פרי צדיק, לראש השנה ז׳

א

ענין הפלוגתא דר"א ור"י (ר"ה כ"ז.) דר"א סבר בתשרי נברא העולם ור"י סבר בניסן אי' בתוס' שם שאלו ואלו דא"ח שבתשרי עלה במחשבה לבראות ובניסן הי' הבריאה בפועל. ונמצא גם בכתבי האריז"ל שלכן אומרים בר"ה היום הרת עולם לשון הריון שהוא המחשבה שהוא הריון המעשה. וצריך להבין א"כ למה עושים כל הענינים והתפלות בתשרי זכר ליום הראשון כמו שאומרים זה היום תחלת מעשיך כיון שבמעשה הבריאה הי' בניסן הי' יותר ראוי לעשות כל התיקונים בזמן שהי' הבריאה בפועל אמנם יובן זה ע"פ שכתב רש"י ז"ל ע"פ ביום עשות ה' אלהים וגו' שמתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. ובודאי שאין שייכות שום שינוי רצון ח"ו אצלו ית' וגם חילוק הזמן ממחשבה למעשה. רק הענין הוא כידוע שבראשית הבריאה הי' כמו שנא' יהאלהים עשה את האדם ישר שיהי' תמיד דבוק בחיי עולם וזה מכונה בשם בחי' מדת הדין כי כן הוא ההנהגה של צדיקים השלימים שהם במעשיהם בדקדוק גדול שלא יטה כחוט השערה מרצונו ית'. וכמו שדרשו עה"פ וסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם הצדוקים כחוט השערה. וכמו שנא' ביעקב אע"ה והי' ה' לי לאלהים ופי' בזוה"ק (ח"א קנ"א ב') אפילו רחמי וכו' אתוב לקבלי לדינא בגין דאנא פלח קמי' תדיר. והיינו מפני שהוא נתברר בשלימות בחייו כמו קודם החטא וכמו שכתב רשיז"ל על הפ' הבה את אשתי שרק כדי להוליד תולדות אמר כך היינו שלא הרגיש בזה שום בושה כקודם החטא שנא' ולא יתבוששו וע"כ אמרו ז"ל יעקב אבינו לא מת. וכשראה שאין העולם מתקיים היינו לאחר הקלקול שאין באופן שיהי' האדם מתקיים בציווי' ע"פ שורת הדין לכן שיתף עמו מדה"ר לרחם עליו אע"פ שאינו כדאי מצד מעשיו. ולעת"ל כשיהי' תכלית בירור הפגם הראשון בשלימות אז יחזור להיות הנהגת העולם במדה"ד כמו בראשית המחשבה וכדאי' בכתבי האריז"ל שאז יהי' הלכה כב"ש שהם מסט' דדינא והלוים יהיו אז במעלה על מדרגת כהנים:

ב

והנה בר"ה מתעורר בכל שנה מבחי' תיקון הפגם כקודם החטא כמו שדברנו מזה וממילא יהי' ההנהגה במה"ד כבראשית המחשבה ולכן נקרא ר"ה יומא דדינא והוא דייקא בתשרי שהוא הזמן של התעוררות ראשית המחשבה כנ"ל. ובכל שנה ושנה נעשה התיקון מעט מעט עד שנזכה לתכלית התיקון לעת"ל בשלימות כנ"ל שיהי' מובחר הנהגת העולם רק בגבורות קדושים. ולכן אומרים ובכן תן פחדך על כל מה שבראת וישתחוו לפניך כל הברואים וגו' וגם אומרים ויאתיו כל לעבדך ויקבלו כולם את עול מלכותך כמו שיהי' לעת"ל לאחר הבירור שגם האו"ה יקבלו מלכותו ית'. וזה יש לרמז בפסוק והי' כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם שע"פ פשוטו אין לו שום הבנה שהמחשבה שהי' על יושבי ארץ כנען שלא יחיו כל נשמה יהי' ח"ו נהפך כזאת על ישראל. אמנם המכוון הוא שבאמת שניהם שהוא ראשית המחשבה להיות האדם ישר להתנהג במדה"ד כנ"ל וגם מה ששיתף הנהגת במדת הרחמים הי' מיד כי אין התחלקות זמן לפניו ית'. רק שבחי' הנהגת מדה"ד הי' בשביל ישראל שנקראים אדם שהם יתנהגו בדין המדוקדק כחוט השערה ולא יצטרכו לשיתוף מדה"ר. והנהגת עם מדה"ר הי' רק בשביל האו"ה שגם הם יכנעו להקדושה ויהיו עבדים לישראל כמו שיהיו לאחר התיקון לעת"ל כמו שנא' והי' בני נכר אכריכם וגו' ויהי' הנהגתם ע"י מדה"ר. וזה הפי' והי' כאשר דמיתי לעשות להם שיהי' ההנהגה עמם במדה"ר גם בראשית המחשבה אעשה לכם כי לאחר החטא בהכרח לשתף מדה"ר גם עם הנהגת ישראל. ולכן בתשרי שהוא זמן התעוררת ראשית המחשבה אומרים ויאתיו כל לעבדך וישתחוו לפניך כל הברואים. וגם בסוכות מקריבים שבעים פרים להגין על האומות כמו שיהי' הנהגה שלעת"ל בתכלית התיקון כנ"ל. ומה שמסיימין וכל הרשעה בעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ מרמז על קליפת עמלק שהוא השורש הרע שאין לו שום בירור בהקדושה ולכן אמרו ז"ל שאין מקבלין גרים מעמלק מפני שהוא תכלית הרע בלי תיקון לעולם. וע"י העברת ממשלתו מן הארץ עי"ז ותמלוך אתה ה' לבדך וכו' כמו שנא' האויב תמו חרבות לנצח וגו' וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו: