פרי צדיק, לערב יום הכפורים ז׳

א

במדרש (אחרי סופכ"א) א"ר אבהו ומי יאמר שאדם הי' ולא הקב"ה בכבודו הי' נכנס ויוצא עמו. א"ר אבהו וכהן גדול לא אדם הי' אלא כההוא דאר"ס בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו הי' פניו בוערות כלפידים הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ה' צבאות הוא. וכבר תמה במת"כ דמקודם א"ר אבהו שהי' הקב"ה בכבודו ליישב מ"ש וכל אדם לא יהי' וכדרשת הירושלמי אפי' אותן שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם. ואח"כ מסיים על שאלתו וכה"ג לא אדם הי' שהי' מלאך והדק"ל. וכתב שחזר בו ר"א ופי' וכל אדם כמשמעו. וקשה לומר על ר"א שהוא בעצמו אמר ב' המימרות שחזר בו. אך הענין שהכה"ג בכניסתו לקה"ק לא הי' לו שום גוף שהי' התפשטות הגשמיות והי' רק נשמה. נר ה' נשמת אדם. דאהרן הכהן הי' שורש תושבע"פ דכ' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. והיינו פי ה' וכמ"ש בזה"ק (ח"ג ר"א ב') אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כולא פי ה'. ובס' יצירה חשיב שבשבת נברא פה בנפש. ובודאי הפה נברא גם בע"ש שהרי דיבר אדה"ר בע"ש עם השי"ת וקרא שמות. רק פי ה' היינו תושבע"פ שזה נברא בשבת כמ"ש בזה"ק (ח"א מ"ז ב') ויכל א' ביום השביעי דא תושבע"פ. ובשבת שהוא יומא דנשמתין אז יכול האדם לדבר דבר שיהי' דברי א' חיים ונקרא פי ה'. והשי"ת שוכן בלב כמ"ש (במ"ר שה"ש ה' ב') היכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. והפה שליח הלב ועז"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה"צ הוא. קאי על התורה שיבקשו מפיהו היא מלאך ה'. שליח הלב שהוא השי"ת צור לבבי וחלקי לעולם. אבל הכה"ג כשנכנס לקה"ק שם נתפשט מכל גשם וגוף והי' רק נשמה בלא גוף והוא נר ה' נשמת אדם ומאן דנפח מתוכו נפח (כמ"ש בס' הקנה) ולא הי' בכלל אדם אפי' מאותן שכ' בהם ודמות פניהם פני אדם. שהי' אז גדול ממלאך. ושם בקה"ק לא הי' לו שום דיבור כלל שהתפילה שהי' מתפלל הי' בהיכל (כמ"ש ביומא נ"ב במשנה) ושפיר כ' וכל אדם לא יהי' וגו' והוא ג"כ בכלל מ"ש הקב"ה בכבודו הי' נכנס עמו:

ב

ומטעם זה נקרא הכה"ג בכל סדר היום אישי כה"ג שהוא מלשון אש. שאז הי' הכה"ג אש אוכלה אש נשמתא בלא גופא. ולכן בפעם האחרון שהוזכר (שם ע"א.) מצאו בשוק לכה"ג א"ל אישי כה"ג עשיתי שליחותך כו' אי' שם אח"כ דרשת הגמ' עה"פ אליכם אישים אקרא אלו ת"ח וכו' הרוצה לנסך יין וכו' דהת"ח נקראו אישים. שמדברים דברי פי ה'. והדיבורים הם מלאך ה' שליח הלב שהוא הקב"ה השוכן בלבם כמ"ש צור לבבי וחלקי וגו'. ואף שלא כל כה"ג הי' ראוי שיתפשט כ"כ מכל מאורעות הגוף עד שיהי' כנשמה בלא גוף ומ"מ נכנס לקה"ק אי' בסה"ק עבודת ישראל עמ"ש בגמ' (שם ע"א:) ייתין בני עממיא לשלם דעבדו עובדא דאהרן וכו' שא"ל שלא הי' כח לכה"ג לכנס לקה"ק רק ע"י גדולי הדור שהם פועלו כל הכוונות שהי' נצרך לאהרן. וע"י כחם נכנס הכה"ג אז לקה"ק. ושם באותו זמן הי' שמעי' ואבטליון גדולי הדור ועיקרי תושבע"פ וכמו שאמרנו שעי"ז הי' ראוי להיות בקה"ק מפני שהי' אהרן שורש תושבע"פ. ושמעתי בשם המגיד מקאזניץ זצוק"ל שאמר שאז בזמנו נמצא האבות. דהרב מאפטא זצוק"ל נקרא אברהם. והרה"ק מלובלין בשם יצחק והוא בשם יעקב אך יחסר הכבש. והמכוון שלו הי' שהזכיר הג' אבות עפמ"ש במ"ר (אחרי שם) בפר בן בקר זה אברהם כו' איל לעולה זה יצחק וכו' עז זה בזכות יעקב שנכנס עמו זכות אבות. וע"ז הזכיר שנמצא בדור הקרוים בשמות האבות והכונות יכול לכוון כמו שהיו מכוונים גדולי הדור בשעה שלא הי' הכה"ג ראוי לכך. וכיון שיכול להיות הכונה ע"י אחר. אמר שאין הקרבנות מעכבין. ואי' (בב"ר פנ"ו) אין דור שאין בו כאברהם. ואין דור שאין בו כיעקב ובתדבא"ר אין דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. רק שאין אנו יודעין מי הם. והם יוכלו לכוין כל הכונות הראוין לכה"ג. ואף שאין לנו קרבנות מ"מ כשנזכה נוכל לתקן על פיהם שיכונו המכוון של הקרבנות לתקן הכל ביוהכ"פ כמו שהי' מתקן הכה"ג בהכנסו לקה"ק: