פרי צדיק, ויחי א׳

א

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. מצינו בתורה שהפרטים משנותיו של יעקב לא נכתבו בפירוש רק ברמז כמ"ש (מגילה יז.) למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב שלמדין שנתברך בן ס"ג ושהיה י"ד שנה בבית עבר ולא נכתב בפירוש ובפרט כאן דכתיב שבבואו למצרים אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וכיון שכתוב שחי קמ"ז שנה הרי נדע שהיה בארץ מצרים י"ז שנה. ולמה מונה שנותיו בפרט ואח"כ בכלל. אכן אי' בזוה"ק (רטז ב) דהא כל יומוי לא אקרי ויחי בגין דכל יומוי בצערא הוו עליה כ' לא שלותי וגו' בתר דנחת למצרים אקרי ויחי וכו' ודייקו מדלא כתיב וישב יעקב וגו' וכ' ויחי. כי הי"ז שנה שהיה במצרים החיה גם אותם השנים שעברו עליו. וכמו שאמרו (סא"ר פ' ה) כל שהשיגתו שנה א' טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו כו' והעלה עליו הקב"ה כאלו כל ימיו היה בטובה. כי כל ימי יעקב שהיה בצערא לא נקראו חיים אצל יעקב כי לא נשלם בקדושתו ורק במצרים זכה להשתלם בקדושתו. ולכאורה לפי השכל כיון שארץ ישראל מקום המקודש מכל העולם ולאאע"ה אמר הקב"ה לך לך וגו' ושם אעשך לגוי גדול. וליצחק אמר גור בארץ הזאת וגו' והאבות וגם יעקב בעצמו חבבו את הארץ. היה ראוי שישתלם יעקב בקדושתו בארץ הקדושה ולא במצרים בארץ הטמאה ועמה מזוהמים יותר מכל העולם. אכן מצינו כמו כן בגלות בבל ובגלות בית שני שעיקר התפשטות התושבע"פ היה דייקא בבבל. ודייקא שם נתגלה להם רזי התורה מה שלא נתגלה להם בישבם על אדמתם ודייקא בבבל היו אנשי כנה"ג. וא' (סוכה מד.) דלהון היא וכן (שם כ.) עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל וכו' עלו ר' חייא ובניו ויסדוה. ואח"כ התלמוד בבלי שהוא עיקר תושבע"פ שלנו ונתייסד בבבל. ואמרו (שהש"ר פ' ד ד) צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. והנה בריאת העולם היה בי"ב מזלות ברקיע היינו בעולם. וי"ב חדשים בשנה הוא בזמן כי לכך נקראת שנה שהוא לשון שנית שהחמה חזרה למקומה הראשון ותקיף העולם פעם שני. וי"ב שבטים הוא בנפש כי כל מה שנברא הם בעולם שנה נפש כידוע בס' יצירה. והכל נברא בהתורה שהיא כלי אומנתו (כמ"ש ריש ב"ר) ויש בספר בראשית ג"כ י"ב פרשיות. ובב"ר ע"פ יהי אור וכן בהבארות דיצחק חשבו כנגד ה' חומשי תורה. ואמר שם על ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. היינו שכל ספר זה וסיפוריו הוא כלל בריאת העולם שנשלם בקבורת יוסף שהוא הצדיק יסוד עולם. וכלל פר' זו בסיפור חיות יעקב ופטירתו וברכת השבטים. ופרשה זו סתומה ורז"ל נתנו טעמים מפני מה פרשה זו סתומה וכולם דברי אמת. וי"ל ג"כ טעם לסתימתה כי באמת הענין הזה שיושלם יעקב בקדושתו דייקא במצרים ולא בארץ. ושיתגלה ויגיע לעולם כלל הכנס"י נפשות קדושות מוכנים לקבלת התורה דייקא בחו"ל ולא בארץ. ושיהיה גמר הבריאה ג"כ במקום הזה. הם ענינים סתומים ונעלמים משכל האדם להבינם. ואמרו (ריש תו"כ) מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה. ומאשר הענין הזה עמוק מאד שאין בשכל האדם להתבונן לזאת היא סתומה. ועכ"פ מרמז לנו בענין הזה שלא ימס לבבנו מאשר אנחנו בעקבתא דמשיחא ובכל דור הנפשות מתקטנים ואיך נזכה להגאולה. כי רואים אנחנו מה שקרה לאבותינו בגלותם ודייקא בגלות הגיעו לכל הקדושות כי כן רצון הש"י. ושמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא זצ"ל שאף שהנפשות מתקטנים בכל דור. מ"מ הנקודה שבלב נטהר בכל דור ודור יותר: