פרי צדיק, לחג השבועות ג׳

א

הנה בתורה שבכתב נקרא חג הזה בשם חג השבועות ובלשון חז"ל נקרא עצרת וגם בתרגום אונקלס מתרגם על בשבועותיכם בעצרתיכון שגם בזמן אונקלוס היה נקרא חג זה בלשון חכמים עצרת דאונקלס אמרו מפי ר"א ור"י כמו"ש (מגילה ג'.) והענין ע"פ מה שאמרו במדרש (שיר השירים ז' ב' ותנחומא פנחס) ראוי' היתה להיות עצרת של חג רחוקה נ' יום כנגד העצרת של פסח כו' ומשמע דעצרת של אחר הפסח ענין אחד עם שמיני עצרת דחג. וענין שמיני עצרת איתא בשם האר"י הק' ז"ל שהוא לשון קליטה הוא קליטת קדושת האור מחג הסוכות. דסוכות זמן שמחתינו במצות ד' מינים כמו שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו' ומאן דנסיב באיין בידי' אנן ידעין דהוא נצוחיא (ויקרא רבה פ' ל') ובמצות סוכה ושמחת בחגיך. ובשמיני עצרת הוא השמחה רק ממה שנקלט בו הקדושה מחג הסוכות כיון שבו אין שום מצוה. וכן פסח זמן חירותינו ועיקר החירות הוא מהיצר הרע. דבמכה עשירית יצאו בני ישראל מכל עשר כתרין מסאבין דקליפה ונכנסו לקדושה. וכמו שנאמר נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל (וכן נדרש גם כן בזוה"ק ח"ב ל"ו א') ובמכה עשירית מכת בכורות נכנסו לקדושה שקשורים בשורש כ"ע בראשית המחשבה. ומ"מ חלף ועבר אחר כך שהרי בים שוב היה עליהם הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז על הים בקי"ס אז נקלט הקדושה שהיה אז גם כן התגלות עתיקא דקריעת ים סוף בעתיקא תליא כמ"ש בזוה"ק (ח"ב נ"ב ב') ומש"ה כתיב בתורה וביום השביעי עצרת לה' אלהיך שאז נקלט הקדושה. וזהו רק מצד השי"ת דבאמת הא דאיתא (מכילתא וזוה"ק ח"ב ס"ד ב') ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל היה רק ראיה בעלמא ואחר כך נסתלק וכעין מ"ש הרוקח אין חוזק כחסידות בתחלתו. ואומרים בשם הרבי ר' בונם זצ"ל שע"ז נאמר כי לא מחכמה שאלת ע"ז. שהוא לא מחכמתו רק בשאלה לפי שעה מהשי"ת ואחר כך מסתלק ומרין לו רק כדי שהאדם עצמו יקנה אחר כך ביגיעו והשתדלותו. וזה היה גם כן הראיה בקי"ס. ואחר כך כתיב וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה (ב"ק פ"ב.) ובזוה"ק (שם ס' א') דקב"ה תורה איקרי. והיינו דנעלם מהם האור שהיה להם על הים ואף במרה ולא יכלו לשתות מים ממרה. ועיקר קליטת הקדושה מחג הפסח היה בשבועות זמן מתן תורתינו. ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה חירות על הלוחות (כמו"ש פ"ו דאבות). רק בתורה נכתב על ז' דפסח עצרת לה' אלהיך שמצד הש"י ראה אז שכבר נקלט הקדושה. וכמו שאמרנו (ז' דפסח) ששיעור הראי' שמראין להאדם מקודם הוא רק כשיעור שיוכל לקבל אחר כך על ידי השתדלותו. ובשמיני עצרת כתיב עצרת תהיה לכם. ובגמרא (פסחים ס"ח:) נדרש לענין מחלוקת ר"א ור' יהושע ויתכן שבשמיני עצרת הוא הקליטה אז גם מצד ישראל שאין אחריו עצרת עוד:

ב

וזה הענין בקריאת שם חג זה. עפ"י מה שאמרנו בפסח שנקרא בתורה חג המצות ובלשון חכמים חג הפסח. שחכמים קראוהו ע"ש קילוסו של השי"ת אשר פסח על בתי בני ישראל ועמד על פתחי ישראל. והשי"ת קראו בתורה שבכתב ע"ש שבח ישראל חג המצות שהוא ביטול שאור שבעיסה מצד ישראל. וכן כאן בלשון חכמים בתורה שבעל פה נקרא חג השבועות בשם עצרת ע"ש קליטת קדושת חג הפסח זמן חירותינו שנקלט במתן תורה על ידי השי"ת על ידי המראה שהראה להם מקודם בקי"ס כמו שנאמר חרות על הלוחות. והשי"ת בתורה שבכתב קורא להחג בשם שבועות ע"ש שבעה שבועות שהוא שבחן של ישראל דאיתא בזוה"ק (ח"ג צ"ב ב') מה כתיב וספרה לה שבעה ימים אוף הכי כו' אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא וספרתם לכם כו'. והספירה הוא התשוקה להטהר וכן ישראל אחר יציאת מצרים ספרו ז' פעמים ז' בתשוקתם לקבל התורה ועל ידי זה זכו להתברר בכל המדות מזוקק שבעתים ז' פעמים ז' ועל ידי זה זכו למתן תורה וקראו השי"ת להחג בשם שבועות היינו שזכו ישראל על ידי זה הז' שבועות שספרו. וזה הענין דכתיב בשבועותיכם ומה הוא הלשון שבועותיכם. והתחלת הפסוק הוא וביום הבכורים היינו דביכורים הוא בחי' אילנא דחיי וכמו"ש בזוה"ק ורע"מ (פנחס רנ"ג א') והיינו שעל ידי מתן תורה שנעשו חרות על הלוחות חירות ממלאך המות (כמ"ש תנחומא תשא ט"ז) אז נתברר ונעשו אילנא דחיי וז"ש ברע"מ (אמור צ"ז ב') וכדין כל נהורין אתכנשו לאשת חיל. ובג"כ עצרת שבועות ולא כתיב כמה אינון כו' שבועות סתם לאכללא עילא ותתא כמה אינון כו' שבועות סתם לאכללא עילא ותתא כו' כיון דאתא שלמה עבד מינייהו פרט שבעת ימים ושבעת ימים כו' והיינו גם אור בחי' שכינתא עלאה שזה ענין שבעת ושבעת. וכ"כ בזוה"ק (פנחס רנ"ד א') וע"ד בשבועותיכם למניינא דאתון מונין שבע שבתות. וכדין משיך קוב"ה משיכו דשבע דרגין לתתא כו'. וזה שנאמר בפ' לשון בשבועותיכם שהביכורים היינו שנעשה אילנא דחיי שנתקן פגם הראשון נעשה ובא על ידי בשבועותיכם היינו על ידי שבעת ושבעת ומצד ישראל. שהעצרת היא גם כן מצד ישראל שנקלט קדושת הפסח זמן חירותינו היא גם כן על ידי ב' שבעת. וזה שמתרגם בעצרתיכון: