צפנת פענח, וארא ה׳

א

במדרש (שמ"ר ו, א) וארא אל אברהם וגו' (ו, ב) הדא הוא דכתיב (קהלת ב, יב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות. הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה, על שלמה כיצד, כשנתן הקב"ה תורה לישראל כתב בה (דברים יז, טז) לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, אמרו רבותינו באותה שעה עלה יו"ד שבירבה ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה, הלא אמרת שאין אות מן התורה בטילה וכו', אמר לה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטילים וקוצה ממך אינה בטילה. ומנין שביטל אותה מהתורה וחזר לתורה, שנאמר (בראשית יז, טו) שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה, והיכן חזר ויקרא להושע יהושע וכו' (במדבר יג, טז), עד כאן לשון המדרש. וי"ל למה נשתטחה יו"ד יותר מכל האותיות שבפסוק לא ירבה, וכן הקשה ביפה תואר. ב' קשה, דאמר ומנין שבטל מהתורה וחזר וכו', דאין לזה ענין למה שנזכר קודם לזה.

ב

ונראה לי דודאי יש ליתן טעם על שלמה שאמר אני ארבה ולא אסור, הא סתמא כתיב בתורה לא ירבה ומהיכי תיתי לחלק בינו לשאר בני אדם, שהתחכם לומר אני ארבה וכו', ועל כרחך צריך לומר דמצינו (יומא מח.) מדה בתורה גורעין ומוסיפין ודורשין, כמו שפירש הלבוש (אה"ע סי' צ סעיף א) על מאמר חז"ל (ב"ב קיא:) בפסוק ונתתם את נחלתו לשארו (במדבר כז יא), שארו זו אשתו, מכאן שהבעל יורש את אשתו. והקשה, והא בפסוק משמע איפכא, ומפרש דגורעין אות וי"ו מן נחלתו ואות למ"ד מן לשארו וכאלו נכתב ונתתם את נחלת שארו לו וכו', יעו"ש. ואם כן הכי נמי יש לומר דדרש שלמה מדה זו, לא ירבה, וגרע אות א מן ל"א ויו"ד מן ירבה, והיפך ודרש יו"ד אצל למ"ד והוי ל"י ארבה, לכך אמר אני ארבה.

ג

אך דלפי זה קשה למה נשתטחה יו"ד, הא לא ביטל אותה כלל רק שהיפך הסדר. וצ"ל דזה שנשתטחה היינו לפי שהיתה בראש התיבה של ירבה ושלמה נתנה בסוף התיבה של לי. אך קשה מנ"ל דיש מקום להתרעם על זה שנטלה מראש התיבה ונתנה בסוף התיבה. ונראה לי דאיתא במדרש לך לך פרשה מ"ז (א) שנתרעמה יו"ד שניטלה משרה, עד שאמר לה הקב"ה בתחלה היית בסוף התיבה ועכשיו אני נותנה לך בראש בתיבה של יהושע וכו', יעו"ש. אם כן מדנחשב זה למעלה כשהיא בראש התיבה, שמע מינה במהפך אותה מראש לסוף שפיר יש מקום להתרעם.

ד

ובזה יובן, דיו"ד שבירבה נשתטחה וכו', וקשה למה יו"ד, הא ביטל כל הפסוק. וצ"ל שלא ביטל כלל שום אות, רק שגרע והוסיף ודרש ל"י ארב"ה. וקשה, אם כן מה מקום להתרעם. וצריך לומר דבתחלה היתה בראש התיבה של ירבה ונטלה משם ונתנה בסוף תיבה של לי. וקשה מנ"ל דנחשב זה לגריעותא שיהי' מקום להשתטח. לזה משני המדרש ומנין שביטל הקב"ה וחזר והבטיח שבתחלה היתה בסוף תיבה ועכשיו יהי' בראש וכו', אם כן מדנחשב זה לשכר שמע מינה בהיפך זה נחשב לגריעותא, ויש מקום להתרעם, וק"ל.