שולחן ערוך, אורח חיים ט׳: איזה בגדים חייבי' בציצית ואיזה פטורים מציצית ובו ו"ס: – עם 21 מפרשים

איזה בגדים חייבי' בציצית ואיזה פטורים מציצית ובו ו"ס:
אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן [וי"א דכולהו חייבים מדאורייתא והכי הלכתא] [תוספות דף ל"ט והרא"ש סמ"ג ומרדכי]:

ציצית של פשתים או של צמר ורחלים פוטרים בכל מיני בגדים חוץ משל פשתים לצמר או של צמר לפשתים בזמן הזה דליכא תכלת מפני שהם כלאים: הגה ויש אומרים שלא לעשות ציצית של פשתים כלל אפי' בשאר מינים והכי נהוג [סמ"ק סימן ל"א]:

ציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם כגון משי לבגד משי וצמר גפן לצמר גפן אבל שלא במינם אין פוטרין:

אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציצי' ממינו וקצת מצמר או פשתים יש להסתפק בו:

י"א שצריך לעשו' הציצי' מצבע הטלית והמדקדקים נוהגים כן: הגה והאשכנזים אין נוהגים לעשות הציציות רק לבנים אף בבגדים צבועים ואין לשנות [ת"ה סימן מ"ו]:

י"א שאין לעשות טלית של פשתן אף על פי שאין הלכה כן ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק: הגה ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן משיתבטל מצות ציצית: [תשו' הרא"ש כלל ב']:

אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים אפי' מצמר רחל בת עז לא מיקרי צמר ומקצת נוצה הוא ואינו פוטר בציצית אלא במינו (ב"י בשם רמב"ם):

וי"א דכולהו חייבים מדאורייתא והכי הלכתא וי"א בזמן הזה אין לעשות שום ציצית אלא של צמר בשל צמר אבל זולת כל זה הוי ברכה לבטלה אפילו משי בשל משי מכל שכן פשתן בשל פשתן ואצ"ל צמר או פשתן בשל משי וירא שמים יוצא ידי כולם ואינו מברך אלא על ציצית של צמר בשל צמר כמ"ש אח"כ בסעיף ו' והמדקדקים כשהם לובשין טלית קטן של צמר מצויץ בשל צמר מתחת לובשים טלית של משי למעלה ומברכים על שניהם ביחד והכי שפיר (ב"ח):

וי"א שלא לעשות ציצית של פשתן כלל אבל איפכא ליכא למגזר בציצית של צמר בטלית של משי גזירה שמא יעשה צמר בפשתן דמשי בפשתן לא מחליף משום דלא דמי הדדי או י"ל כיון דהסמ"ג סבירא ליה דטלית של פשתן פטור מציצית אפי' ממינו א"כ לא שייך למגזר דיעשה בה אפילו מצמר (כ"כ א"א הגאון מוהר"ר ליב רופא בגליון הטור בשם מהר"ר פאלק כ"צ זצ"ל):

הגה ש"ע והאשכנזי' אין נוהגים לעשות ציצית רק לבנים. הגה ע"ז ולאפוקי נפשיה מפלוגתא יעשה ג"כ טלית קטן מתחת למדיו מצמר לבן כדי שיהיו הציצית לבנים ויהיו מצבע הטלית כנ"ל והטעם שהציצית צריכין שיהיו לבנים לפי שאמרו חז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והיינו בטלית של ציצית ומצינו אצלו ית' כתיב לבושי' כתלג חיור א"כ גם הציצית יהיו לבנים כנ"ל:

צמר רחלים. אבל צמר גמלים ונוצה של עיזים והשירים וצמר אילים ורחל בת עז פטורים מדאורייתא רק מדרבנן ואינו פוטר אלא במינם צמר רחלים ושאר מינים שטרפן זה בזה אזלינן בתר הרוב מ"א. טלית שהשתי צמר והערב משי או איפכא פטור מה"ת וחייב מדרבנן אפי' אם הרוב צמר. ואם ערבם זה בזה אזלינן בתר רובא כנה"ג בשם הרדב"ז ומסיק שם בשם הר"ם מרוטנבורג דאין לטלית זו תקנה ע"ש ועיין בהלק"ט ח"א סי' קס"ח. וח"ב סי' ק"ו. ירא שמים ילבש טלית כולו של צמר. ולדעת המקילין לעשות טלית של משי יטוו חוטין של צמר ולא של משי. ולא יסמוך ע"ז רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו ובזה יתנאה למעלה מ"א ס"ק ד' וכ"כ בסי' ח' ס"ק ט"ו דנהגו שלא לברך על טלית של משי אלא מברך על של צמר ומסירו ולובש של משי ע"ש:

של פשתים כלל. הטעם דיש צמר שנראה כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא משי. עיין מ"א:

להסתפק בו. כי אין כאן מין כנף וגם לא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי. עיין מ"א:

רק לבנים. אף בבגדים הצבועים ואין לשנות כצ"ל. וכ' ט"ז מ"מ ראוי למדקדק לעשות דוקא ד' כנפות או טלית לבן כדי שיהא יוצא ידי הכל כשיעשה הציצית לבנים ע"ש:

פשתים. דאז יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן ויש לגזור שמא יעשה ג"כ צמר:

וציצית של פשתן. ויברך עליו. כ"כ ב"י ס"ס זה בהסכמת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ע"ש והבאר היטב אשר לפני כ' ונ"ל דלא יברך עליו ע"ש ולא עיין בב"י. וא"ל הא קי"ל בכמה דוכתי דהיכא דאיכא ספיקא דדינא ספק ברכות להקל כבר נשאל ע"ז בתשו' שבות יעקב ח"א סי' א' ובהלק"ט ח"ב סי' קט"ז וע"ש והשיב השבו"י דלכך פסק הב"י כאן דיברך עליו לפי ששלושה עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהב"י נשען עליהם בכל הוראתו סברי הכי ע"ש. והמ"א כתב ונ"ל דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר ע"ש:

מנחות ל"ט וכרבי נחמן הרי"ף בהל"ק והרמב"ם שם

שם בגמ'

ב"י בפי' הטור וסמ"ק

שם בגמרא

תרומת הדשן

רמב"ם בפ"ב מהל' ציצית

מנחות ה' לפי ר"ת שם בתוס' סמ"ג וסמ"ק והר"ן בשם הרז"ה

ב"י והטור בשם הר"ר ישעיה והר"י חולין

סעי' א וי"א כו'. דרחבא ורב יהודה ורבא פליגי עליה דרב נחמן ורבא בתראה הוא ואי משום תנא דר"י הא אמר אביי האי תנא מפיק כו' ורבנן ג"כ פליגי עליה כמ"ש בפ"ק דיבמות ה' ע"א וס' הראשונה ס"ל כיון דבשבת כ"ו כ"ז שקיל וטרי אמוראי אליבא דתנא דר"י ורנב"י אמר לאתויי ציצית הלכה כוותיה:

סעי' ב חוץ כו'. ע' תוס' דכתובות מ"ם א' ד"ה כגון כו' וע' תוס' יבמות ה' א' ד"ה דאפילו כו' ממ"ש במנחות מ"ם א' כיון דאפשר כו' וע' תוס' שם ד"ה כיון כו':

בזה"ז כו'. ע' מ"ר פ' שלח ועכשיו אין לנו אלא לבן כו':

וי"א כו'. וכ"כ הרא"ש בשם בע"ה דקי"ל כריב"נ שם ל"ח ב' אין לו תכלת מטיל לבן ר"ל צמר צבוע לבן דווקא והא דקאמר שם ל"ט ב' או צמר או פשתים ר"נ הוא דס"ל הכי כיון דמדרבנן הוא אבל לדידן דקי"ל דאורייתא פשתן לא פטר כלל ע"ש והסמ"ק כתב וז"ל וכלאים בציצית לגמרי אסור לדידן שאין לנו תכלת וטלית של פשתן פטור אפילו במינו וצמר ופשתים פוטרים בין במינם בין שלא במינם ושאר מינם במינם פוטרים ושלא במינם אינן פוטרי' בזה יש שני פירושים וצ"ע במס' מנחות מיהו נכון שלא לעשות שום ציצית מפשתן ואפילו בטלית של משי וז"ל המרדכי סי' תתק"נ ויהי אדם נזהר שלא יעשה שום ציצית מפשתן ובטלית של משי יעשה ציצית של משי וגרסינן בפ' התכלת צמר ופשתים פוטרים בין במינם כו' בזה יש שני פירושים וע"ש בתוס' ור"ל כמ"ש בהג"מ פ"ג הלכה ה' הנה מורי רבינו שיחיה א"ל הא דאמרינן צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן היינו דוקא יחדיו ולפיכך נהגו לעשות לטליתות של משי ציצית של משי אבל על הצביע' כו' ר"ל דז"ש במנחות מ"א ב' טלית אין פוטר בה אלא מינה וכמ"ש בתוס' שם ד"ה אין כו' ותימא כו' ועוד נראה כו' ומ"ש שם ומה דפי' בשיראים ל"ד כו'. ליתא לפ"ז דדווקא יחדיו וכאן לא מיירי בזה וגליון הוא וז"ש במרדכי וע"ש בתוס' אלא דאמרינן שם ל"ט ב' אימא או צמר כו' וז"ש הסמ"ק וצ"ע במס' מנחות אבל כבר כתב הרא"ש בשם בע"ה דלר"נ דס"ל מדרבנן משני הכי אבל לדידן דקי"ל דאורייתא כמ"ש בס"א בהג"ה מוקמינן כדקאמר מעיקרא וכמש"ל וז"ש דאין לעשות שום ציצית מפשתן ואפי' כו' דבטלית של פשתן אין לעשות כלל ובשל צמר אסור משום כלאים וכן בשאר מינים דא"א לעשות אלא שניהם יחד ולדידן אסור ה"ה דאין לעשות של צמר אלא בשל צמר ולא נקט פשתים אלא משום דאין לו מקום בשום טלית:

יש להסתפק כו'. עיין מגן אברהם:

סעי' ה י"א כו'. מ"א ב' וכפירש"י שם וד"ה מיתבי וכ"כ הרמב"ם:

והאשכנזים כו'. כמ"ש ל"ח ב' מידי ציבעא כו'. וראב"ד מתרץ בהשגות דלא פריך אלא לענין הקדמה וע' תוס' שם ד"ה מידי כו' ושם מ"א ב' ד"ה אין כו':

ס"ו י"א כו'. כפי' תוס' מ"ם א' ד"ה סדין דלהכי קאמר פוטרין דאפילו ממינו פטור ולהכי קאמר סדין ול"ק כלאים בציצת ובספרי כסותך פרט לסדין וז"ש מלאכא לרב קטינא סדינא כו' וז"ש בשבת כ"ה ב' והיו תלמידיו כו' וע' תוס' שם וכן עיקר:

ואע"פ כו'. שהרבה פוסקים חולקין וס"ל כפירש"י בתכלת דווקא:

ועושה כו'. כשיטתו בס"א:

ומיהו כו'. ואין לחוש בכה"ג לסברת וי"א דס"ב:

רחלים – עיין במ"ב במש"כ או אילים וכן כתבו כל האחרונים וט"ס הוא בבה"ט במש"כ דצמר אילים הוא פטור. ומש"כ עוד במ"ב דצמר רחל בת עז לא חשיב צמר כלל ואינו פוטר אלא במינו דין זה כתב הב"י ועיין בבכורות דף י"ז בדברי חמודות שם. אמנם המעיין בדברי הרמב"ם משמע מיניה דמה שאמר פסול לציצית היינו ג"כ לתכלת וראיית הד"ח מה שכתב דאטו אם הוא צבוע תכלת מגרע גרע יש לדחות בפשיטות היינו דאבד מיניה מעלת התכלת וא"כ לא הוי אלא כחוטי צמר לבן ובאמת כך משמע לשון הגמרא דשם צמר עכ"פ לא אבד מיניה ומה שהביא עוד ממה שאמרו כל המטיל תכלת וכו' אתמהא דכי משום זה מוכרחין אנו לומר בכל מקום שנזכר תיבת תכלת שהכוונה על סתם ציצית אך באמת נוכל ליישב דברי הב"י דלכך אינו פוטר צמר זה את שאר מינים דגם ע"ז נוכל לאמר היקשא דגמרא מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה אך לפ"ז יהיה יכול לפטור את בגד של צמר רחל בת רחל כיון דגם זה שם צמר עליו וצ"ע. אך לענין ראשית הגז נראה דבוודאי פטור צמר רחל בת עז לפי מה דמסקינן בחולין דף קל"ז דבעינן שיהא ראוי לעמוד בו לשרת ומסקינן בבכורות דאינו ראוי לעשות ממנו תכלת וא"כ אינו ראוי לעשות ממנו האבנט אך א"כ קשה למה מקשה שם הגמרא אלא לראשית הגז ולית ליה הא דתנא דר"י וכו' דהך קושיא לא קאי שם אלא אעז בת רחל יותר הי"ל למפרך דהא אינו ראוי לעשות ממנו תכלת ויפול הקושיא גם על רחל בת עז ויש להאריך בזה אך אין כאן מקומו ובפשיטות דהגמרא רצה להקשות אפי' למאי דלא ידע עדיין מהמימרות דלקמן. ובפמ"ג ראיתי בענינינו דבר פלא שכתב בפשיטות דאפילו צמר רחל בת רחל אך שאביה היה תיש ג"כ מיקרי צמר הנשתנה ולא חשוב צמר אפילו למאן דאית ליה אין חוששין לזרע האב ולא אדע מנין לו זה ולדבריו יהיה ג"כ קולא גדולה לענין כלאים ולענ"ד נראה ברור בהפכו ואולי איזה ט"ס יש בדבריו ואין לסמוך ע"ז כלל לענין כלאים בשגם שדעת הגר"א ז"ל ביו"ד בסימן רצ"ח דאפילו צמר רחל בת עז חשיב ג"כ צמר אך שאין לוקין עליו עי"ש. אם טרף צמר בשאר מינין עיין במ"ב ועיין בפמ"ג שהתעורר על דברי המ"א דמה שמשמע מדבריו בפשיטות דלעולם אזלינן בתר רובא בטרף שני מינין דז"א דאם טרף שני מינין שאין דומין בשמן כלל כגון צמר עם משי וה"ה צמר גמלים עם פשתן וכה"ג דבר זה במחלוקת שנוי אם אזלינן ביה בתר רובא ובאמת המעיין בטור ש"ע יו"ד סימן רצ"ט יראה להדיא דהדין עם המ"א שזה לשונו שם מי שנתערב לו צמר ופשתים מביא מין אחר ומערבו עמהן ובטל אחד מהם והביא שם הב"י דדין זה נובע הוא מהירושלמי דאיתא שם צמר ופשתים שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צ"ג ומבטלן הרי דלפי פירושם הכוונה בהירושלמי הליטרא ועוד הוא לבטל או הצמר או הפשתן כל מי שהוא קטן בשיעורו וא"כ משמע בבירור דאפילו היה הצמר ב' ליטרות והפשתן ליטרא אחת והצמר גמלים רק ליטרא ועוד ג"כ מותר ולדברי הפמ"ג הנ"ל הלא לא יוכל לבטל הצ"ג בשום אופן כיון שאין שוין בשמן אם לא שיתרבה הצמר גמלים על הצמר דוקא. אח"כ מצאתי בע"ה ביו"ד סימן רצ"ט בחידושי רע"א שהביא ג"כ בשם התשב"ץ כדברי:

אלא מדרבנן – ואם לקח טלית צמר שאין בו שיעור חיוב ותפר לו חתיכה משאר מינין להשלים שיעורו פטור מן התורה להמחבר דדבר הניכר לא שייך ביה ביטול ברוב אבל אם יש בו כשיעור חייב מן התורה ואם יש בו שיעור חיוב מן התורה ורוב הטלית משאר מינים לכאורה אף להמחבר חייב מן התורה דדבר הניכר לא שייך ביה ביטול ברוב אבל מדברי המ"א סימן יו"ד סק"ה משמע דבתר עיקר הבגד אזלינן כ"ז בפמ"ג. וטליתים הארוגים מצמר ומשאר מינים בערבוב חוטין של צמר ושל שאר מינים בין בשתי ובין בערב מסיק בספר ארצות החיים דאזלינן בזה בתר רוב אם הרוב חוטין הוא מצמר חייב מן התורה אף להמחבר וא"ל חייב מדרבנן [ואעפ"כ נראה דטוב יותר לעשות בו ציצית של צמר] וכן משמע בספר א"ר דדוקא לענין שתי וערב לא אזלינן בתר רובא דשתי או ערב לחוד לא חשיב בגד משא"כ בזה ואם הוא מעורב מפשתן ומשאר מינים נשאר שם בארה"ח ובא"ר בצ"ע איזה ציצית עושין בו:

במג"א ס"ק ד' בצמר גפן ופשתן, נ"ב וצמר כצ"ל:

(שם) ס"ס ח' עיין סי' י' ס"ד, נ"ב ויש לחלק דהכא אין עיקר הבגד ראוי לציצית: אלא על ידי הכנפות והו"ל כנפו' עיקר ולא בטלו לגבי בגד:

(סעיף ד') אם הטיל וכו' קצת ציצית וכו'. נ"ב נראה דה"ה נמי מקצת ציצית של צמר ומקצת של פשתים נמי אין להטיל דמה לי זה או זה דבעינן כולהו מחד מין דהרי כנף מין כנף נמי פוטר ואעפ"כ לא מהני בצירוף צמר או פשתים ה"ה נמי מקצת צמר ומקצת פשתים לא מהני ובפרט לדידן כיון דאין לנו תכלת א"כ אין פשתן וצמר פוטרים רק מכח הכנף מין כנף לכך בעינן כולהו מחד מין וכן פסקתי לדינא וז"ב לפענ"ד ואין פנאי להאריך בזה כעת אולי יזכיני ד' בזמן אחר לבאר יותר ודו"ק:

ויעברו על איסור שעטנז משא"כ לעשות ציצית של משי בשל משי אין כאן חשש רק שב ואל תעשה שיעשה ציצית משי בשל צמר וליבטל ממ"ע ובזה לא גזרו:

דס"ל שאין צמר פוטר בשל משי ובעינן דוקא מין כנף:

פירוש אפילו בטלית של פשתן:

[א] צמר רחלים וכו' ואילים. ולהרא"ש פרק ב' דבכורות אף צמר רחל בת רחל בת עז וצמר עז בת עז בת רחל, וכן צמר רחל בת עז בת רחל. ועיין ביורה דעה סימן רצ"ח ושט"ו. ומה שכתב והכי הלכתא עיין סוף סימן זה דירא שמים יחמיר אף דנוהגין להתיר ועיין באליהו זוטא מזה:

[ב] ויש אומרים דכולהו וכו'. כתב הב"ח ומטה משה ושל"ה המדקדקים מברכין על טלית קטן של צמר ולובשין אחר כך טלית של משי בלא ברכה. ונראה דאם אפשר לו אף בטלית עליון של צמר עדיף טפי והוא מצוה מן המובחר לכולי עלמא ועיין לעיל סעיף ו':

[ג] אלא במינם וכו'. הטעם כתב הלבוש דכתיב הכנף בהא משמע ממין כנף וכו', ולא כן פירש רש"י בפרק במה מדליקין דף כ"ז אלא הכנף כולה מיותר דהא כתיב על כנפי בגדיהם, והוה ליה למיכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת. ועיין בתוס' מנחות דף ל"ט דיבור המתחיל אף וכו'. כתב עולת תמיד זה לשונו ובספר כנסת הגדולה כתב בשם רדב"ז בטלית של צמר והערב משי או איפכא דפטור מן התורה וחייב מדרבנן אפילו אם הרוב צמר, ומסיק בשם הר"מ מרוטנבורג דאין לטלית כזה תקנה, ולכן למעשה צריך עיון, עד כאן לשונו. ועיינתי בתשובת רדב"ז גופיה סימן קצ"ט וראיתי דטעמו דהגהות מיימוני כתבו בשם הר"מ דאין צמר ופשתים פוטר בשאר מינים, אלא צמר ופשתים יחדיו, אבל צמר לחוד אינו פוטר. ולכן אין לטלית זה תקנה דציצית של צמר לחוד אינה פוטר, ושל משי נמי אינו פוטר משום דשתי צמר. ולפי זה לא דק עולת תמיד שהניחו בצריך עיון דהא בסימן זה כתב הוא גופיה דלא קיימא לן כהגהות מיימוני, אלא צמר לבד נמי פוטר בכל מינין, ואם כן יש לטלית זה תקנה גמורה בציצית של צמר, גם השולחן ערוך ולבוש פסקו בסתם דצמר פוטר בכל המינין. אלמא דלא סבירא להו כהר"מ, וכן כתב להדיא בבית יוסף. ועוד תמיה גדולה בעיני על הגהות מיימוני שכתב כן בשם מהר"מ מרוטנבורג, וכן כתבו האגור ותרומת הדשן בשמו והביאו בית יוסף, הא בתשובת מהר"מ מרוטנברג סימן תמ"ד כתב זה לשונו וציצית של פשתן בטלית של שיראין לא מהני דאין זה הכנף מין כנף והתורה אמרה פתיל תכלת דהיינו צמר, אבל ציצית לא אמרה תורה. והא דאמר גדילים תעשה לך מהן היינו ביחד שני חוטי תכלת, אבל היכא דאי אפשר להטיל שניהם יחדיו כגון לדידן, אין לעשות ציצית אלא או צמר דכתיב פתיל תכלת או ממינו כדכתיב הכנף מין כנף, עד כאן לשונו. הרי להדיא דסבירא ליה דצמר פוטר בכל המינין משום דכתיב פתיל תכלת, והא דסבירא ליה דאין פוטרים אלא יחדיו היינו בפשתן שאין הפשתן פוטר אלא במינו היינו ציצית פשתן לבגד פשתן או אפילו למין אחר כגון משי אם הציצית הם צמר ופשתן יחדיו, אבל לדידן לא מהני פשתן אלא לפשתן אבל צמר פוטר בכל המינין, וזה מן התימא על גדולים אלו. ובתשובת מהר"ם זה נתפקחו עיני בדברי הטור במה שכתב בשם סמ"ק נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי על כרחך דסבירא ליה לחוש לדברי מהר"מ הנזכר לעיל דאין פשתן פוטר בשאר מינין, אלא צמר ודאי פוטר משום דכתיב פתיל תכלת, ולכן פסק הטור נמי דפשתן פוטר בשל פשתן והיינו מדכתיב הכנף מין כנף. והבית יוסף והב"ח האריכו מאוד בפירושים רבים דחוקים עצומים בדברי הטור והניחו לי מקום. העולה לדינא בטלית הנזכר לעיל שיעשה דוקא ציצית של צמר, אבל של משי אינו פוטר אף שרובו משי דשתי בלא ערב או איפכא אינו בגד, מיהו אף שעירב צמר ומשי ועשה מהם בגד אזלינן ביה בתר רובא. ואם רוב צמר הוי ככולו צמר ואם משי הוי ככולו משי. וטלית שמעורב בפשתן ומשי או שאר מינים אין לו תקנה כלל:

[ד] [לבוש] וציצית לבן וכו'. לא שהיו צריכין לזה, אלא רשאין קאמר בהכי. ומה שכתב וכן משמע ב' חוטין לבן של צמר עם ב' חוטין של תכלת בבגד פשתן וכו' פירוש דכיון דצריך צמר לתכלת לבן נמי כשר, משום הכי הוי כל שכן וכדלקמן לסברת יש אומרים דהך שרי דוקא. ומה שכתב דבזמן הזה שאין לנו תכלת לא אלים מקצת עשה לדחות שעטנז וכו' לא ידעתי אמאי לא נקט טעמא משום דריש לקיש בהתכלת דף מ' דאמר כל מקום שאתה מוצא לא תעשה ועשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה. והכא נמי בזמן הזה שאין לנו תכלת יכולין אנו לקיים את שניהם, ולכך אין עשה דוחה לא תעשה. וזו הסברא כתב בעצמו בשם היש אומרים. ואין להקשות דאם כן בזמן תכלת נמי היה למשרי להך סברא קמא. יש לומר דסבירא ליה הואיל ותכלת צריכין להטיל אגב שאני וכן משמע בש"ס. ומה שכתב ויש אומרים דאפילו וכו' כתב מלבושי יום טוב לא ידעתי מאן נינהו הני יש אומרים ואדרבה בש"ס איפשט איבעיא דאף פשתן בשל צמר שרי, עד כאן. ועתה מצאתי להדיא בבית יוסף סימן י"א בדף י"ד ע"ב בשם הרמב"ם שפסק ופירש טעמא משום דלא קיימא לן בפשיטות איבעיא הנזכר לעיל, עיין שם, וזה מן התימא על הגאון מלבושי יום טוב. ויש אומרים דגם וכו' כתבתי באליהו זוטא לשון מלבושי יום טוב זה לשונו, היינו הא דריש לקיש ומשמע לי דאין כאן פלוגתא אלא דעיקר הדין דמן התורה הוא כסברא קמא, וכדאמר רחבה בש"ס אלא דאמרינן שאין לעשות כן משום הא דריש לקיש דיכול לקיים שניהם. ולא הוה ליה לכתוב בשם יש אומרים אלא הוה ליה למימר זהו דין תורה, אבל חכמים זכרונם לברכה אמרו דגם בזו וכו' עד כאן לשונו. ולעניות דעתי כיוון לפירוש ראשון שפירש בית יוסף שם כדברי רמב"ם דמפורש שם דמדאורייתא קאמר. ולמלבושי יום טוב אישתמיט כל דברי בית יוסף שם:

[ה] מצבע וכו'. כתב הט"ז מכל מקום ראוי למדקדק לעשות דוקא ארבע כנפות או טלית לבן כדי שיהיה יוצא ידי הכל כשיעשה ציצית לבנים וזה לשוני באליהו זוטא וזקני הגאון ז"ל היה רגיל בארבע כנפות מצבע שקורין בלאב וציצית לבנים, וכמדומה שטעמו זכר לתכלת עד כאן לשוני. ומזה תראה שאין חילוק בין שבת לחול וכן באמת היה לזקיני בשבת כמו בחול ולאפוקי מקיצור של"ה שכתב בזה משמי מה שלא עלה על לבי:

[ו] שאין לעשות וכו'. הטעם בלבוש גזירה שיעשה בה ציצית מצמר והוי כלאים ועיין אליהו זוטא. כתב מגן אברהם ולי נראה דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר, עד כאן. ולא נהירא דיש לחוש שיעשה בפשתן עצמו בלי כנפות עור:

[ז] מוטב שיעשה וכו'. משמע שכל שכן שמותר לעשות ציצית של פשתן בטלית של משי כשאין לו אחרת כדי שלא יתבטל המצוה, וכן כתב עולת תמיד ס"ק ג'. מיהו לטעם שכתבתי לעיל בשם תשובת הר"מ והטור אין להקל. ומכל מקום אפשר לסמוך אשאר פוסקים ולהקל בשעת הדחק:

לבגד משי. עיין תשובת הרשב"א סי' תקנ"א. ועיין בס' אליה רבה מה שהביא בשם שו"ת הרדב"ז. ומהר"ם מרוטנבירג כמה דינים מזה ובטלית של צמר והערב משי או איפכא ע"ש:

א) [סעיף א'] אין חייב בציצית מן התורה וכו' או של צמר רחלים, וה"ה צמר אלים, ב"י, מ"א ס"ק א', א"ר סק"א, פרמ"ג א"א אות א', מחה"ש או' א', שו"ג אות א', מור וקציעה, קיצור ש"ע סי' ט' אות י"ב. ומ"ש בבאה"ט ס"ק א' ט"ס הוא. אח"כ ראיתי שכן כתב מאמ"ר או' ה':

ב) שם או של צמר רחלים, אבל של עזים נוצה מיקרי ושל גמלים אע"פ שנקרה צמר גמלים וכן צמר ארנבים צמר סתם לא איקרי ב"י, עו"ש. עו"ת אות ב' מחה"ש שם:

ג) שם או של צמר רחלים, ורחל בת עז צמרה פסול לציצית, הרמב"ם פ"ב, וא"כ לא חשיב צמר כלל ואינו פוטר בציצית אלא במינו דוקא, ב"י. עו"ת אות ב' מ"א ס"ק א' פרמ"ג א"א אות א' וכן רחל בת רחל בת עז נמי שוה לרחל בת עז, עו"ת שם, וכן רחל שאביה תיש ואמה רחל, פרמ"ג שם, ואם פוטרין זא"ז עיין שם בפרמ"ג שהניח בצ"ע:

ד) שם או של צמר רחלים וכו' צמר רחלים ושאר מינים שטרפם זה בזה אזלינן בתר הרוב מ"א שם וכתב שכ"מ פ' בתרא דכלאיים וכתב מחה"ש על דבר המ"א הנ"ל ר"ל בהיותן עדיין צמר קודם שטוה מהן חוטין המועט מתבטל ברוב כ"ה במשנה שם והכי קיי"ל ביו"ד סי' רצ"ט סעי' א' משא"כ כשכבר טוה מהן חוטין אין מתבטלין וכדאיתא שם וכ"ה לקמן ס"ק ד' עכ"ל, וכ"כ ר"ז אות ו' ואם הוא מחצה על מחצה כתב מחה"ש שם דאזלינן לחומרא דכ"ה שם ביו"ד ור"ל שיעשה ציצית של צמר שפוטרים בכל המינים ככתוב בסעי' ב' וכ"כ ר"ז שם מיהו לדברי האומרים דאין ציצית של צמר פוטרים בשאר המינים כאשר יבואר לקמן בס"ד אין לטלית זו תקנה וכ"כ ר"ז שם:

ד) וכ"ז לדברי מ"א דסב"ל אף מין בשאינו מינו בבגדים אזלינן בתר הרוב אבל הפרמ"ג שם כתב דיש מחלוקת בזה די"א דאין בעל ברוב אלא מינו עי"ש:

ה) שם אבל בגדי שאר מינים וכו' הגה. וי"א דכולהו חייבים מדאורייתא וכו'. הנה בגמרא פ' התכלת דף ט"ל ע"ב יש פלוגתא אם שאר המינים חייבים מדאורייתא או מדרבנן דרב נחמן ס"ל בגדי שאר המינים אין חייבין מדאורייתא ורבא ס"ל דבגדי שאר מינים נמי חייבים מדאורייתא והרי"ף והרמ"בה פסקו כרב נחמן וכן פסק מרן ז"ל כי כן דרכו אבל התוספות והרא"ש וסמ"ג והמרדכי פסקו כרבא וזה סברת מור"ם ז"ל ובדברי רבא איכא פלוגתא כי י"א דאף לרבא צמר או פשתים פוטרם בשאר מיני בגדים ואפי' צמר ופשתים יחדיו נמי דהוי כלאים פוטרים אבל מהר"ם הביאו הגהות מיי' ותה"ד והאגור ס"ל דלרבא בשאר מינים דחייבים דאורייתא לא פטר אלא צמר ופשתים יחדיו דהיינו בזמן שהיה תכלת אבל עכשיו לא פטר צמר או פשתים בשאר מינים אלא דוקא במינם פוטרים כגון ציצית של משי במשי וצמר גפן בצמר גפן דדרשינן הכנף מין כנף דמין כנף דוקא עיין ב"י וב"ח ומחה"ש סק"ג. ע"כ כל יר"ש יחמיר לעצמו ולא יתן בטלית של צמר גפן אלא ציצית של צמר גפן וכן בשאר המינים כדי להנצל מפלוגתא. וכ"כ ר"ז אות ד' חסד לאלפים אות ב' קי' ש"ע סי' ט' אות י"ב, בן איש חי נר"ו פ' נח אות א' ועיין סעי' ו' ובדברינו שם:

ו) [סעיף ב'] ציצית של פשתים וכו' הגה וי"א שלא לעשות ציצית של פשתים וכו' זהו סברת הסמ"ק וכתב ב"י הטעם משם מהרי"א ז"ל לפי שלא יבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר לפי שמשי נראה מין צמר. וכ"כ מ"א ס"ק ב' ר"ז אות ג' בן א"ח שם אות ד' ועוד כתב שם ב"י משם הנז' ט"א מפני שיש מי שסובר שציצית של פשתים אין לו מקום מן התורה עי"ש. ואם א"א לו רק בציצית של פשתים מותר להטיל ציצית של פשתים לבגד של שאר המינים. ר"ז שם, וכ"כ סי' בי"ע אות ב' אבל הוא גרוע עיין באו' שאח"ז:

ז) [סעיף ג'] ציצית של שאר מינים אין פוטרין אלא מינם כגון משי לבגד משי, כתב הברכ"י אות ב' בשם תשו' מהר"מ פרובינצאל כ"י וז"ל הואיל דהציצית לטלית צריך טויה לשמה נ"ל פשוט בציצית של משי צריך זריקתן לשמה שכן הזריקה במשי כטויה בצמר לפיכך נ"ל שאין להטיל ציצית של משי בטלית אלא ממשי שזרקה ומשכה אותו ישראלית לשמו ומי שאין לו משי נמשך לשמו כאמור אינו די במה שמשזר חוטין הרבה יחד לשם ציצית דטויה לחוד ושזירה לחוד לפיכך יטיל בטלית של משי ציציות של צמר הטווי לשמו ואין לחוש מפני שאינן ממין הטלית שציציות של צמר פוטרין במינן ושלא במינן גם לא יועיל במשיכת המשי לדעתי שיתעסק ישראל מעט כדרך שדי בעורות שמתקנן נכרי מפני שהעור נתקן כולו בבת אחת ומעשה ישראל בתיקון מועיל לכולו אבל הטויה והמשיכה נעשית בטווי ובנמשך ממנו מעט מעט והיה כאלו נעשה קצתו ע"י עכו"ם וקצתו על ידי ישראל שהנעשה על ידי ישראל לשמו כשר והנעשה על ידי עכו"ם פסול עכ"ל וכתב עליו הברכ"י שם דאף שהתה"ד סי' מ"ד כתב וז"ל דהרוצה לעשות ציצית של משי יזהר שלא ליקח החוטין כמו שהן טווין ושזורין מן החנות של עכו"ם דבעינן טווי ושזור ע"י ישראל לשמן אלא יקח לשון של משי מן החנות וע"י ישראל יטוה וישזור עכ"ל הרי שלא הצריך התה"ד זריקה והמשכת המשי לשמה הן אמת שדברי מהר"מ הנז' נראין נכונין בטעמם שהזריקה וההמשכה במשי היא כטוויה בצמר עכ"ל והב"ד סי' בי"ע אות ז' וכתב כי מזה אזהרה שמענו להנוהגים להתעטף בטלית של משי כגון בני איטאליא שרובם נהיגי בטליתות של משי שיש להם ליזהר זהירות גדולה בציציותיו שאם הם של משי לא יהיו אלא ממשי שנזרק ונמשך ע"י ישראל לשם ציצית והם יקחו חוטין אף שישזרם לשמם הם פסולים כיון שלא נזרקו ונמשכו לשמן ונמצאים מתעטפים בטלית בת ד' כנפות בלא ציצית, ועוד אחרת שמברכים בהתעטפם ברכה לבטלה ועוברים על שני איסורים איסור לבישת טלית בת ד' כנפות בלא ציצית ואיסור ברכה לבטלה דעובר משום לא תשא. כי על כן יש להם ליזהר מאד בזה שלא להטיל בטלית של משי אלא מצמר טווי לשמן או ממשי הנמשך והנזרק ע"י ישראל לשמן עכ"ל. וכ"כ הרב בן א"ח נר"ו שם אות א' טלית של משי אם לא מצא לו ציציות של משי מתוקנים כהלכה ע"פ סברת מהר"מ אז יניח בזה הטלית של משי חוטין של צמר רחלים אבל הוא גרוע מטלית של צמר גפן מכח החוטין שצריך לתלות בו עי"ש שסיים אע"ג דאיכא פלוגתא בזה לא ק"ל כוותייהו להלכה בזה. ועיין בדברינו לעיל או' ה':

ח) שם וצמר גפן לצמר גפן, ואה עשה טלית מצמר גמלים צ"ע אם מותר לתת בו ציצת ממנו דלא הוכשר למלאכת שמים רק מין טהור, הרב מלבי"ם והביאו מסגרת זהב על קי' הש"ע סי' ט' אות ז':

ט) ירא שמים יעשה חקירה בטליתות כי יש שנראים של צמר רחלים והם צמר גמלים ויש שהשתי צמר והערב משי והם גרועים משל מינים לגמרי חסד לאלפים אות ד' וכ"כ רב חביב"א בן א"ח נר"ו שם אות ב':

יא) מי שתפר אימרא של טלית מבגד צמר גפן בחוטי פשתן מותר להטיל בו ציצית של צמר ולא גרע מעורות התפורים בפשתן שהתירו הפוסקים לתפור תחת מלבוש צמר אף שלא במקום מצוה ואעפ"י שחוט קנבוס נכרך על חוטי פשתן ומתחבר לבגד צמר עיקרי הד"ט סי' ב' או' מ"ז בשם שאילת יעב"ץ סי' ל"ב, מחב"ר אות ה' והביאו שע"ת אות א' וכתב שיש להחמיר קצת בזה שמא ישאר חוט של פשתן תלוי ויסברו דשל פשתן כשר לציצית עיין בסוף סי' ט"ו בהגה, ועיין זכ"ל ח"א מע' הטית שכתב בשם אורחות יושר דף קט"ז דהוא ז"ל כתב בפשיטות דאם תופרין הגדיל בפשתן לכ"ע אסור אלא אפי' שאר הטלית אם תופרין אותו בפשתן אסור יעו"ש:

יב) [סעיף ד'] אם הטיל וכו' קצת ציצית ממינו וכו' טלית שהשתי צמר והערב משי או אפכא פטורה מן הציצית מן התורה וחייבת מדרבנן אפי' אם הרוב צמר ולא דמי לטרף צמר ודבר אחר דאזלינן ביה בתר רובא הרדב"ז ז"ל סי' קצ"ט, וכתב בסוף דבריו שלדעת הר"ם מרוטנבורג אין לטלית זו תקנה ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב מצמר גפן ופשתים מ"מ לדעת המקילים לעשות טלית של משי יטיל חוטים של צמר ולא של משי ולא יסמוך על טלית זה אלא יעשה לו טלית קטן שכולו צמר מלמטה ויתנאה בזה מלמעלה יעו"ש, ועיין בס' הנז' סי' רמ"ד, כנה"ג בהגב"י והביאו מ"א ס"ק ד' ר"ז אות ה' הנה מ"ש בשם הר"ם דאין לטלית זו תקנה הוא דעת מהר"ם שהבאנו לעיל אות ה' דס"ל דלדעת רבא בזה"ז דליכא תכלת לא פטר צמר או פשתים בשאר מינים אלא במינם דוקא וכבר כתבנו לעיל דיר"ש יחמיר לעצמו לאצולי נפשיה מפלוגתא וא"כ גם כאן יזהר שלא ליקח טלית כזה, ומ"ש דלדעת המקילים לעשות טלית של משי ר"ל ולהטיל בו ציצית של צמר (ועיין ר"ז ופרמ"ג א"א) והוא סברת מרן ז"ל ודעמיה דציצית של צמר ופשתים פוטרים בכל המינים גם כאן יטיל של צמר דפוטר ממ"נ ולא של משי דאיך יפטור לצמר שמעורב בו, ועיין בדברינו לעיל אות ז' שכתבנו דיכול ליתן בטלית של משי ציצית של צמר אם כן גם כאן יכול ליתן אלא שהוא גרוע עי"ש,

יג) שם יש להסתפק בו, עיין מ"א ס"ק ה' שכתב וזה הספק ניפל לסברת רבא דאית ליה שאר מינים חייבים מדאורייתא אבל לרב נחמן דשאר מינים דרבנן למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא וא"כ צ"ע על הרב"י דפסק שהם דרבנן והכא כתב דיש להסתפק בו עי"ש אבל המו"ק כתב דכי היכי דאיכא לספוקי לדברי הפוסקים כרבא ה"נ איכא לספוקי לדברי הפוסקים כר"נ ונתן טעם לדבר עי"ש וסיים וז"ל ושפיר עבד הרב"י בש"ע דחייש לה אף לשטתיה וזה ברור בעיני עכ"ל וכ"כ עו"ת אות ד' וז"ל ונראה מדברי המחבר גם לפ"ד דס"ל דשאר מינים אין חייבים רק מדרבנן אפ"ה אין לעשות באופן זה עכ"ל, וכ"כ מאמ"ר אות ג' וכ"כ פרמ"ג א"א סק"ה, וכ"מ מדברי השו"ג אות ח':

יד) שם יש להסתפק בו, פירוש וכיון דספק הוא אם פטרוהו ציציות אלו להטלית הזה אם לא פטרוהו אסור להתעטף בטלית זה דשמא אין אלו פוטרין אותו ונמצא לובש טלית בת ד' כנפות בלא ציצית עיין בס' פרי צדיק בחי' הלכות ציצית, וכיון שכן אפי' בשעת הדחק שאין ציצית אחרים מצויים רק אלו לא יתעטף בטלית כזה משום ספק איסור לבישת טלית בת ד' כנפות בלא ציצית. סי' בי"ע או' ה':

טו) [סעיף ה'] י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית וכו' וכתב הב"ת ולכן יש לעשות הטלית לבן, מ"א סק"ו, וכתב מחה"ש כדי לצאת ידי שניהם שיהיו הציציות לבנים וגם מצבע הטלית, וכ"כ פרמ"ג. א"א סק"ו. ח"א כלל י"א אות י"א:

טו) ועוד כתב המ"א טעם אחר משום דכתיב לבושיה כתלג חוור ופירש המחה"ש מטעם והלכת בדרכיו להדמות אליו ית' דאמרינן ויעבר ה' על פניו אר"י אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית כש"ץ ואמר כשיעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל להם וכתיב לבושיה כתלג חוור א"כ טליתו כ"י לבן עכ"ל וכתב ר"ז אות ט, ראוי לכל מדקדק במעשיו לעשות ג"כ הטלית קטן וגדול לבנים כדי שיהיה יוצא לדברי הכל כשיעשה הציצית לבנים, וכ"כ שע"ת אות ד' בשם יש"ש ריש יבמות שאין לעשות טלית לכבוד יו"ט מצבע ירוק רק מצבע לבן דאפי' בטלית קטן יש מקפידים דוקא בלבנים, וכ"כ כר"ש בשם הנז' וכ"כ הרב בן א"ח נר"ו שם אות י"א, אבל מה שמשימים בשפת הבגד כעין תכלת אין קפידה דבתר עיקר הבגד אזלינן, פרמ"ג שם, בן א"ח שם, והחס"ל אות ג' כתב דנכון ליזהר אפי' בחוטי תפירת האימרא וכדומה יהיו לבנים וסימניך והיה העטופים ללבן. וכ"כ ברכ"י בשיו"ב אות ב' בשם מהרש"ל, וכ"כ שע"ת שם בשם הנז' וכ"כ כר"ש בשם הנז' ועיין בדברינו לעיל סי' ח' או' ס"ג:

טז) [סעיף ו'] י"א שאין לעשות טלית של פשתן. הטעם בלבוש גזירה שיעשה בה ציצית של צמר והוי כלאים. א"ר סק"ו, ועיין עו"ת אות ז':

יז) שם ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר וכו' ואה אין לו טלית של צמר לא מפני כך יתבטל ממצות ציצית אלא יעשה לשעה מן הבא לידו והנכון כשעושה טלית של משי או של צמר גפן וכדומה שיעשה גם הציצית ממין הטלית ויהיו טווין לשמן כי י"א דבשאר מינים אין פוטרים אלא מינן ושל פשתן יותר טוב משאר מינים ויעשה לו ציצית של פשתן חס"ל אות ב' וכ"כ הנה"ש דלדידן של פשתן עדיף משאר מינים מפני שהוא דאורייתא עי"ש וכ"כ. ער"ה אות ג' ועיין באות שאחר זה:

יח) שם בהגה. ומיהו אם א"א רק בטלית של פשתן וכו' וז"ל הרב"י ומיהו היכא דלא אפשר ליה יעשה משאר מינים ובלבד שלא יעשה של פשתן כדי לחוש לכתחי' לדברי האוסרים ואם לא אפשר ליה יעשה אפי' של פשתים ומברך עליו כהסכמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש עכ"ל, וכ"כ הלבוש אם א"א לו רק בטלית של פשתים כגון שאין לו מין אחר מוטב שיעשה טלית של פשתים ויעשה בו ציצית של פשתים משיתבטל לגמרי ממצות ציצית. וכ"כ ט"ז סק"ט, ר"ז אות ב' סי' בי"ע אות ב' בן א"ח נר"ו שם אות ה':

יט) שם וציצית של פשתן. כתב מ"א סק"ח וז"ל ול"נ דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר עכ"ל אבל הא"ר סק"ו דחה דבריו וכתב ולא נהירא דיש לחוש שיעשה בפשתן עצמו בלי כנפות עור. וכ"כ המחב"ר אות ז' דאפילו בשעת הדחק לא יעשה כן עי"ש, וכ"כ שע"ת אות ו' זכ"ל מע' הטית, וכן הרב מאמ"ר דחה דברי המ"א עי"ש:

מ"א סק"א אלא במינו. הא שצמרה פסול לציצית יליף בש"ס מקרא והוה מקום לו' דצמר מיקרי ואפ"ה התורה מיעטתו ולא יפטור אפילו במינו מש"ה הוצרך לכתוב דבמינו פוטר משום דקרא קמ"ל שאינו צמר כלל וה"ל כמו שאר מינים:

ט"ז ס"ק ד' בו ציצית כמ"ש בסמוך. דשאר מינין אין פוטרין בו וצמר א"א משום כלאים וא"א למעבד ביה ציצית אלא של פשתן וגזרו חכמים שגם זה לא יעשה משום גזירה אטו כסות לילה עיין מה שכתבתי באות ה': שם.

שם בסמ"ק בשל משי. ר"ל דקמ"ל סמ"ק להוסיף על דברי ר"ת שלא לעשות ציצית של פשתן אפי' בשאר מינין משום גזירה שמא יעשה כך בטלית של פשתן:

שם הטור אח"כ היתר. אחר שהביא הטור דברי הסמ"ק כתב וז"ל אע"פ שהגאונים ור"ת אסרו לעשות אפי' ציצית פשתן לטלית של פשתן ר"ש ורב אלפסי התירו לזה הסכים א"א הרא"ש עכ"ל וא"כ לדברי ב"י בטעם הסמ"ק דאסור בשאר מינים גזירה אטו פשתן מה הביא הטור דברי הסמ"ק הרי הטור מתיר בפשתן גופי':

שם בשם הרי"ף לטעם האוסרין. דס"ל דמוכח מל' ש"ס ריש יבמות דלי' הלכתא כרבא דאמר צ"ו פוטריה בין במינם בין שלא במינם כו':

שם. לא היתה שם תיבת אפילו. ר"ל שבסמ"ק שהיה לפני הב"י היה כתוב ומיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן אפי' בטלית של משי ע"כ. דלפ"ז משמע דכ"ש שלא יעשה בטלית של פשתן וכפי' הב"י אבל כשהעתיק הטור דברי הסמ"ק אין כתוב תיבת אפי':

שם על נכון דמש"ה הביא דברי כוונתו דאלו להביא בטעם הסמ"ק דהיא רק משום גזירה אטו פשתן א"כ תחלה הו"ל להטור להביא דין פשתן ואח"כ דברי הסמ"ק:

שם. ה"א דמפ' דברי הסמ"ק. ר"ל הטור נזהר שלא יטעה המעיין לחשוב שהטור הביא דברי הסמ"ק כמכריע בין הגאונים והאלפסי. משא"כ כשהביא דברי הסמ"ק בראשונה אין לעשות כך:

שם באמת לפי שאר גירסא. ר"ל להגורסים בסמ"ק תיבת אפילו כמ"ש באות י"א:

מ"א סק"ג דבמשי דוקא משי וכו' דעת הגה"מ הובא בב"י דס"ל הא דאמר בש"ס צמר ופשתים פוטרים בין במינם בין שלא במינם היינו דוקא צמר ופשתים יחדיו ע"ש ממילא בזה"ז דליכא תכלת וא"א לעשות מכלאים א"כ במשי דוקא משי פוטר:

סק"ד לטלית זו תקנה. ר"ל דעת הגה"מ הנ"ל דאז אין לו תקנה דצמר אין פוטר למשי ומשי אין פוטר לצמר (פשתן) בלא"ה א"א לכן אין לו תקנה וסיים מ"מ לדעת המקילין ר"ל שנוהגין דלא כב"ח שהביא בס"ק הקודם גם בזה יעשה ציצית צמר אבל משי לא יעשה כיון דבטלית מעורב צמר ואין משי פוטרו:

ס"ק ה'. ועיין ברא"ש בשם בעל העיטור דסובר. דס"ל פשתן אינו פוטר אפילו בפשתן. ובעינן דוקא צמר והא דאמר בש"ס בשיראין או צמר או פשתן. היינו למ"ד דשיראין מדרבנן הלכך פטרי בכל דהו אבל טלית דאורייתא לא מפטר בלא תכלת או צמר לבן במקומו עכ"ל בעה"ע ובזה יובנו לך דברי המג"א:

ס"ק ז'. הגזירה משום תכלת ר"ל ר"ת והגאונים שאסרו לעשות טלית פשתן הטעם הוא כיון שתכלת הוא עיקר המצוה חיישינן דלמא אתי למרמי בה תכלת ויעשה כן בכסות לילה. או שמא יקרע הטלית ויהיה כלאים שלא במקום מצוה אבל בזה"ז שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל לא שייך למגזר כלל עכ"ל תשובת הרא"ש שהוא בב"י:

שם. לתקנת ריב"ז: הוא ר"פ ביצה דף ד' דאמר מתקנת ריב"ז ואילך ביצה שנולדה בר"ה מותרת בשני של ר"ה ומסיק דאפ"ה אסור משום שנאסר במנין ע"ש ותבין:

ט"ז ס"ק ט בריש יבמות כמ"ש. היינו כמ"ש באות י':

צמר רחלים. וצמר אלים עבי"ד סי' רצ"ח ונ"ל דצמר רחלים ושאר מינין שטרפן זה בזה אזלינן בתר הרוב וכ"מ פ' בתרא דכלאי' ע"ש, רחל בת עז צמרה פסול לציצית (רמב"ם פ"ב) וא"כ אינו פוטר אלא במינו (ב"י):

כלל. הטעם דיש צמר שנראית כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא משי, וכתב ב"י לפ"ז גם בטלית של קנבו' אין להטיל ציצית צמר דיבאו להטיל גם בטלית של פשתן ואינו מוכרח דבין קנבוס לפשתן מגמר גמירי אינשי כמ"ש בי"ד ר"ס ש"ב ורוב העולם אין משתמשין בו אלא בחקירה משא"כ בגדי צמר הבאים מחוף הים רוב העולם סוברים שהוא משי כגון פורשט"ט בל"א ודומיהן ועבב"י עוד ט"א:

אין פוטרין. וב"ח כתב דאין לברך רק על טלית צמר וציצית צמר כי י"א דבמשי דוקא משי פוטר ולא צמר, ובת"ה כ' דנהיגי עלמא לעשות צמר למשי עמ"ש סי' ח' סי"ב:

ממינו. וטלית שהשתי של צמר וערב משי או איפכא פטורה מן התורה וחייבת מדרבנן אפי' אם הרוב צמר, ול"ד לטרף זה בזה [רדב"ז ז"ל סי' קצ"ט] וסוף דבריו שלדעת הר"מ מרוטנבור"ק אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב בצמר גפן ופשתן מ"מ לדעת המקילין לעשות טלית של משי יטיל חוטין של צמר ולא של משי ולא יסמוך ע"ז רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו ובזה יתנאה למעלה [ע"ש סי' רמ"ד ובהג"מ ד"ב ע"א ע"ש]:

יש להסתפק בו. דלא הכנף מין כנף הוא ולא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי כן כתוב בת"ה ולשיטתי' אזיל דסבר דשאר מינין מדאורייתא וכדרבא אבל לר"נ דשאר מינים דרבנן למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא וע' ברא"ש בשם בעל העיטור דסובר דמדאוריי' בעי צמר ואפ"ה בשיראין לא בעי כלל דנפטרי בכל דהו ע"ש ואם כן צ"ע על הרב"י דבס"א פסק שהם מדרבנן והכא כתב דיש להסתפק בו וצ"ע:

מצבע הטלית. וכתב ב"ח ולכן יש לעשות הטלית לבן, ובסי' כ"ד כתב משום ודכתיב לבושיה כתלג חיור:

של פשתן. אפי' לדברי האוסרין דעיקר הגזירה משום תכלת והאידנא ליכא תכלת ולא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין אין לו היתר אלא ע"י ב"ד גדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ממילא דל"ד לתקנת ריב"ז וכו' ע"ש דהיתה ביצה אין הטעם ידוע כ"כ וכו' אבל בנדון זה אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרין משום גזירה וכיון דהשתא לא שייך הך גזירה שרי ועבי"ד רסי' קי"ו וברמב"ם פ"ב מסנהדרין עמ"ש סי' תס"ח:

וציצית. ול"נ דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר ע' סי' יו"ד ס"ד:

(א) אלא וכו' – כדתני דבי ר' ישמעאל דילפינן מנגעים דפרט ביה הכתוב צמר ופשתים אף כל מקום דכתיב ביה בגד הכונה מצמר ופשתים:

(ב) רחלים – או אילים זכרים אבל שאר כל המינים כגון צמר גמלים ונוצה של עזים והשירים וצמר ארנבים וכן קנבוס וכל כה"ג אינן בכלל צמר ופשתים ואינם חייבים בציצית רק מדרבנן וצמר רחל בת עז כתב ב"י דצמרה ג"כ לא חשיב צמר ולא הוי אלא כשאר מינים וממילא ה"ה דבכל אלו אם עשה מהן ציצית כ"א מהן אינו פוטר אלא במינו. צמר רחלים או פשתן שטרפן בשאר מינין אזלינן בתר רובא אם הרוב הוא מצמר ופשתים חייב מן התורה וא"ל מדרבנן. ודוקא אם טרפן וטוון ועשה מהן בגד אבל אם השתי מצמר או מפשתים והערב משאר מינין או איפכא אין חייב לדעה זו רק מדרבנן אפילו אם רובו מצמר ופשתים דשתי או ערב לחוד לא חשיב בגד. ולענין איזה ציצית לעשות בו עיין לקמן בס"ק י"ג ועיין בביאור הלכה:

(ג) אלא מדרבנן – אף דצריך לברך על מצוה שהיא מדרבנן ג"כ מ"מ נ"מ לענין כמה דברים. א'. דיותר ראוי לעשות בגד שהוא יוצא בו מן התורה. ב'. אם נתערב לו ציצית טוויין לשמן בשלא לשמן ואין לו ציצית אחרים או שיש לו ספק על הבגד אם הוא חייב בציצית דאם הוא מדרבנן ספיקא דרבנן לקולא. ג'. אם הוא יושב בצבור ונפסק אחד מציציותיו בחול דאם הוא מדרבנן י"ל כבוד הבריות דוחה דרבנן ואינו מחוייב תיכף לפשוט טליתו עיין בסי' י"ג ועוד נ"מ הרבה עיין בפמ"ג:

(ד) וי"א דכולהו וכו' – פוסקים כרבא דרבא רמי כתיב על ציצית הכנף משמע מין כנף פי' אפילו אינו של צמר ופשתים מ"מ יהיו הציצית ממין הבגד וכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך מהם הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן ובין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין ומכריע רמ"א כדעה זו שכן סבירא להו לרוב האחרונים כרבא לדרוש מין כנף וש"מ דכל מיני בגד חייב מן התורה בציצית ויהיה ממין הבגד:

(ה) והכי הלכתא – וי"ש יחמיר על עצמו לחוש לדעה הראשונה ויעשה טלית של צמר כדי שיתחייב בציצית מן התורה לכו"ע. ונכון שיעשה בין הט"ג ובין הט"ק של צמר:

(ו) של צמר וכו' – והב"ח כתב כיון דיש פוסקים המחמירין בזה שלא לעשות אפילו ציצית של צמר לשאר מינין כיון שאינו מינו כמבואר בב"י ע"כ לא יברך רק על טלית צמר וציצית צמר והעולם נוהגין לעשות ציצית של צמר לשאר מינין ובספר א"ר ג"כ כתב שיש להקל בזה וכן משמע בספר מעשה רב:

(ז) בזמן הזה – פי' דבזמן שהיה תכלת שהיה צריך להטיל ד' חוטין שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת (הוא צמר צבוע בדם חלזון) והיה מתקיים עי"ז המצות ציצית כראוי התירה לנו התורה להטיל השנים של לבן בין מצמר או מפשתים בין בבגד צמר או בבגד פשתים ולהי"א שזכר רמ"א בס"א דכל מיני בגדים חייבין מדאורייתא אפילו בהם היה אז מותר לנו מן התורה ציצית של צמר ופשתים יחדיו אבל עכשיו דאין לנו תכלת נמצא דאין אנו מקיימין המצוה בשלמותה לא שרי לן כלאים:

(ח) אפילו בשאר מינים – הטעם דיש צמר שנראה כעין משי ויבואו להטיל בו ציצית של פשתן שיסברו שהוא משי ויהיה כלאים. ולפ"ז בשאר מינים שאינן משי יש להתיר ויש עוד טעמים אחרים עיין בב"י וב"ח וט"ז ולדבריהם יש להחמיר גם בשאר מינים ובשעת הדחק יש לסמוך על המקילין כן כתב בא"ר. ועיין בספר מעשה רב שהגר"א היה ג"כ מן המקילין בזה:

(ט) של שאר וכו' – דין זה קאי בין למ"ד שאר מינין דאורייתא או דרבנן:

(י) אלא במינם – ואם היה השתי ממין זה והערב ממין אחר פשוט דאין לטלית זו תקנה אלא בציצית של צמר דהוא פוטר בכל הבגדים או בציצית של פשתים במקום הדחק וכנ"ל:

(יא) כגון משי – וכ"ז דוקא אם המשי היה טווי ושזור לשם ציצית דבלא"ה לא:

(יב) לבגד משי – ואפילו אם תחתיו היה תפור בצמר או פשתים או מין אחר אזלינן בתר עליון דהוא עיקר הבגד וכדלקמן בסי' יו"ד במ"א סק"ה:

(יג) אין פוטרין – וטלית שהשתי הוא ממינו והערב הוא מצמר או להיפך יטיל בו ציצית של צמר דוקא דהוא פוטר בכל המינים ולא משאר מינים אפילו אם רובו היה משאר מינים דשתי או ערב לחוד לא חשיב בגד וכנ"ל בסק"א. ואפילו אם לא מינכר חוטי הצמר בפני עצמו כגון שעירב מחוטי הצמר מעט בשתי ובערב ולא ניכר מקומו איה אפ"ה נראה דטוב יותר לעשות ציצית מחוטי צמר כי י"א דחוטין חשיבי ולא בטלי. וטוב יותר שיעשה הטלית כולו של צמר בלי תערובות כלל של שאר מינים ובזה יתנאה למעלה. וטלית שהוא מעורב בצמר גפן ופשתים אין לטלית זו תקנה אם לא בשעת הדחק יעשה בו ציצית של פשתן וכנ"ל בסוף סק"ח:

(יד) יש להסתפק – כי אין כאן מין כנף וגם גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי ועיין בארצות החיים שכתב דאם עושה שני חוטים ממינו ושני חוטים מצמר שפיר דמי עי"ש מילתא בטעמא:

(טו) מצבע הטלית – משום זה אלי ואנוהו ויש מפרשים משום דבעינן בזה ממין הכנף:

(טז) אף בבגדים צבועים – מ"מ ראוי למדקדק לעשות דוקא ד' כנפות או ט"ק לבן כדי שיהיה יצא ידי הכל כשיעשה הציצית לבנים גם משום דכתיב ולבושיה כתלג חיור ומה ששפת הבגד כעין תכלת בטליתות שלנו בתר עיקר הבגד אזלינן:

(יז) של פשתן – דגזרו חז"ל משום דאז יהיה מוכרח לעשות בו ציצית של פשתן ויש לחוש שמא יעשה בו ג"כ תכלת והוי איסור כלאים כשיתכסה בו בלילה שאז אין זמן קיום המצוה ואף דבזמנינו אין לנו תכלת ס"ל דמ"מ אין הגזירה בטילה והרבה פוסקים התירו בזה דס"ל דעיקר הגזירה לא היה רק שלא יטילו בו תכלת כדי שלא לבוא לידי כלאים אבל לא על חוטי הפשתים וגם דבזמנינו דליכא תכלת לא שייך כלל הך גזירה ומש"ה כתב רמ"א בהג"ה דאם אי אפשר בענין אחר יש לסמוך עליהם:

(יח) טלית של פשתן – וכ"ש דמותר לעשות טלית של שאר מינים וציצית של פשתן כשאין לו ציצית אחרים כדי שלא יתבטל המצוה:

(יט) וציצית של פשתן – ויוכל לסמוך על המתירים גם לענין ברכה ופשוט דאם יש לו טלית גדול של צמר יברך עליו ויכוין לפטור את זה ובמ"א כתב ונ"ל דיעשה בו כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר והאחרונים מפקפקים בזה:

(מ"א ס"ק ה') ולא גדילי' נ"ב צמר ופשתים:

(שם) וע' בהרא"ש בשם בעל העיטור כצ"ל:

(מ"א ס"ק ז'.) של פשתן כתב הרא"ש אפילו כצ"ל:

(שם) דלא דמי לתקנת ריב"ז. נ"ב ביצה דף ה':

(שם) כ"כ וכו' ועוד בנידון כצ"ל

מג"א ס"ק ב' כעין משי. והא דעושים ציצית משי למשי ול"ח דיאמרו דצמר שהיא משי ויטילו בצמר ציצית משי דבשניהם יחד לפנינו יש היכר בין זה לזה. וכה"ג איתא בחוה"מ סי' מ"ה סכ"ב. ות"ש. ומ"מ קשה אמאי לא אסרי' לתפור בגד משי בחוטי פשתן מה"ט דיבוא לתפור פשתן בבגד צמר שיחשוב שהוא משי וצ"ע:

שם ס"ק ד' מ"מ לדעת המקילי' לעשות קאי אמ"ש תחלה דשתי צמר וערב משי דאין לו תקנה לדעת הר"ם והוא דעת הי"א שבמג"א ס"ג דצמר ופשתים יחד הוא דפוטר באינו מינו. ע"ז כ' להמקילי'. ר"ל שמקילי' לעשות ציצית צמר למשי דאין חוששי' לדעת הר"ם כמ"ש המג"א ס"ג דנהיגי עלמא כן ליטול חוטי צמר ולא משי דהמשי לא יפטור את השתי צמר. כנלפ"ד פשוט. דלא כמחצית השקל. וכל דבריו בזה תמוהים:

שם ס"ק ה' וע' ברא"ש בשם בעל העיטור כצ"ל:

שם ס"ק ח' ול"נ דיעשה כנפות. יצא מפלוגתא זו ונכנס לפלוגתא אחרת דלהרמב"ם הוי כלאים דאורייתא. עי' ביו"ד סי' רצ"ט. ע"ש:

צמר רחלים. עבה"ט וכ' בשאלות יעב"ץ ח"ב סי' ל"ב אם נתפר אימרא בבגד של ד' כנפות של קאטין בחוטי פשתן מותר להטיל בו ציצית של צמר כמו שמותר לתפור עורות התפורים בפשתן תחת מלבוש צמר אע"פ שהחוט של קנבוס נכרך על חוטי פשתן ומתחבר לבגד צמר ע"ש וקצת יש להחמיר בזה שמא ישאר חוט של פשתן תלוי ויסברו דשל פשתן כשר לציצית עיין בסוף סי' ט"ו בהג"ה ולקמן ס"ק ב' וס"ק ה':

רק לבנים. עבה"ט וכ' ביש"ש ריש יבמות שאין לעשות טלית גדול מצבע ירוק לכבוד י"ט אלא כאשר נהגו בטלית לבן ואף בטלית קטן יש מקפידין דוקא בלבנים ויש לנהוג שלא לעשות שום תפירה בטלית רק בחוטים לבנים וכן העטרה שעושים למעלה אין לעשות אלא מדבר לבן ע"ש:

וציצית של פשתן ומ"ש יעשה כנפות של עור כו' כתב בא"ר דלא נהירא שיבא לעשות כן בפשתן עצמו בלא עור וכן בהג"ה בעל תוספת שבת כ' בשם גדול אחד שהקפיד על זה והביאם במחזיק ברכה וכ' שאין לעשות כן אפי' בשעת הדחק:

אלא בגד פשתן. דתנא דבי ר"י הואיל ונאמרו בתורה בגדים סתם פי' אצל נגעים ואצל ציצית ואצל כלאים ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים דהיינו בנגעים אף כל צ"ו דוקא אבל צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עיזים והשירים פי' של משי כולן פטורין מציצית:

וי"א דכולהו כו'. פוסקים כרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף פי' אפילו אינו של צ"ו מ"מ יהיו הציצית ממין הבגד. וכתיב ל"ת שעטנז צ"ו יחדיו גדילים תעשה לך הא כיצד צ"ו פוטרין בין במינן כו' ומכריע רמ"א כדיעה זו שכן ס"ל לרוב האחרונים כרבא לדרוש מין כנף וש"מ דכל מיני בגד חייב מדאורייתא בציצית ויהיה מין הבגד:

פוטרין בכל מיני בגדים. פי' דמן התורה בעי' למצות ציצית ב' חוטין של לבן וב' חוטין של תכלת ותכלת עמרא הוא ואפ"ה פוטר בשל פשתן דהכי כתיב בהדיא בתכלת ממילא ה"ה ב' חוטי לבן של צמר פטרי בשל פשתן וכיון דהש"ע פסק כתנא דבי ר"י דשאר מינין אינן אלא מדרבנן פשיטא דצ"ו פוטר בהם ובזה עדיפא בגד פשתן או צמר דבהם עושים ציצית אפי' מצ"ו ביחד דרחמנא שרי כלאים בציצית דכתיב גדילים וכו' אחר ל"ת שעטנז משא"כ בשאר מינים דאין בהם חיוב מדאורייתא על כן אין בהם היתר כלאים אלא דוקא צמר או פשתים והשתא דאין לנו תכלת נמצא דאפי' בבגדי צמר או פשתים אין עושין מצות ציצית כראוי לא שרי לן כלאים הלכך אסור לנו ציצית של צמר בבגד פשתים או אפכא ולהי"א שזכר בס"א דכל מיני בגדים חייבים מדאורייתא אפי' בשאר מינים מותר מן התורה ציצית של צמר ופשתים כדרבא שזכרנו ובזמן הזה אסור מטעם שזכרנו:

שלא לעשות ציצית של פשתן. בטור כתב וז"ל כ' בסמ"ק ומיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי עכ"ל ופי' ב"י הטעם דס"ל כר"ת דטלית של פשתן פטור מלהטיל בו ציצית כמ"ש בסמוך ומ"ה כתב בסמ"ק בשל משי ר"ל א' משאר מינים וק"ל הא מסיק רבינו הטור אח"כ היתר ציצית פשתן בטלית של פשתן ונ"ל פי' דברי סמ"ק לדעת הטור הכי דהגאונים ור"ת אסרו פשתן לציצית כלל ואין פוטר אלא צמר דוקא מטעם שכתב ב"י בשם הרי"ף לטעם האוסרים אלא שהרי"ף דחה דבריהם בפי' הסוגיא דהיינו במילתא דרבא דאמר הכנף מין כנף פליגי היאך מתפרשים דברי התלמוד ריש יבמות ודעת הרי"ף שפשתן ג"כ פוטר וכמ"ש בטור ג"כ אח"כ ע"ז מסיק הסמ"ק נהי דיש לפסוק כרי"ף דפשתן פוטר היינו בשל בגד פשתן דא"א בו בציצית אלא מפשתן נמצא באין לו אלא טלית של פשתן יבטל מצות ציצית וכמ"ש ב"י בשם הרא"ש בתשו' על המדינה שטליתות שלהם של פשתן ע"כ נוכל לסמוך על הרי"ף שמתיר אבל בשל משי כיון שאפשר בשל צמר למה נעשה נגד האוסרים בציצית של פשתן שאינה ציצית לכל ע"כ נכון ליזהר בזה וזה מכוון בל' הסמ"ק שכתב ויש ב' פירושים ומיהו נכון ליזהר כו' נראה שרומז על ב' הדיעות שזכרנו וע"ז מסיק האי מילתא וגי' הטור בסמ"ק לא היתה שם תיבת אפי' כמו שהוא בספרים שלפנינו ולכן פי' דבשל פשתן אין איסור וזהירות שלא יעשהו בציצית פשתן כנ"ל לדעת הטור על נכון דמ"ה הביא דברי הסמ"ק קודם שהביא פלוגתא דהגאונים והרי"ף לכונה זו דאי הביאו בסוף ה"א דמפרשים דברי הסמ"ק דרך אפילו במשי וכ"ש בפשתן כמ"ש באמת לפי שאר גי' נמצא הוה המסקנ' ליזהר אפילו בטלית של פשתן וז"א ע"כ הביאו תחלה להורות דוקא במשי יש ליזהר אבל בפשתן כשר כמסקנת הרא"ש כנ"ל:

כגון משי כו'. פי' אי שאר מינים הם מן התורה חייבים אז דרשי' הכנף מין כנף כמ"ש בס"א ואי דרבנן אמרי' דתקנו רבנן גם כן באופן זה דוקא שיעשו ממין הבגד:

יש להסתפק. כי אין כאן מין כנף וגם לא גדילים תעשם לך מצ"ו:

מצבע הטלית. הביא ב"י בשם תו' משום זה אלי ואנוהו:

אף בבגדי' צבועי'. מ"מ ראוי למדקדק לעשות דוקא ד' כנפות או טלית קטן לבן כדי שיהיה יוצא ידי הכל כשיעשה הציצית לבנים:

שאין לעשות טלית וכו'. דהא אסור לדידן להטיל בו ציצית צמר משום כלאים וציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם א"כ יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן ויש לגזור שמא יעשה גם כן צמר דמ"ה אמרו ב"ש שלא לעשות סדין בציצית וק"ל בזה כב"ש ורש"י ורי"ף התירו ציצית פשתן בפשתן דל"ל הך גזירה דל"ל כב"ש ופליגי עוד בפי' הפשט בריש יבמות כמ"ש ב"י ומ"ה אם א"א בע"א יש לסמוך עליהם שלא לבטל מצות ציצית:

(במ"א ס"ק א) וצמר אילים ר"ל צמר אלים שהוא זכר של רחלים ג"כ בכלל צמר הרחלים הוא:

ס"ק ג' דוקא משי פוטר. ועיין בב"ח שחושש לדעת הגמיי' בשם מהר"ם דצמר ופשתים דוקא פוטר בשאר מינים והיינו דוקא בזמן דאיכא תכלת וגם של משי אין לעשות בשל משי דבעל העיטור ס"ל דהכנף מין כנף אפתיל תכלת דלבתרי' קאי דהיינו שיהיו הלבן מין כנף וממין תכלת דוקא שהוא של צמר וא"כ אין זה רק בבגד צמר אבל שאר מינים אין תקנה כ"א בצמר ופשתים יחדיו. וא"כ שאר מינים אין בהם תקנה בזה הזמן דליכא תכלת:

ס"ק ד חוטין של צמר ר"ל בנידון דהרדב"ז שהשתי של צמר כו' יטיל של צמר דאע"פ שהערב משי הא נוהגין לעשות גם למשי צמר:

ס"ק ה ועיין בהרא"ש בשם בעל העיטור כצ"ל ור"ל טלית שחיובו מדאורייתא בעי להטיל צמר צבוע לבן ובשיראין ס"ל דאין חיוב רק מדרבנן. הלכך סגי אף בפשתן לחוד ע"ש דאשר"י דמפרש דאם אין לו תכלת מטיל לבן היינו לבן של צמר דוקא שהוא ממין תכלת. אבל לבן של פשתן לא רק דשיראין שהם מדרבנן לר' נחמן לדידיה אמרינן או צמר או פשתים דבדרבנן מפטרי בכל שהוא:

(שם) לא בעי דאפטרי כצ"ל:

סק"ז וברמב"ם פרק כ"ו מהלכות ממרים כצ"ל: