צפנת פענח, וארא ו׳

א

במדרש שם (שמ"ר ח, א) ויהי ביום דבר ה' (ו, כח), הדא הוא דכתיב (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם, כשהכניס שלמה הארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשר אמות, כיון שהגיע לפתח שהוא של עשר אמות לא יכול לכנוס, ועוד שהיו טעונין בו, והי' מתבייש וכו'.

ב

ויש להקשות, א' איך מתחלה עלה על דעתו לעשות ארון של יוד אמות ולהכניסו בפתח של יוד אמות. ב' קשה, ל"ל ועוד שהיו טעונין בו, בלאו הכי נמי אי אפשר עשר בעשר, ול"ל שוב טעם זה.

ג

ונראה לי דקושיא חדא יתורץ באיד(י)ך על ידי קושיא ג' שהקשה במתנות כהונה ומובא בידי משה גם כן, מנא לן דעשה שלמה ארון, דלמא הניח ארונו של משה במקומו וכו', יעו"ש. והכל יבואר בחדא מחתא.

ד

והסגנון, מדאיצטריך לטעם שני ועוד שהי' טעונין וכו', שמע מינה שאין קושיא ראשונה נוצחת, דאפשר לומר דעשר של ארון נכנס בעשר של מקדש, והטעם דקיימא לן כרבי יהודא בעירובין דף ד' ע"ב, אמות הבנין, ר"ל של משכן ומקדש, היו גדולות, (באמת) [באמה] בת ששה טפחים. אמות הכלים, ר"ל של ארון, היו (באמת) [באמה] בת ה' טפחים, יעו"ש ברש"י (ד"ה אמת כלים). אם כן מזה מוכח דגם קושיא ג' אינו, דעל כרחך אי אפשר לומר שהי' ארונו של משה שעשה בצלאל, דקשה הא נושא את נושאיו שעל דבר זה נענש עוזא וכו' (סוטה לה.), ואם כן מ"ט לא נכנס הארון בפתח דמקדש, אי משום שהוא יוד ביוד, זה אינו, דהא אמות מקדש היו גדולות ושל כלים קטנות, ואי משום שהיו טעונין בו, הא ארון הי' נושא את נושאיו, אלא שמע מינה שהי' שלמה עושה ארון אחר וזה לא הי' נושא את נושאיו.

ה

ובזה יובן המדרש, שאו שערים ראשיכם, כשעשה שלמה וכו', ור"ל דעל כרחך דשלמה עשה הארון ואינו זה של בצלאל, וזה של שלמה הי' של עשר ולא נכנס בעשר של מקדש, אך קשה הא של מקדש הי' בת ששה טפחים ושל ארון הי' של ה' טפחים, לזה אמר ועוד שהיו טעונין בו, ומצד שני אמות של שני בני אדם הנושאין לא נכנס, אם כן על כרחך שפיר הוכיח המדרש שאין זה ארונו של בצלאל דהא נושא את נושאיו, ושלמה סבר דגם זה יהי' נושא את נושאיו, וכשלא עלתה בידו נתבייש, עד שהביא ארונו של דוד וכו', וק"ל.