פרי צדיק, קונטרס שביתת שבת ג׳

א

עוד מנה בס' יראים סי' צ"ח מצות מורא בשבת שהוקש למקדש ומהו מוראו שיחשוב לכבדו ולשמרו ולהיות חרד על הדבר ולא מהשבת אתה ירא אלא ממי שהזהיר על השבת ע"כ. ובבה"ג לא נמצא אבל הוא מונה שם במ"ע שמחת שבת ועינוג. והנה לא מצינו נזכר מצות שמחה בשבת בשום מקום אלא גבי יו"ט וגם בס' יראים לא כתב מצות שמחה. ונראה דט"ס הוא וצ"ל מורה (או במקום שמחת צ"ל שמירת ולפני זה במקום ושמור צ"ל ומורא והיינו דאסמכי' למורא מקדש ע"ש) אבל לא מצאתי כעת זכרון מצוה זו עוד בשום מקום ושום ספר ולא שורש להיקש זה. וכפי הנראה לקחו זה מלשון הגמ' (יבמות ו ע"ב) מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר כו' והוא הלשון שהעתיקו בס' יראים בסוף דבריו ומדאמר לא כו' ש"מ דצריך להתיירא אלא שלא כו אלא כו'. ואף דפתח מה שמירה כו' ע"כ ר"ל מה שמירת שבת שהוקשה למורא מקדש לא כו'. והא דפשיטא לי' בשבת טפי מבמקדש לפי שהשבת אין בו ממש ולא יטעו לירא ממנו רק המקדש שלא יבואו ללמוד מהעכו"ם שבונים בתים (ועושים תמונות) ועובדים להם שחושבים שנכנס כח אלהות בבנין ושאר כל תמונה הגופניות להיות משכן לרוחניות אלהות וע"כ יעבדוהו ושלא יטעו ישראל אחריהם לחשוב במקדש הואיל והוא קדוש ותורה הזהירה על מוראו לטעות שיש שם התלבשות כח אלהות ולירא מעצמותו של בנין כדרך אמונת העכו"ם. וע"כ הוקש לשבת דבזה לא יטעו כי גם העכו"ם לא יאמינו התלבשות כח אלא באיזה דבר ממשיי. אבל רש"י שם פי' לא משבת כו' דלא כתיב בי מורא וכ"ה בפי' הראב"ד על תו"כ פ' קדושים פ"ז סי' ז' ולשון התו"כ שם א' שבת משום שמירה וא' מקדש משום מורא אי קאי אדבתרי' וכ"ש לפי גירסת הילקוט שמובא במסורת שבשולי היריעה שם שכ' לשון זה אח"כ מבואר דהכונה כן לפי שבשבת ל"א מורא. והגם דאפשר לדחוק קצת גם בזה הכונה דאף דהוקדש לענין מורא מדלא כתיב מורא על השבת עצמו רק ציוה על השמירה והסמיך ללמוד היקש למורא ע"כ הך מורא היינו להיות חרד על שמירה וכד' הס' יריאים וע"כ ע"כ לא כו' אלא כו' כיון דלא כתיב מורא בגופי' והלימוד רק להיות מורא על השמירה ולא כו'. מ"מ פשט הלשון משמע דר"ל דל"ש מצות מורא כלל אלא דמ"מ הלשון לא כו' אלא כו' פשטי' מורה כדברי הס' יראים וכמ"ש. וי"ל עוד קצת סמך מהא דריש פ"ד דדמאי' בשבת יאכל על פיו ומייתי המפרשים שם הטעם מהירוש' דע"ה אימת שבת עליו ואומר אמת ואין בזה טעם ברור מהיכ"ת לומר כן שיהי' באימה עליו לשקר ולעשות איזה עבירה שאינו מענין חילול שבת בשבת טפי מבחול ולא מצינו שום חומר בעשיית איסור בשבת מבחול ולומר שמפני הרגשתו בקדושת השבת הוא חרד ופורש. זה ודאי רחוק לאמרו בע"ה והלואי שת"ח ירגישו קדושת שבת כ"כ להיות חופפת עליהם להכניס מורא שמים ויר"ח בלבבם מעצמו בלא אתערותא דידהו. אבל כפמ"ש דמורא שבת מצוה י"ל דהע"ה לא ידע זה דלא משבת אתה כו' ומתיירא מהשבת עצמו וע"כ ירא לעבור על שום דבר. (וע"ד ימים הנוראים ר"ה ויוה"כ שמוראם גם על כל ע"ה מלעבור כבשאר ימים) ומ"מ לא מצאתי לו חבר כעת בזה:

הסבר על זכויות יוצרים

פרי צדיק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il

מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן