צפנת פענח, בשלח י״א

א

בפסוק ויאמר מצרים אנוסה מפני (בני) ישראל כי ה' נלחם להם במצרים (יד, כה). ופירש רש"י, במצרים – בארץ מצרים, שכשם שאלו לוקים על הים כך אלו לוקים, אותם שנשארו במצרים. והוא תמוה, דיותר הי' ראוי ליחס הניסה אחר המכות שהי' להם עצמן בים, ולא לייחס הניסה על שאלו לוקים במצרים, כי ודאי צערא דגופא עדיף. נוסף לזה, דאיתא במכילתא על שאמרו אנוסה וגו', זכו שביום ההוא יהיה מזבח לד' בארץ מצרים וגו' (ישעיה יט, יט). דודאי ק', מה זכות יש בזה שרצו למלוט על נפשם ואמרו אנוסה, ומה מקום לשכר בזה.

ב

ונראה לי דאיתא בגיטין (נו:) שאמר טיטוס כמדומה דאלהא דיהודאי אין כוחו אלא בים, בא פרעה טבעו בים כו'. ופי' חז"ל דכוונתו דיש שתי רשויות, מי ששולט בים אין שולט ביבשה, כמבואר בהרבה מקומות שזה טעות המינים, ובודאי בכפירה זו היו המצרים גם כן, אך דטענה זו נסתר ממ"ש הגאון רבינו סעדיה מובא בשל"ה דף מ' ע"ב (עש"מ מאמר ראשון), להשיב לכופרים שאומרים שהם שנים, אם לא יוכל האחד לעשות כי אם בעזר חבירו הרי שניהם חלשי', ואם אחד מהם מכריח לחבירו שיסכים על ידו הרי שניהן מוכרחים כו', נמצא שבשעה שלקו אלו [על] הים לקו באותו רגע באלו המכות ביבשה במצרים, נמצא ודאי אי אפשר לומר דב' רשויות יש, דמי ששולט בים אינו שולט ביבשה, ואם כן איך הסכימו שניהם ברגע כאחד על מכות א', דאי אחד הכריח את חבירו אם כן שניהם מוכרחין, ואין לומר גם כן דאחד עשה בעזר חבירו, אם כן שניהם חלשים, אלא ש"מ דהשולט בים הוא השולט ביבש', ואין להם תקנה כי אם ניסה.

ג

ובזה יובן, ויאמר מצרים אנוסה מפני (בני) ישראל, כי אין לנו מקום תקומה להלחם נגדם בשום מקום, לא בים ולא ביבשה, כי אנו רואים כי ה' נלחם להם בארץ מצרים, ואי סלקא דעתך דשולט בים אינו שולט ביבשה, איך הסכימו שניהם לדבר אחד על מכות שלוקין בים וביבשה בשוה, אלא מוכח שאחד יחיד ומיוחד בים וביבשה, ואין תקנה כי אם לנוס, ומאחר שהודו באחדות לכך זכו שיהיה מזבח לה' בארץ מצרים, והוא מדה כנגד מדה, וק"ל.