"ק דר"ש ומ"מ טוב שלא לברך. ונראה דה"ה נמי אפי' בכפלו מחמת שהוא ארוך כמ"ש בשם הנ"י:

הטיל ציצית על ציצית. לבאר מחלוקתן אביא בקיצור. אמר רבא הטיל לבעלת ג' והשלימה לד' פסולה משום תעשה ולמ"ה ופרכי' ומי אמרי' תעשה ולמ"ה והאר"ז הטיל למוטלת כשירה פי' שהיו לה כבר ציצית כשר' בהני בתראי ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי ואע"ג דלא לצורך עבדינהו בשעת עשייה מכשרי בהו אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי פירש"י לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינ' ביה והכא להכי מתכשר' בבתראי דקעבר על בל תוסיף כי עבדינהו ולא הוה מעשה דכיון דעובר על ד"ת לא מקרי מעש' הלכך כי פסיק לקמאי הוא הוה עשייתן דבתראי אבל שלא לצורך דבעלת ג' שאינו עובר עליהם הוי מעשה לאקרוי ציצית העשוי בפסול ואיכא כשגומר' תעש' ולמ"ה מתקיף לה ר"פ ממאי דגברא לאוסופי קמכוין דלמא לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא מעש' איכא פי' רש"י עיקר מעשה איכא והדרא קושיא לדוכתא והביא הב"י דברי הרא"ש ב' לשונו' בשם רש"י ופי' ב"י בשם מהרי"א מה שפי' והב"י פי' דאין ביניהם מחלוקת ולעד"נ דהחילוק ביניהם בדרך זה דללשון ראשון לא אכשר בבתרייתא אא"כ איפסק קמאי וללשון ב' כשר באחרונים אפילו אי איתנהו עדיין הראשונים כיון שבטלו' ומ"ה לא אמר בלשון שני כשר בבתרייתא אי אפסיק קמאי כמ"ש בלשון ראשון אלא סתם כשר בבתריית' וכן כתב ב"י אח"כ דמשמע כן מדברי רש"י זה נ"ל ברור וע"ש אלא דמ"מ הטור ורי"ו פסקו כל' ראשון דדוקא אי חתך את הראשונות כשר באחרונים וכ"כ רמ"א כאן דקודם שחתך פסול בכל ענין דהיינו כלשון ראשון שזכרנו ופסק הרא"ש כרבא דלא איכפת לן אי נתכוון גברא להוסיף או לבטל אלא בכל ענין כשר באחרונים אחר שחותך הראשונים דהחתיכה היא עיקר עשיית המצוה דאע"פ שנתכוין לבטל מכל מקום כיון שיש באותו מעשה כדי לחייב משום בל תוסיף כ"ז שלא חתך הראשונו' ואין ראוי לקיים כן ע"כ לא הוה עדיין שם מעשה עד אחר החתיכה ומסיק ב"י דדוקא בחותך הראשונות כשר באחרונות אבל לא להיפך ונראה הטעם שהראשונות נתבטלו ע"י עשיית האחרים והיאך יחזרו לכשרותם ע"י חיתוך האחרים אין זה פסול שחוזר להכשירו זהו דעת יש מכשירין שמביא רמ"א אבל הרמב"ם דהוא דיעה שמביא הש"ע שעדיף טפי במתכוין לבטל הראשונות שלא כפירש"י שזכרנו נ"ל שהוא מפרש הסוגיא בענין דרבא בא לחלוק באמת על דברי ר' זירא במה שהתיר במטיל על מוטלת. ומזה הקשו על רבא שהתיר במטיל על מוטל' וע"ז אמר רבא דדברי ר"ז ודאי אינם דהא בבל תוסיף קאי במה שמוסיף על הראשונות והיאך לא הוה מעשה בזה ההוספה בכל א' בפ"ע שהוסיף מן האחרונים נמצא דבשעה שמטיל הד' של אחרונים הוי ודאי תעשה ולמ"ה דכיון שיש איסור בל תוסיף הוי מעשה בפסול ובא ר"פ לחזק דברי ר"ז ואמר שבודאי יפה אמר דכשר במטיל על מוטלת מטעם דהאי גברא מסתמא לא רשע הוא דנתכוין להוסיף אלא ודאי לבטל קא מכוין נמצא דתכף שהתחיל באחרונים נתכוין לבטל הראשונים והוין כאלו אינם וע"כ כשר באחרונים אחר שיחתוך הראשונים ואין כאן מן העשוי בפסול אלא מעשה הוי להכשיר ואין זה דומה להטיל על בעלת ג' דפוסל רבא ששם עשה בפסול דאין שם שייכות תיקון על הפסול כמו הכא נמצא דשפיר הוה פסול במטיל על בעלת ג' כמימרא דרבא וכאן במטיל על מוטלת כשר כיון שיש תיקון בביטול ופסק הלכתא כר"פ שהוא מסקנא דגמ' כנ"ל בדעת הרמב"ם ולא כהב"י שפי' שיטה אחרת להרמב"ם בענין שאין ר"פ חולק על רבא ע"ש והוא דחוק. ולפי' שזכרנו הוא מרווח מאוד והיה ראוי לפסוק הלכה כמותו וכמו שהכריע ב"י וש"ע אלא דאין לנו אלא דברי רמ"א שהכריע כרש"י והרא"ש והטור וכפי מ"ש בפירוש דבריהם:

ב' לפניהם כו'. בד"מ הביא ע"ז מדרש בפ' והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחוריהם הזהרו באותם שמשליכים כנף של ציצית לאחריהם כו' ונ"ל ראיה מזה שיש להלביש הטלית באופן שישליכו הכנף עם ב' ציצית לאחוריהם ואפשר שמזה נמשך מאיזה אנשים שמקפילים חלק א' מן הטלית מאד עד שאחר הקיפול הוא דק מאוד ואינו מכסה כלל אל הצואר וכוונתם שיהיו ב' ציצית לאחוריהם. ונ"ל שאין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי הראש ויותר טוב כמנהג התוגרמים שמעטפים הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמב' הצדדים יהיה א' מהציצית לפניו וחלק לאחריו אח"ז מ"כ כן בתו' סוף ערכין וז"ל שם ומצאתי בסילוק שעשה הר"י טעם שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד לאחריו מימין וכן לשמאל עכ"ל:

סט"ז ס"ק א דלא תימא. דודאי אי ליכא רבויא אע"ג דודאי מצד הסברא אמרינן שאף בעלת ה' מטעם שיש בכלל ה' ד' מ"מ אי אפשר לחייב יותר מד' ציצית דהא קאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אלא שאנו אומרים שאע"פ שהטלית יש לה יותר חייבת כיון שעכ"פ ארבע יש כאן אבל מ"מ אין לעשות ציצית יותר מארבע אף בבעלת ה' וא"כ הוה ס"ד כיון דעכ"פ אין לעשות ציצית יותר מד' א"כ גם כנפות אין לעשות יותר דלא אזלינן בתר סברא דיש בכלל ה' ד'. דהא עכ"פ אין לעשות ציצית יותר מד' מחמת זה שהרי לא נזכר בתורה רק לעשות ציצית בארבע כנפות הבגד וא"כ איכא נמי סברא לעשות כנפות כמספר הציצית לכן כתב רחמנא רבויא דאשר תכסה לאשמעינן דבעלת ה' חייבת והיינו לומר דאזלינן בתר סברא שיש בכלל ה' ד' וממילא לענין הציצית כדקיימא קיימא שאין נעשות יותר מארבע ציצית כפשטא דקרא שאין לעשות יותר רק על ארבע כנפות ואין חילוק בין אם הכנפים ארבע או יותר:

ס"ק ט' אפילו חתך שניות כשר בראשונים כצ"ל:

ט"ז ס"ק ט' לכשרותם ע"י חיתוך האחרים כו' לא הבנתי דהא בשעת עשיית האחרונים פסולין היו כיון דאכתי לא פסקינהו לקמאי ואיך יחזור לכשרות אחר שיחתוך הראשונים אלא ע"כ כיון דבבל תוסיף קאי לא מיקרי מעשה כלל ועיקר העשי' כשחתך הראשונים א"כ מכ"ש שאם חתך לבתראה דכשר בקדמאי דעשיות בתראי לאו מעשה כלל וכ"ש הוא דהא בתרא נעשה בפסול ואפ"ה הם חוזרים ונכשרים ומכ"ש קדמאי שנעשה בהכשר. וכן דעת המג"א בס"ק. ואפשר לו' דבחתך האחרונים לא מתכשר בראשונים דהוי נראה ונדחה דאין חוזר ונראה משא"כ בחתך הראשונים דכשר באחרונים דהוי דחוי מעיקרא דעדיף מנראה ונדחה דדחוי מעיקרא חוזר ונראה ואע"ג דגם דחוי מעיקרא איבעיא הוא וע"כ טעמא משום דהוא בידו כמבואר בסי' תרמ"ו וסי' תקפ"ו ובמג"א וא"כ נראה ונדחה נמי כמבואר שם י"ל דהכא שדחאו בידים גרע טפי בנראה ונדחה וצ"ע:

(שם) במטיל על מוטלת ומר' זירא הוקשו על רבא שהתיר ר' זירא במטיל כצ"ל:

מ"א סקי"ג אם היה כו' מזה נראה כמ"ש המג"א בסי' י' ס"ק י"ג שאין לתחוב הציצית בהכנפות ע"ש ובאמת מ"ש הד"מ לדחות מבן ציצית הכסת נלע"ד דעיקר החשש מחמת הציצית שלפניו כיון שהבגד העליון הוא ארוך והציצית ברגלים תרמסנה ונפסקו בכל עת משא"כ הציצית של בן הכסת שהיו נגררים לאחוריו אין חשש רק מפני בני אדם הבאים מאחוריו שידרסו ברגליהם עליהם ובזה אין חשש כי עיניהם הרואות הציצית ולא ידרסו עליהן וגם לפי המבואר שם שהיו נגררות ע"ג כסתות לפירש רש"י שלא היה הולך רק ע"ג כלי מילת ומסתמא לא היה הולך עליהן רק הוא בלבד אם כן פשיטא דלק"מ וגם בלא"ה לא הבנתי קושייתו מבן ציצית הכסת שהוא עשה כן ואם הוצרך לתקן היה מתקן אבל מכל מקום היה טליתו עשויה כדרך טליתות שלנו שאם רוצה מגביה על כתיפו ואין נגררין כלל אבל בבגד העליון שהוא ארוך לכבוד י"ל דלא חייבה תורה ביון שנפסקין בכל עת ודרכיו דרכי נועם כמו שכתב הב"י כנלע"ד ליישב דעת הב"י בזה. ובאלי' זוטא כתב דבן הכסת היו לו בגדים לאין מספר ובכל פעם היה לובש אחר לענ"ד זה אינו דהרמ"א ס"ל כיון דלהב"י התורה פטרה בגד כזו שציצותיו נגררין לא חילקה תורה בין עשיר שיש לו להחליף למי שאין לו להחליף ואם כן לחנם הטיל ציצית במקום פטור. ובזה נדחו ג"כ מ"ש שהיו נגררין ע"ג כסתות דמ"מ אם איתא דהתורה פטרה דוחק לומר שהוא הקיל ציצית בבגד פטור. אך מה שכתבתי שיש לדחות בלא"ה הוא נכון: