פרי צדיק, פנחס ד׳

א

פנחס בן אלעזר וגו' בקנאו את קנאתי בתוכם וגו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. בזוהר הקדוש פ' זו (ר"כ א') אמר לו אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר לי' וכו' הה"ד לכן אמור את אימא וכו' משה הוה אמר הנני נותן לו דאלו קוב"ה הוה לי' לומר לכן אמור לו הנני נותן וגו' אבל לא כתיב אלא לכן אמור וכו' וכן כל תיבת אמור מיותר דהול"ל לכן הנני נותן וגו'. אך זה נצטוה משה שהוא יאמר דברית דא דמשה הוה וכלה דילי' הוי. והיינו דמדת צדיק נקרא בשם חי (צדיק חי עלמין) והוא דעיקר ענין המיתהבא על ידי עטיו של נחש על ידי מה שהכניס הנאת הגוף לאדם שירגיש הנאת עצמו. ולכן יעקב אבינו ע"ה שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול שלא הרגיש כלל הנאת הגוף ואז נאמר אצלו ולא יתבוששו שלא ידע כלל שיש בושה בזה. וכן יעקב אבינו ע"ה היה כאדם הראשון קודם החטא ולכן אמר מה שקל שבקלים אינו אומר אלא להוליד תולדות אמר כן (כמו שפירש"י פ' ויצא מב"ר) והיינו שלא ידע כלל מהנאת הגוף והרגשת הנאת עצמו רק להוליד תולדות כמ"ש (מה"נ זח"א קל"ז ב') ולכן אמרו (תענית ה.) יעקב אבינו לא מת וכן משה רבינו דאיתא בתיקונים (תי' י"ג) והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא והיה גם כן כמו יעקב אבינו ע"ה ועוד שהוא מלגאוו איתא גם כן (סוטה י"ג:) וי"א לא מת משה וכו' אף כאן עומד ומשמש. וכן בזוה"ק (ח"ב פ"ט א') ובג"כ ולא ידע איש את קבורתו היינו שאין שום תפיה בזה איך יתכן בו לשון קבורה. אך אף על פי כן כתיב עוד ביעקב על הגוון מיתה וקבורה וכן במשה רבינו. אבל באליהו שהוא פנחס (כמ"ש רש"י ב"מ קי"ד:) לא כתיב בו מיתה כלל אף על הגוון וזה נתן לפנחס משה רבינו ע"ה והנה יעקב אבינו ע"ה ומשה רבינו זכו לזה שנולדו כך כאדם הראשון קודם הקלקול וכשנולד משה נתמלא הבית אורה. אבל פנחס זכה לזה על ידי המסירת נפש שמסר עצמו בשביל ישראל ולא נתריא משבט שמעון והוא על ידי שהסתיר עצמו עד שאמרו אף הוא לעשות צרכיו נכנס כמ"ש (סנהדרין פ"ב:) וזה שנאמר בקנאו את קנאתי בתוכם על ידי שהיה בתוכם שטעו בו שאף הוא וכו' לכן אמור הנני נותן וגו' וזה שאמר בזוהר הקדוש אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל וכו' ואיהו השיב את חמתי וכו' שזה היה מסירות נפש של פנחס שאלו נפהך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו. ומש"ה הוזכר בכאן שם האיש המוכה מה שלא הוזכר בשעת מעשה להודיע המסירות נפש של פנחס שהמוכה היתה נשיא שבט שמעון ועל ידי כן זכה פנחס לחיי עולם. ונצטוה משה רבינו שיאמר הוא הנני נותן וגו' דמשה רבינו נקרא איש האלקים בעלה דמטרוניתא. והיינו ברית שלום שהוא ההמשכה מקוב"ה לשכינתי' ואמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכן שבת שהוא מדת מלכות איתא בזוהר הקדוש (ח"ב צ"ב א') שבת ברזא דברית וכשנחשבו בזוהר הקדוש (זוה"ח תולדות) ז' המוספים כנגד הז' רועים נחשב מוסף שבת כנגד יוסף הצדיק שתוספות שבת הוא ממדת צדיק יסוד עולם וטועמיה חיים זכו ועל ידי שמירת שבת מיד נגאלין: