פרי צדיק, נצבים ח׳

א

חדו חצדי חקלא בדבור ובקלא ומללו מלה וכו' אח"כ אומרים קדם רבון עלמין במלין סתימין אח"כ לעטר פתורא וכו' ולאו מלתא אוושא. הענין ע"ד שא' (ברכות נ"ח.) ברב ששת דחלף גונדא קמייתא וכו' חליף תליתאי כי קא שתקא ח"ל רב ששת ודאי השתא אתי מלכא וכו' דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וכו' דכתיב וגו' לא ברוח ה' וגו' לא ברעש ה' וגו' לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה. וזה שאומרים מקודם חדו חצדי חקלא שהוא רק הכנה לכנוס בהקדושה נצרך להיות בדבור ובקלא. ואח"כ קדם רבון עלמין היינו כשמגיעין ועומדין לפניו ית"ש ממש אז ולאו מלתא אוושא. כי ענין רוח רעש אש שקודם הקול דממה דקה הם הכנה לשורש היחוד והדביקות בה' אחד. כי רוח הוא התשוקה והרצון בתחלת הכניסה להקדושה שאז הוא בתוקף גדול כדאי' ברוקח אין חוזק כחסידות בתחלתו. וזה הוא מדתו של אאע"ה שנדבה רוחו ורצונו להפקיר עצמו כנגד כל מלכי ארץ במס"נ כדי לפרסם מלכותו ית"ש והוא רק הדרך והכנה לבא לד"ת כאמרם ז"ל באבות כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'. ואחר הרוח רעש הוא בחי' מדתו של יצחק אע"ה הפלגת היראה והחרדה כתרגום על רעש משריית מלאכי זיע ועל הזיעות הוא רעש ורעידת ארץ שהי' חרד על דבר ה'. ואחר הרעש אש הוא בחי' מדת יעקב אע"ה כמו שנא' והי' בית יעקב אש שהוא ענין דביקות בו ית' ברשפי אש. והנה על כל אלה המדרגות נאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם שהוא ענין היחוד האמתי ע"י קבלת התורה. והאבות הק' הי' בחינתם רק הכנה שישתלשל מהם קדושת ישראל שיקבלו התורה בפועל מהשי"ת. כי הגם שקיימו האבות התורה עד שלא נתנה להם הי' רק מצד שכלם ותפיסת האדם. אמנם מדרגת משרע"ה הוא עצם היחוד בקבלת התורה מן השמים שהוא הדביקות בשורש בלי שום תנועה ופעולה והיינו בחי' קול דממה דקה. וע"י קדושת שבת באים לבחי' זו ולכן הוא המצוה ג"כ בשביתה מפעולת אדם רק מנוחה ועונג. ועי"ז מקבלים שפע הקדושה בחשאי בלי שום תנועה. וזה מרמז קדם רבון עלמין כשבאין למדרגה זו לפניו ית' להיות דבוק בהשרש אז במלין סתימין וכו' ולאו מלתא אוושא רק בקול דממה דקה כנ"ל: