צדקת הצדיק קצ״ה

א

‏[קצה] יראה היא מדת כנס"י כנודע. והיינו כי כל ישראל בעלי יר"ש ואף עם הארץ. רק הבור אין ירא ‏חטא שהוא אינו בדרך ארץ וד"א דישראל היינו יר"ש. ולכך ד"א קדמה לתורה כמ"ש כל שיראתו ‏קודמת לחכמתו. ותורה היא מדת אמת ליעקב אין אמת אלא תורה. (ירושלמי ר"ה פ"ג ה' ח) וכל ‏ישראל זרע יעקב אע"ה כי יש להם חלק בתורה כמ"ש מורשה קהלת יעקב אפי' העמי הארץ. כי ‏בלא"ה אם אין חכמה אין יראה. והם מדת זכר ונקיבה שא"א לזה בלא זה להולדת הולד. והיראה ‏היא המולדת מעשה המצות וצריך לה החכמה עכ"פ להזרעה ביראה. אלא שהוא בחשאי ובהעלם ‏גדול אצל הע"ה. אבל הת"ח שתורתן אומנתן אמרו חכמים (שבת יא.) שאין מפסיקין לתפלה. הגם ‏דאם אין יראה אין חכמה רק ידוע בזוהר (ח"ב לט ב) דבמקום שיש דכר ונוקבא לית שבחא אלא ‏לדכורא וגם הנוק' נקראת על שמו. וכן אצל הת"ח היראה נכללת בהתורה וכד"ש ברבי בברכות (יג:) ‏שבעת לימודו מעביר ידיו על עיניו [כי עיקר היראה בעצימת העינים מראות ברע. ולכן מדריגת ‏יצחק הוא דמחוי הקב"ה בעיניהו כמ"ש בשבת (פט:) ומשום כי לא יראני וגו' בעיני בשר רק בעיני ‏השכל לכך מעביר כו'] עד שלא הי' ניכר קבלת עומ"ש כלל שהיתה מובלעת תוך התורה. וכן רשב"י ‏ודאי הוה מהדר אשמעתא שיש בה קבלת עומ"ש ועבודה שבלב כעומד לפני המלך. כי באמת הכל ‏כלול בתורה כטעם אני בינה שהוא תשובה כנודע וזו עבודה שבלב היותר גדולה דבינה לבא כנודע. ‏ולי גבורה בכבישת היצר זהו ע"י יר"ש שכובשת תאות היצה"ר והכל בתורה ונקרא ע"ש הדכורא: ‏