פרי צדיק, ויחי ט״ז

א

ויישם בארון במצרים. לכאורה תיבת במצרים מיותר שידוע שהיה במצרים. גם לפמ"ש (סוטה יג. ומדרשים) שנתנוהו בנילוס והנהר מתפשט אף חוץ למצרים לא יתכן לשון במצרים. וי"ל שמרמז בזה מ"ש (מדר"ת ר"פ בשלח) שארונו של יוסף מהלך עם ארון העדות כו' וכי דרכו של מת מהלך עם ארון חי העולמים כו' המונח בארון זה קיים כל מה שכתוב בזה. וכ"ה בזוה"ק דאשתוי בתרי ארוני כו' ע"ש וכיון שהניחוהו בארון היה מלא ד"ת כמו ארון העדות שהיו בו הלוחות. וזה שמרמז במצרים על הד"ת דאז היו כל הד"ת עוד במצרים כ"ז שהיו שם כל ישראל שורש ס"ר נפשות שהם שורש כל הד"ת. וי"ל שזה מרמז במה שאמר והעליתם את עצמותי מזה ויש להבין למה לא אמר והעליתם אותי ואם היה דן שבזמן רב לא יושאר הבשר מהיכן ידע שלא ירקבו העצמות. ואם ע"ד נס יוכל להתקיים אף הבשר והול"ל סתם אותי. אך בא לרמז קדושתו דאי' (נדה לא.) שמצד האב העצמות כו' ומצד האם הבשר. והנה כ"ז שהעובר במעי אמו אין בו יצה"ר כמ"ש בגמ' (סנהדרין צא:) ובזוה"ק (ר"פ וישלח) והוא בחי' בנימין צדיק תתאה דלא חטא כל יומוי (כמ"ש זח"א קנג ב) משא"כ משנולד ששולט היצה"ר אך משנימול כיון דאתגזר אקרי צדיק זהו בחי' יוסף והוא בחי' צדיק עלאה והוא מצד קדושת האב. וידוע דקדושת יוסף הוא הי' שמשפיע יעקב בכנס"י שהיא דל"ת כמ"ש ה' ד' הוי ת ונעשית ה'. וזה קדושת יוסף לתקן ולהתברר במדת צי"ע אף שכבר שולט היצה"ר משעת יציאה. וע"ז מרמז עצמותי עצמות י' שזהו שורש קדושתו. ואמר מז"ה לרמז שכבר זכה גם לקדושת יעקב אע"ה שהוא מרכבה לשם הוי"ה אספקלריא דנהרא. שע"ז מורה בחי' זה שמפורש לנגד עיניו עד שיוכל להיות מראה באצבע כמו שיהי' לעתיד כמ"ש סוף תענית. וכמו שזכו בקי"ס דכ' זה אלי. וע"ז נא' ויישם בארון במצרים שהיה ארונו מלא ד"ת שזכה שיהיה כלול בקדושת יעקב אע"ה שהוא ד"ת וכמ"ש (זח"א קעו ב) ויעקב ויוסף כחדא אינון: