שבחי הבעש"ט נ״ה

א

עוד שמעתי מר' זעליג הנ"ל ששמע מר' שניאור בן לאותו צדיק מ' משה שהיה מ"מ בק"ק ראשקוב שראה בק"ק לאדמיר כת"י מרב אחד שחיבר ספר ת"יעי ושם נאמר שראה המחבר בחלום שנכנס להיכל אחד בגן עדן וראה שהוא מפואר מאוד ולא שבעה עינו מלהסתכל בו. ונשתהה שם מחמת גודל יופיו. ובתוך כך ראה שם שנכנס הס"מ בדמות כלב להיכל זה ושם ישב ב"ד והלשין בפניהם על בן כפר אחד ואמר. אמת שהוא לומד בקביעות ובעל צדקה אבל יש לי טענה עליו שיושב בכפר זה כמה שנים ובכל שנה גזל את הנכרים שלו ועשה חשבון לפני הב"ד על סך גדול. וגערו בו הב"ד כמו שגוערין על כלב וברח. כששמע הרב את המלשינות דוה לבו עליו ולא רצה ללכת משם עד שישמע הסוף וכמו חצי שעה בא הס"מ פעם שניה וטען עוד טענתו וגערו בו פעם שניה וברח וחזר פעם שלישי ועמד לפני הב"ד ואמר מרי דעלמא אני באתי בטענה לפני הב"ד ואין משגיחין על דברי יצא כרוז מלמעלה שיפסקו לו דינו וכתבו לו פסק דין שיקח האדון דכפר הנ"ל את כל אשר לו ויקח אותו וב"ב בתפיסה או שישתמד אחד מזרעו והברירה ביד המוכסין ולקח הפסק בתוך פיו והלך לו. וניער הרב משנתו והצר לו מאוד על המוכסן כי אהב אותו מאוד ובפרט ששמע שהס"מ בעצמו שיבח אותו ושלח אחרי המוכסין. סיפר לו המאורע ובירר לו זה שיקח האדון את כל אשר לו ויתפוס אותו וב"ב בתפיסה ולא ישתמד ח"ו אחד מזרעו. וכן היה שלקח האדון כל אשר לו ותפס אותו וב"ב בתפיסה. והוצרך הרב לטלטל עצמו ולקבץ ממון על פדיון שבויים הל"ז ופדה אותו וב"ב. מכאן צריך לראות האדם כמה להרחיק א"ע מן גזל גוי כמו שכתוב בספרים שח"ו הס"מ גובה זה מהקדושה.