פרי צדיק, נצבים י״ח

א

ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב וגו' אי' בבעה"ט את לבבך ואת לבב ר"ת אלול לכן נהגו להתחיל להשכים לסליחות מר"ח אלול. ואנו נוהגין לתקוע בשופר מר"ח אלול שהוא התעוררות לתשובה כמו שנא' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. והיינו שעשרת ימי תשובה מתחילין מר"ה וחודש שקודם לו ג"כ זמן תשובה. ומה שאמר ומל ה' וגו' מרמז שאף מצד השי"ת מסוגל אותו חודש לרחמים שאז הם ימי רצון שעלה משרע"ה לקבל לוחות האחרונות והשי"ת מצידו מסייע לתשובה. וזהו ומל ה' אלהיך וגו' שאחר שדיבר למעלה מתשובה שמצד האדם כמו שנא' והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' אמר אח"ז אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' אף שבפסוק הקודם אמר הלשון אשר הפיצך ה' אלהיך שמה ולא אמר אשר הדיחך כמו שכתב לעיל קודם הפ' ושבת. וכמו שאמרנו (ונת' במא' ה') שאחר התשובה כבר אינם בכלל נדחים. מ"מ אמר כאן שיוכל להיות שיש עוד מי שהוא בכלל נדחים שהם צריכים לשופר גדול דכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארמ"צ האובדים היינו שנטמעו בין האומות ואינם יודעים כלל שהם מזרע ישראל והנדחים בארץ מצרים שהם נדחים כ"כ בתוך הקליפה כמו במצרים שהיו מוקפים שם כעובר בבטן אמו והם צריכין שופר גדול שיעורר אף אותם ג"כ שכל מי שהוא רק מזרע ישראל לא ידח ממנו נדח לכן אמר הלשון אם יהי' נדחך. ואמר אם יהיה נדחך בקצה השמים ולמעלה בפר' הקודם בפר' התוכחות לא כתיב רק והפיצך וגו' מקצה הארץ ועד קצה הארץ והול"ל גם כאן אם יהי' נדחך בקצה הארץ. אך זה מוסב על הנשמה של האדם כמו שנדרש (סנהד' צ"א:) יקרא אל השמים מעל זו נשמה. ואמר הלשון בקצה השמים היינו שאינם חוץ לשמים לגמרי שלא יהי' להם ח"ו שום אחיזה בקדושה רק הם עוד בקצה השמים שיש להם אחיזה בנשמה עוד מה. וע"ז אמר משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך היינו מצד השי"ת וכמו שנא' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכמו שא' (שם צ"ז:) הקב"ה מעמיד וכו' כהמן וישראל עושין תשובה. ואח"ז נא' והביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו' פי' שיביאך לקדושה. והטיבך והרבך מאבותיך והטיבך שיעשה אותך שתהי' טוב והרבך מאבותיך ע"ד שא' (ברכות ל"ד:) מקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין. ואמר ומל ה' אלהיך את לבבך שהשי"ת מצידו יסור היצה"ר מלבבך. ואת לבב זרעך הפי' כמו שאמרנו למעלה שיתבררו כ"כ שהבנים כבר יהיו נולדים בקדושה בלא יצה"ר לא כמו שהי' בשעת מ"ת שחזר אח"כ היצה"ר. ואמר לאהבה את ה' אלהיך ע"ד שאומרים בשם הרבי ר' בער זצ"ל שעיקר השתדלות האדם מצידו צריך להיות עיקר ביראה כמו שנא' מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה והאהבה בא אח"כ ממילא מצד השי"ת בתורת מתנה ע"ד שא' דרכו של איש לחזור אחר אשה. ואמר בכל לבבך הוא כמו שאמרנו למעלה (מא' ה') בכל הג' קדושות ובכל נפשך נראה דקאי על ג' כוחות הנפש שהוא נפש רוח נשמה. למען חייך שהקדושה הוא עיקר החיים היפך הג' קליפות שמוציאין את האדם מן העולם. ואמר ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך הוא ע"ד שא' (סנהד' צ"ט.) אימתי אתי משיח א"ל לכי חפו להו חשוכא להנהו אינשי א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא כתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה' וגו'. שכן נצרך לכדי שיבוא האור לישראל להיות מקודם החושך יכסה ארץ וגו' וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג רע"ב ב') בשבת כגוונא דצריך לקבלא גבירתא בכמה נהורין וכו' ובהאי חדוה ותיקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ברעבון בבכי' וכו' דאי מלאה זו חרבה זו. ובזוה"ק (זו"ח בלק) מאשר יקרת בעיני נכבדת דדרש על בעל תשובה דאיהו מגרמי' אתיקר ואתן אדם תחתיך אל תקרא אדם אלא אדום (כמו שנת' במק"א) דאז צריך להיות אדום תחתיך שיהי' הוא יורש חלקו וחלק חבירו בגיהנם וישראל מוציאין מהם הקדושה. ואמר ואתה תשוב ושמעת בקול ה' הוא הבת קול המעורר על התשובה וכאמור. ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום כאן מדבר ממעשה המצות וקיומם אחר שיעורר השי"ת מצידו על התשובה כנ"ל. שגם על קיום המצות צריך עזר השי"ת דסתם מצוה נקרא בירוש' ומדרשים מצות גמ"ח דמצות גמ"ח יכול כל אחד לקיים בכל זמן דגמ"ח בין לעניים בין לעשירים (כמו"ש סוכה מ"ט:) כשעושה טובה למי שיהי' מקיים בזה מצות גמ"ח. ומ"מ מצינו (גמ' שם) שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלהים שלפעמים מכשיל השי"ת ח"ו בעניים שאינם מהוגנים (כמ"ש ב"ב ט':) וצריך עזר אלהי למצוא לעשות חסד עם אנשים מהוגנים. וזהו ועשית את כל מצותיו וגו' שע"ז ג"כ יעזור השי"ת מצידו להבע"ת לקיים המצוה כתיקונה:

ב

נשלם פרשת נצבים בס"ד