צדקת הצדיק קצ״ד

א

‏[קצד] ד' מדרגות ביר"ש כנז' בברכות (כב.) לענין טבילת קרי. אימה ויראה ורתת וזיעה. ב' ‏הראשונות בלב אימה בהתחלה כד"ש עונים באימה ואומרים ביראה. עני' בכל מקום בקול ואמירה ‏בלחישה (כמ"ש זח"ג פח ב). כי בהתחלת הגעת פחד לאדם הוא צועק בקול ענות וזה קבלת עול ‏מלכות שמים דק"ש. ואח"כ התפלה בלחישה שהוא כעומד לפני המלך. ושניהם נקרא יראה כנ"ל ‏אות קצ"ב. והתפלה ביותר כדפירש"י בברכות כ"ה רע"א. והיינו אחר שמתבונן בפחד ה' שבא לו אז ‏מתגברת היראה עד שכמעט אין יכול לדבר מרוב הפחד. וב' אחרונות באיברי המעשה ההתחלה ‏רתת שאיברים רועדים. ואח"כ כשמתבונן יותר אז זיע שהוא מזיע מרוב הפחד וכד"ש (חגיגה יג ‏סע"ב) מזיעתן של חיות נהר דינור יוצא על ראש רשעים בגיהנם ע"ש. כי כשמגיע למדריגה זו ‏דיראה עד שמזיע אז נהר של אש דיר"ש שלו שורף כל שורש התאות רעות שבלבו שזה נקרא ראש ‏רשעים בגיהנם דעיקרו בתאות כדאי' בעירובין (יט.) שהכל יורדין על עסקי הנס וכו'. ולכן אמר ‏האריז"ל כי הזיעה שע"י עסקי המצות הוא תיקון לקרי. והיינו כי המזיקים הן הם כחות התאוה ‏שבחלל השמאלי שבלב והן נשרפין ע"י זיעה זו היוצאה מחיות הקדושה שבאדם. וכשהזיעה בא ‏לאדם ע"י יר"ש ודאי אין למעלה הימנה והוא היפך ממש לקרי כדאי' בגמ' שם. רק שזה יקר וקשה ‏ועכ"פ קל הוא ע"י פעולת אדם במעשה המצות באיבריו. וכל פעולת מעשה המצות הרי זה קבלת ‏עול מצות ועול מלכות שמים ויר"ש. וביותר במצות מצה שהוא היפך השאור שבעיסה והתאוה. וכל ‏מצוה נותנת קדושה באדם כפי ענינה כמו שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו. ומצה קדושה לסילוק ‏השאור שבעיסה מהלב דלכן נקרא בזוהר (ח"ב קפג ב) מיכלא דאסוותא כמשז"ל (ירוש' שבת פ' י"ד ‏ה"ג) כל חולי זה יצה"ר. לכך הזיעה שבאה על ידה מועלת ביותר להיות נעשה נהר דינור לשרוף ‏ולכלות כל שורש התאות רעה ורשע מן הלב: ‏