פרי צדיק, פנחס א׳

א

פנחס בן אלעזר וגו' השיב את חמתי וגו' בקנאו את קנאתי בתוכם וגו'. הנה יש לדקדק דהוה לי' לכתוב את קנאתי בהם מאי הלשון בתוכם. גם מה שאמר אחר כך ושם איש ישראל וגו' ושם האשה המכה וגו'. צריך להבין למה בשעת סיפור המעשה לא נזכר שמותם רק סתם איש מבני ישראל וגו' את המדינית וגו' וכאן הזכיר שמותם. אך הענין ע"פ מה שאיתא בגמרא (סנהדרין פ"ב:) שהיו השבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז וכו' בא הכתוב וייחסו. ולכאורה למה לא ביזו אותו מעת נישואי אלעזר עד מעשה זו והו"ל לייחסו מתחלה. אך הענין הוא שהשבטים היו מקטרגים על מעשה זו שהרגו לזמרי אף שלא היה מחויב מיתה על פי דין רק קנאים פוגעין בו ואין מצוה על הקנאין שהרי אמרו (בגמרא שם) הבא לימלך אין מורין לו רק מי שבוער בו קנאת ה' צבאות מותר לפגוע בו. וקטרגו השבטים ע"ז ואמרו הלא ראינו שמשה רבינו לא הרגו ולא נתעורר מי להרגו רק היא. מן הסתם הוא מטעם שהוא מזרע יתרו שהיה כהן מדין ואיתא בזוה"ק (יתרו ס"ז ב') בסט"א וכו' אית רזא דאיהו מלך וכו' ותאותי' אית כהן און וכו' וקליפת מדין הוא כעס כמו"ש רזא דא אשת מדינים. ואמרו השבטים שמפני שהוא מזרע יתרו לכן נתעורר לקנאה זו מה שלא היה על פי דין. שכן מצינו בכל מקום לשון קנאה שהוא בלא חשבון. וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שרדף אחר הד' מלכים שהיו בלא חשבון לרדוף במתי מספר כזה אחר ד' מלכים גבורים כאלו שנצחו חמשה מלכים ולמה היה לו למסור נפשו על זה. רק הוא מפני שבער בו קנאת ה' צבאות על הרשעים האלה כמו דאיתא במדרש (רבה ותנחו' פ' לך) ע"ז חרב פתחו רשעים אלו ד' מלכים אמרפל וחביריו שעדיין לא היה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב וכו' וחדשו הם לעשות מלחמה לשפוך דם כדי לכבוד מדינות או מפני הכבוד וכדומה. ולכן בער בו קנאת ה' לרדוף אחריהם. וכמו"ש במדרש (רבה שם פ' מ"ב) אמר אברהם זה קוניון הוא וכו' ויוצא למלחמה וכו' וטענו השבטים בשלמא אברהם נתקנא בקנאה לרדוף ולהרוג רשעים. אבל זה שהרג נשיא שבט מישראל בודאי היה רק מפני שהוא מזרע כהן מדין. ובגמרא שם איתא שאול שהשאיל עצמו לעבירה והיינו שלפי דרשתם שהוא היה שאול בין הכנענית שהיה מיורדי מצרים וכפי החשבון היה לו יותר מר"ן שנה בודאי לא עשה זאת לתאותו ואף בדורות האלו מכל מקום אחר ששים לא היה יוצא לצבא עוד. גם כבר עברו רוב שנותיו ולא חטא שנראה שמקודם היה צדיק. רק מפני שנקבצו עליו שבטו כדאיתא בגמרא. ובכתבי האר"י הק' איתא שהיה לו שייכות לה עפ"י גלגול שהיא היתה גלגול דינה והוא היה גלגול שכם. אבל עכ"פ קטרגו השבטים של היה צריך להורגו רק עשה זאת מפני שהיה בו מדת הקנאה מה שהיה מזרע יתרו כהן מדין מקליפת הכעס כנ"ל. ולכן בא הכתוב ויחסו אחר אהרן היינו להורות שאדרבה מדתו היה מדת החסד מדת אהרן הכהן. ולכן כתיב בקנאו את קנאתי בתוכם ורק מרוב רחמיו על ישראל לכן נתקנא קנאת ה' צבאות לפגוע בזמרי ועבור זה נתן לו בריתו שלום. ולכן הוזכר כאן שהמוכה היה נשיא בית אב לשמעוני ואיתא בזוהר הקדוש (פ' זו רמ"ב ב') דחשיב עשר מדות וחשב נשיא נגד מדת כ"ע (וכ"כ ברע"מ (בהר ק"ט ב') דחשיב הנשמות מע"ס כסדרן וחשיב נשיאים נגד כ"ע) וכן בהיפך היתה היא בת צור ראש אומות ואחר כך כתיב בת נשיא מדין אחותם שהי' מראשית הקליפה. ומפני זה היה הקטרוג עליו מהשבטים והשי"ת נתן לו בריתו שלום והעיד על קנאתו שהיה רק במדת החסד ובתוכם כאמור:

הסבר על זכויות יוצרים

פרי צדיק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il

מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן