פרי צדיק, כי תצא י״ג

א

מזמור שיר ליום השבת בתיקונים (תי' י"ג) חושב העשר מיני שירה שבתהלים ואמר שיר דא חכמה וכו'. והיינו דדברי תורה נקרא בלשון שיר כמו שנדרש (חגיגה י"ב:) ובלילה שירה עמי על העוסק בתורה בלילה בעוה"ז. וכן דרשו (סנהדרין כ"א:) ואתם כתבו לכם את השירה שמצוה לכתוב ס"ת ואורייתא הוא בחי' חכמה כמו"ש בזוה"ק (ח"ג פ"א א') לאו אורייתא בלא חכמתא וכו' וכלא בחד דרגא הוא. וחשב (שם) רביעאה במזמור ודא הוא דרועא ימינא והיינו דחסד דרועא ימינא ואאע"ה מרכבה למ' זו. וכן חכמה דהוא תורה אור ואי' (בר"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם שמאברהם התחיל הב' אלפים תורה וכן אי' (זח"ב קע"ה ב') וחסד עלאה נפקא מחכמה. ולכן סעודה ב' דשבת שהוא כנגד אאע"ה וכן התפלות דשבת הם ג"כ כקדושת הסעודות (כמו שאמרנו כ"פ) לכן בתפלה זו אומרים שיר זה מזמור שיר ליום השבת ב' הלשונות שהם כנגד מדת חכמה וחסד. ואח"ז אומרים טוב להודות לה' דחשב בתיקוני' הנ"ל תמינאה בהודאה וכו' ובי' שבח משה אז ישיר משה בגין דאיהו הוד דיהיב למשה. ובתפלה זו אומרים ישמח משה כי הוא בסוד הדעת לכן מזכירין לשון הודאה טוב להודות לה' דמשה רבינו השיג כל העשר מדות. שכן מורה לשון אז וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב נ"ד א') ואלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר וכו' ומטו לזיין וכו'. היינו דאלף אותיות פל"א שהוא שכל הנעלם מכל רעיון ונהיר לכל עיבר לחכמה ובינה עד דמטי לזיין הוא הז' מדות התחתונות עד מ' מלכות. וכן שם הוי"ה כולל כל העשר מדות כידוע (וכמו שנת' כ"פ). וזה טוב לה' שמשה רבינו השיג כל המדות עד כ"ע ע"י מדת הוד דאתיהיב למשה כנ"ל. אף דאהרן הכהן מרכבה למדת הוד רק מדת ההוד נתנה למשה רבינו ועל ידה זכה להשיג עד מ' כ"ע שהוא כלל שם הוי"ה כאמור. ולזמר לשמך עליון הזכיר עוד הפעם לשון זמר ואמר לשמך עליון דאאע"ה אחר שזכה למדת זקן דכתיב ואברהם זקן בא בימים ואי' בזוה"ק (ח"א קכ"ט א') באינון יומין עלאין היינו שזכה להתברר בכל המדות עד בחי' כ"ע כתיב אח"כ וה' ברך את אברהם בכל ואי' בזוה"ק (ח"א רי"ט א') בת יהבה לאברהם וכו' בכל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. והיינו שזכה באמת להתברר בכל העשר מדות אבל רק ע"י מדת אמונה מהימנותא שלימתא. וכמו שנא' ושמי הוי"ה לא נודעתי להם שאף שמצינו כמה פעמים שדיבר עם האבות ג"כ בשם הוי"ה מ"מ לא השיגו זה השם בסוד הדעת רק ע"י בחי' אמונה. היינו שהשיג שיש שכל הנעלם מכל רעיון שזה הסוד ולזמר לשמך עליון שלשון עליון אצל השי"ת הוא בלא שיעור. אבל רק ע"י בחי' אמונה כמו שנא' והאמין בה' (ונת' במ"א). משא"כ משה רבינו שהוריד התורה שהוא בחי' שם הוי"ה (כמו שנת' כ"פ) הוא זכה להשיג השם הוי"ה בסוד הדעת. וע"ז כתיב טוב להודות לה' וע"ז א' ישמח משה במתנת חלקו לכן מזכירין במזמור של תפלה זו ג' לשונות מזמור שיר והודאה. להגיד בבוקר חסדך הגדה רזא דחכמתא הוא. (זוה"ק ח"א רל"ד ב') בבוקר היינו לעוה"ב כשיהי' מפורש לעין ע"ז נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות בעוה"ז בגלות שדומה ללילה (כמ"ש פסחים ב':) מ"מ ע"י אמונה מכירין ויודעין שהכל מחסד ה'. מה גדלו מעשיך ה' שאפי' המעשים ג"כ גדולים וגדול אצל השי"ת הוא בלא שיעור. מאוד עמקו מחשבותיך שהמחשבות אין להשיג כלל כמו שנא' כי לא מחשבותי מחשבותיכם. איש בער לא ידע בער שהוא ריק מחכמה ולא יוכל להשיג ע"י הדעת וכסיל לא יבין את זאת כסיל מורה שאין בו יראת שמים כמו שנדרש (יומא ע"ב:) הפ' למה זה מחיר ביד כסיל וגו' על מי שאין בו יר"ש. לא יבין את זאת זאת פירושו שהוא מפורש לעין כמורה עליו באצבע כמו לשון זה רק דזה לשון זכר וזאת לשון נקבה וע"ד שא' (זח"ג ר"ל א') איהו אמת ואיהו אמונה שע"י אמונה יכולין ג"כ להשיג שיהי' כמפורש לנגד עין כמו לשון זה. אבל מי שהוא כסיל שאין בו יר"ש לא יבין את זאת והוא בפרוח רשעים כמו עשב וגו' שהוא רק להשמדם עדי עד. צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה'. ושבת איתא (ויק"ר פ' כ"א) בזכות שבת שנא' אשרי אנוש יעשה זאת שבשבת זוכין כל ישראל לאמונה בשלימות ומאמין שכל הגליות הוא רק להיות צדיק כתמר יפרח שתולים בבית ה' וגו' ויש לישראל נייחא בלב אף כשהוא עוד בתוך העבודה הקשה. וכמו שנדרש בזוה"ק (ח"ב פ"ט א') ביום הניח וגו' על יום השבת שאז נותן השי"ת נייחא בלב כל ישראל שרואה שהכל מהשי"ת והוא צופה רק לטובה: