פרי צדיק, מקץ ג׳

א

ויהי מקץ שנתים ימים בזוה"ק ומ"ר פתחו פר' זו בפ' קץ שם לחושך וגו' וכ' בזוה"ק אבן אפל וצלמות דא אבן נגף דבה כשלין חייבין וכו' ובמד' שכ"ז שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם נעקר יצה"ר וכו' הענין דהיצה"ר עיקר עסקו לשכח את האדם כמש"נ והיה אם שכח תשכח וגו' והרבה כיו"ב בכתובים. ובגמ' (נדרים לב:) דבשעת יצה"ר לית דמדכר ליה ליצר טוב. ואותיות החש"ך הם שכח"ה. ותחלת הבריאה היה בשביל האדם ואדה"ר נברא ביום ו' שהוא מדת צדיק יסו"ע שהוא היה ראוי להיות בחי' צדיק יסוד עולם שבשביל צדיק א' נברא העולם ומתקיים העולם (כמ"ש יומא לח:) ואחר שקלקל אדה"ר נעשה יוסף מרכבה למדת צדיק יסו"ע כידוע ומתקן הקלקול של אדה"ר. וכ' אור זרוע לצדיק אור היפך החשך שהוא היצה"ר המשכח את האדם וכתיב אור צדיקים ישמח שהצדיק שזוכה לאור זוכה ע"י האור ליישר הלב להוריק הרע מלב כסיל לשמאלו וזוכה לשמחה דכ' לישרי לב שמחה. וזהו ויהי מקץ וגו' שנתברר יוסף שעשה קץ לחשך שנעקר יצה"ר מלבו. ולכן בפר' זו נזכר שעשה יוסף לאחיו סעודת שבת כמ"ש והכן ואין והכן אלא שבת (כמ"ש בב"ר) וכ' וישתו וישכרו עמו דהסעודה היה לכו לחמו בלחמי נהמא דאורייתא דבכתב והיין הי' כעין מש"נ שתו ביין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ (כמ"ש רע"מ עקב) וכן נדרש (ב"ר פר' סו) תירוש זה אגדה ואיתא בספרי (עקב פ' ולדבקה) רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד אגדה כו' וזה הופיע להם יוסף באותה סעודה שהי' סעודת שבת שחרית שעשה להם ובסעודת שחרית אומרים ובחמרא טבא דביה תחדי נפשא שיכולים לזכות על ידו לישרי לב שמחה. וכן יון נרמז בפ' וחשך (כמ"ש בב"ר) שהחשיכה עיניהם של ישראל שהם רצו להטיל בישראל זוהמת הנחש והחשמונאים נצחום. ועפ"י רוב שבת זה בחנוכה וכבר אמרנו שנרות חנוכה רומזין על אור תושבע"פ שהוא היפך החושך. וכ' אור זרוע לצדיק שע"י שזוכין לבחי' צדיק זוכין לאור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (כמ"ש מדר"ת נח) וע"י שבת זוכין ג"כ להוריח הרע מלב כסיל כמ"ש במכילתא ע"פ שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהמשמר שבת מרוחק מן העבירה ובפע"ח הלשון שניצול מקטרוג יצה"ר וכ' מעשות כל רע דייקא שמרמז על פגם זה שנקרא רע כידוע וע"י שבת זוכין לתקן זה: