פרי צדיק, שלח ו׳

א

בזוה"ק (פ' זו קנ"ז א') מקושש עצים וכו' מאן עצים הכא ומאן היא דא אלא דא צלפחד והוא דייק על אילין אילנין הי מינייהו רב על אחרא וכו' ואחליף שבת לשבת הה"ד כי בחטאו מת בחטא ו' וכו'. הענין דהנה יש עץ החיים ויש עץ הדעת טוב ורע ועל ידי תשובה יכולים לעשות מעץ הדעת טוב ורע שיהיה טוב מאוד ויהיה נעשה זדונות כזכיות ויהיה גם כן עץ החיים. וחשב המקושש שאפשר שרצון הש"י הוא כן שיקלקלו מקודם ואחר כך יעשו תשובה ושיהיה נעשה מזה טוב מאוד ויהיה עוד במעלה יותר כמו שאמרו (ברכות ל"ד:) במקום שב"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין והי' חושב שנכון כן אפילו לכתחלה להוציא האור מתוך החושך נהורא דנפיק מגו חשוכא על ידי התשובה. וזה שאמר במדרש (הובא בתוס' ב"ב קי"ט:) דלשם שמים נתכוין שיהרג וידעו ישראל שאף אחר הגזירה חייבין במצות ובודאי התיר עצמו למיתה שכן דין ההתראה אך הי' סבור שעל ידי כן יבוא לחיי עולם הבא על ידי שיקלקל ואחר כך יעשה תשובה שכן כל המומתין מתודין ויש להם חלק לעולם הבא כמ"ש (סנהדרין מ"ג:) ויהיה מזה טוב מאוד. אבל טעה בזה שהוא רק בדיעבד אם קלקל ועשה תשובה אחר כך אז יתברר לעתיד אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו (כמ"ש שבת פ"ט:) והיינו שיתברר שמיד במאמר בראשית הוזכר החושך שכן היה ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמו"ש (שבת ע"ז:) והיינו דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ד א') ואז יהיו נעשים מזדונות זכיות אבל לכתחלה בודאי חלילה לחשוב כן ואסור לסמוך על זה והאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה (כמ"ש יומא פ"ה:) רק הוא לא אמר אחטא ואשוב שהוא לשם שמים נתכוין כמו"ש במדרש הנ"ל רק טעה בדעתו. וזה שאמר בזוהר הקדוש הנ"ל דאחליף שבת לשבת דשבת הוא הקדושה מסט' דעץ החיים בחי' ז"א. וגם יש בו התגלות עתיקא גם כן היינו שיתברר אם יהיו חטאיכם וכו' כשלג ילבינו. וזהו בחטאו בחטא ו' מת שהוא אילנא דחיי. ועץ החיים הוא בחינת תורה שבכתב שנקרא אילנא דחיי ועה"ד טוב ורע הוא בחינת תורה שבעל פה דתמן אסור והיתר כמ"ש בזוהר הקדוש (בראשית כ"ז א') והוא הרב חכמה לתקן הרב כעס. וזה ענין מה שאיתא בזוהר הקדוש (שם) היש בה עץ אילנא דחיי והיינו בחינת תורה שבכתב חלק משה רבינו שהוא שורש תורה שבכתב וז"ש בזוהר הקדוש אנא איעול לתמן אם אין היינו עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין (כמ"ש זח"ב ס"ד ב') וזה שאמר בזוהר הקדוש (פ' זו קנ"ח ב') ואי תחמו דאיבא דארעא יתיר וכו' תנדעון דהא מעתי"ק קא נגיד ואתמשך וכו' והיינו שורש תורה שבעל פה שהוא מטלא דעתיקא כמו שנאמר תזל כטל אמרתי והיינו לתקן העץ הדעת טוב ורע שיהיה טוב מאוד רב חכמה לתקן הרב כעס וכאמור. ותורה שבעל פה הוא חלק יהושע. וזה שאמר בזוהר הקדוש ואם לא לאו אנא יכיל למיעל. ובשבת יש בו ב' הקדושות בחינת תורה שבכתב כמו"ש (שבת פ"ו:) דכו"ע בשבת נתנה תורה וגם בחינת תורה שבעל פה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א מ"ז ב') דיום השביעי דא תורה שבעל פה וכו' והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וזהו פי' הזוהר הקדוש הנ"ל דאחליף שבת לשבת והוה דייק על אילין אילנין היינו עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע שיכולים לתקנו שיהיה טוב מאוד וכאמור ששניהם קדושת שבת. אך שבת מדתו שלום (וכמו"ש בזוה"ק ר"פ קרח) ועוד יתבאר להלן בפ' קרח: