פרי צדיק, מסעי י״ב

א

שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל בפסיקתא החדשה בירה אע"ג דמטה בירה שמו והיינו שאף בשעת הקלקול נקראו גם כן עוד על שם יעקב וישראל ולא אבדו שמם. והנה מה זה שהביא משל זה דוקא כאן. אך הוא הענין שהביא בפסיקתא אחר כך שמעו בארץ ישאל עד שלא תשמעו בחו"ל והיינו שסוף כל סוף יהיה שישמעו כמו דכתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח וגו'. ועל דרך שאמרו (ברכות ו':) כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנאמר סוף דבר הכל נשמע וגו'. והוא מפני דאדם שיש בו יראת שמים הוא נעשה מרכבה למדת מלכות דאיהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש הק' זוה"ק ה' ב') והוא בבחינת דברי אשר יצא מפי ולכן דבריו נשמעין. וכתיב סוף דבר הכל נשמע והיינו אף שאינו נשמע לשעתו אבל לסוף יהיה דבריו נשמעין. וכן דבר ה' לא ישוב ריקם כי אם עשה והצליח אשר שלחתיו ואם לא יהיו נשמעין בשעתם סופו להשמע. וזה שא' שמעו דבר ה' בארץ ישראל שהרי סופן לשמו בחו"ל. ואמר בית יעקב שהם ע"ה (כמ"ש ב"מ ל"ג:) ומשפחות בית ישראל הת"ח שאף ע"ה רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו' (כמ"ש ברכות י"ז.). ואמר אחר כך הכהנים לא אמרו איה ה' וגו' שעל הרועים אמר שפשעו בי והנביאים נבאו בבעל. אך הכהנים שהיו עוסקים בעבודה בבית המקדש מקום השראת שכינה והם הי' להם לידע איה ה' שיראו השראת השכינה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. וכמו תפלה שבמקום תמידין תקנום כמ"ש (ברכות כ"ו:) ובגמרא (תענית ב.) עבודה שבלב זה תפלה צריך להיות גם כן כעומד לפני המלך ועל זה א' הכהנים אפילו הכהנים לא אמרו איה ה' שלא היו בבחינת עומדין לפני המלך ותופשי התורה שעסקו בתורה לא ידעוני. והיינו דעיקר לימוד תורה הוא שיפעול בלב כמו שאומרים הוא יפתח לבינו בתורתו שיפתח הלב וישם בלבנו אהבתו ויראתו וכמו שנאמר (משלי כ״ב:י״ז-י״ח) הט אזניך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי כי נעים כי תשמרם בבטנך. והוא שהעיקר הוא הדעת שהוא מ"ש (במדב"ר ר"פ י') ודעת זה המכיר את בוראו שידע שמלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו וכו' וכתיב כי תבא חכמה ללבך ודעת לנפשך ינעם שכשיכנס החכמה ללב יזכה אחר כך להדעת ופירש לנפשך ינעם שירגיש טעם בדברי תורה ונועם הוא בינה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ל"א ב') וזה שנאמר כי נעים וגו' היינו דכתיב ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. דעת היינו כשנכנס היראה למעמקי הלב וכמו שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. וזה שא' חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים שהוא בחינת בינה היינו שירגיש טעם ונועם בדברי תורה וזה הפירוש כי נעים. ומה שאמר כי תשמרם בבטנך ולכאורה היה לכתוב כי תשמרם בלבך מאי בבטנך. אך הוא על פי מ"ש תוס' (כתובות ק"ד.) בשם מדרש עד שאדם יתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו. ובתדב"א (סא"ר פכ"ו) הלשון יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנוס לתוך מעיו. והוא שאין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתיה דכתיב ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה וגו' וכמו שהביא בספרי מכמה פסוקים ובגמרא (ברכות ל"ב.) וזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ד ב'.) וזה כי תשמרם בבטנך שיהיה האכילה בקדושה ואז יכונו יחדיו על שפתיך. וזה שאמר הנביא ותופשי התורה לא ידעוני שלא זכו להדעת. ובשבת כתב האריז" שהאכילה של שבת אף להנאת הגוף הוא גם כן בקדושה. אף שהעיקר לענג השבת שיהיה המכוון לשם שמים מכל מקום אף הנאת הגוף גם כן בקדושה ואז זוכין למה שנאמר כי תשמרם בבטנך ועל ידי זה זוכין לדברי תורה. וכן ת"ח דדמיין לשבתות הגם דדרכה של תורה פת במלח וכו' מכל מקום מצינו גם כן בר"נ שאמר דלא אכלי בשרא דתורא (ב"ק ע"ב.) וכן כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי (עירובין ס"ד.) והיינו מפני שהיה חתנא דבי נשיאה היה נצרך לו הבשר ויין לדברי תורה להיות דעתו צלולה והי' האכילה ושתיה בקדושה לשם שמים והיה גם כן כמו שנאמר כי תשמרם בבטנך ואז זוכה לבחינת הדעת וכן זוכה כל א' מישראל בשבת שהאכילה בקדושה וזוכין לדברי תורה שיכנוס ללב כנ"ל ודעת לנפשך ינעם וזוכין לשמוע דבר ה'. וזה שמפטירין בכל שנה שמעו דבר ה' פן נזכה לשמוע עכשיו דבר ה' שיכנס ללב: