צפנת פענח, בשלח י״ב

א

בפסוק ד' ילחם לכם ואתם תחרישון (יד, יד). וי"ל, דהל"ל אלדים ילחם לכם, שהוא דין לענוש המצרים, ולא בשם רחמים. ב' ק' דהל"ל ילחם להם, מאי לכם. ג' ק', מאי תחרישון, דהיפוך של מלחמה הל"ל ואתם תנוחו או תעמודו. ד' ק' על משה שאמר ואתם תחרישון, והוא היפך רצונו ית' לפי המדרש (שמ"ר כא, ה) כיון שראו ישראל שהם מוקפין משלש רוחות, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה', ולמה עשה להם הב"ה כך, שהיה מתאוה לתפילתן של צדיקים, משל למלך כו', וז"ש למשה מה תצעק אלי, כבר קדמה תפלתן של בני, ע"כ. אם כן ק' למשה שאמר ואתם תחרישון, אדרבא הי' לו לצוות להתפלל עוד, שזה רצונו ית' כנ"ל.

ב

ונראה לי דיבואר על ידי קושיא ד' כל ג' קושיות ראשונות, דודאי איכא חלוקא דעות בזה, דר"ש בן יהודא סבירא לי' כנ"ל, מה תצעק אלי, כבר קדמה צעקת בני כו'. ורב אחא פליג וסבירא לי' אלולי צעקתך כבר אבדתי אותן מן העולם, שנאמר (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו כו', עיין בילקוט רמז רל"ג ע"ב, והטעם לזה מפורש שם במכילתא (בשלח ד) ויסע מלאך [ה]אלדים מלפניהם ויעמוד מאחריהם (עי' יד, יט), אלא אותו מדת הדין שהי' מתוחה על ישראל לאבדן בים על שהיו עובדים עבודה זרה, הפכה הב"ה על המצרים כו', יעו"ש ברמז הנ"ל בסופו. ופירש האלשיך טעם הענין שהפכה על המצרים, שנתקנא עבור שמו הגדול שאמרו (ה, ב) לא ידעתי את ד' וגו', לכך אמר (יד, יח) וידעו מצרים כי אני ה' כו', יעו"ש. ואם כן לפי זה אינן צריך להתפלל, מאחר שאינן בגדרי צדיקים לפניו שיתאוה לתפלתן, רק כעובדי עבודה זרה לפי דעה זו.

ג

ובזה יובן ד' ילחם לכם, ור"ל מה שילחם הוא עבור שם הוי"ה שאמרו לא ידעתי את ה', ועתה במלחמה זו ידעו שאני ה', ולא עבור ישראל, כי מלחמה זו הי' ראוי שיהי' לכם, כי עליכם מידת הדין הי' מתוחה והיפכה על מצרים עבור שם הוי"ה, אם כן מעתה אין אתם ראוין להתפלל כי אם ואתם תחרישון, וק"ל.