פרי צדיק, שופטים ח׳

א

בסעודת שחרית אומרים נהורי' ישרי בה. להבין הלשון ישרי' ולמה לא אמר נהורי' ינהיר בה. והענין ע"פ הגמ' (חגיגה י"ב:) וחשך ענן וערפל מקיפין אותו שנא' ישת חשך סתרו וכו' ומי איכא חשוכא קמי שמיא והא כתיב ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שרא ל"ק הא בבתי גואי הא בבתי בראי והיינו דנהורא עמיה שרא משמעו שאין שם שום חושך דאל"כ מהו הקושיא על מה שאמ' וחושך ענן וערפל מקיפין אותו הלא יוכל להיות דנהורא עמיה ומ"מ החשך וכו' מקיפין. אבל תיבת שרא משמע שאין שם שום חושך. וע"ז משני הגמ' דבבתי גואי נהורא עמי' שרא ושם באמת אין שום חושך רק בבתי בראי שם ישת חשך סתרו. ובתי גואי הוא הנקרא מסתרים כמו שא' בגמ' (שם ה':) על מה שא' במסתרים תבכה נפשי מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו וכו'. ומקשה ומי איכא בכי' קמי הקב"ה וכו' ל"ק הא בבתי גואי וכו' והפירוש דבז' המדות שהאציל הקב"ה להנהגת העוה"ז אף דשם יש ג"כ מהנסתרות לה' שכן יעקב אע"ה שהוא מרכבה למדת ת"ת שהוא שם הוי"ה בחי' ז"א והשם הוי"ה כולל כל המדות דאותיות י"ה מרמזים למדת חכמה ובינה שהם הנסתרות לה' אלהינו מ"מ שם ישת חושך סתרו שבעוה"ז אין שום תפיסה בזה. אבל במסתרים שהוא בתי גואי שהם למעלה מז' המ' שם אין שום חושך כלל. ומ"מ במאמר ראשון מעשרה מאמרות שהוא בראשית דנמי מאמר הוא (כמ"ש ר"ה ל"ב.) דכתיב בדבר ה' שמים נעשו ולא נא' שם ויאמר ונזכר שם והארץ היתה תהו ובהו וחשך ע"פ תהום. והטעם הוא שמאמר ראשון בראשית שהוא ראשית המחשבה. דחכמה מוחא דאיהו מחשבה שם הוא התפשטות המחשבה אבל בראשית היינו ראשית המחשבה ושם כבר הי' גלוי לפניו ית' התהו ובהו וחשך שנדרש (בבר"ר פ' ב') על מעשיהן של רשעים. ועי"ז יכולין לתקן הכל ע"י תשובה שיתברר אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית וכו' (כמ"ש שבת פ"ט:) היינו שכבר בראשית המחשבה צפה הקב"ה במעשיהן של רשעים ושהם יוציאו האור מתוך החשך דוקא ועי"ז יהיה נעשה טוב מאוד דלית נהורא אלא האי דנפיק מגו חשוכא. ובאמת במאמר ב' שהוא יהי אור שכנגד חכמה שהוא מהנסתרות לה' אלהינו וכש"כ במדת כ"ע שם נהורא עמי' שרא ואין שום חשך כלל. ובשבת שלא נאמר בו ויהי ערב ואי' (בבר"ר פ' י"א ועוד) ל"ו שעות שמשה אותה האורה עיי"ש וליל שבת וי"ב של שבת. ובס' הבהיר אמר דלקח שביעי ושם במקומו היינו דבשבת יש הארה מאור הראשון. ולכן אומרים בסעודה שניה דהוא סעודתא דעתיקא נהוריה ישרי בה שמבקשין שלא יהיה שום מקום לחשך דבלילה בסעודה א' אומרים נהורא לה ימטי דעתי"ק אתייא לסעדא בהדה וכאן אומרים נהורי' ישרי בה. וזה שיסד רשב"י ע"ה בתיקונים ע' פנים במלת בראשית דפתח אינון שבעין אנפין לאורייתא וכו' וקרא אותם תיקוני הזוהר. דשם זוהר נקרא מפני שהוא לשון אור ואור גימטרי' רז והוא האור הגנוז שגנזו הקב"ה בתורה. אבל למה פירש רק ע' פנים שבמלת בראשית בלבד ולמה קראם תיקונים. אך רשב"י גילה ופתח הע' פנים שבמלת בראשית שעי"ז יהי' ביכולת האדם לתקן כל מה שעבר עליו ע"י תשובה ועי"ז יברר אותו השי"ת שיהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ואז כשלג ילבינו. ודוד המע"ה שהקים עולה של תשובה אמר תכבסני ומשלג אלבין שהשי"ת יכול לברר שילבין עוד יותר משלג. אך עכ"פ יתברר ע"י תשובה אם יהי' חטאיכם כשנים הללו וכו' כשלג ילבינו. ולכן נוהגין ישראל ללמוד בס' התיקונים בחדש אלול ועשי"ת שאלו המ' יום הם ימי רצון שאז ניתן הלוחות שניות למשרע"ה עם כל הד"ת כדי לתקן הרב כעס. ואז הזמן רצוי לבקש אתה תן (כמו שנת' ר"ח אלול) ולתקן הכל ע"י תשובה ובפרט בשבתות שבתוך מ' יום אלו דשבת זמן תשובה כמו שא' (בר"ר פ' כ"ב) כך כחה של תשובה וכו' מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת ואיתא בפרדר"א טוב להודות לה' כמד"א ומודה ועוזב ירוחם אז הזמן יותר רצוי לתקן כל העבר ושיהי' כשלג ילבינו: