פרי צדיק, ואתחנן י״ח

א

הנה הג' תפלות של שבת כל אחת בנוסח מיוחד מה שאין כן בתפלות יו"ט שכולם בנוסח אחד וכמו כן הג' סעודות שבת חלוקים זה מן זה בעניניהם משא"כ הסעודות של יו"ט. דהנה אי' באבודרהם על ג' תפלות של שבת שבליל שבת הוא התפלה מקדושת שבת בראשית ע"ז אומרים ויכלו השמים וגו'. ותפלת שחרית הוא קדושת שבת של מתן תורה ולכן אומרים ישמח משה במתנת חלקו וגו' ושני לוחות אבנים הוריד בידו. ותפלת מנחה הוא קדושת שבת של עוה"ב שאז יהי' ה' אחד ושמו אחד ולכן אומרים אתה אחד ושמך אחד. וי"ל שגם על הסדר ענין זה בעצמו נקבעו הקדושות של הג' סעודות של שבת. סעודת ליל שבת הוא כנגד קדושת שבת בראשית שהוא הקדושה הנשפע מלעילא בראשית הבריאה כמו שנא' וביום השביעי שבת וינפש וביני ובין בנ"י אות היא לעולם. וסעודה זו נקראת דחקל תפוחין שהמה הנפשות ישראל השמחים בהמתנה טובה הניתן להם מן השי"ת. והוא סעודת יצחק אע"ה שהוא הי' הראשון הנימול לשמנה והיינו שהי' קדוש מרחם בתולדתו בלי בחירתו. וקדושה זו נקבע בכלל ישראל כמו שנא' ועמך כולם צדיקים. וסעודת שחרית הוא סעודתא דעתי"ק בחי' שבת דמתן תורה שכביכול השי"ת שמח בנפשות ישראל שישראל עלו במחשבה מיד בראשית הבריאה ע"י שיקבלו אח"כ התורה כמו שדרשו חז"ל ע"פ יום הששי שהי' כל מעשה בראשית תלוים ועומדים עד יום מ"ת אם יקבלו ישראל התורה מוטב כידוע. והוא הסעודה של אברהם אע"ה כי השני אלפים תורה מתחילין מאאע"ה ונא' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' חקותי ותורתי. ואי' במד' (בר"ר פ' ס"א) שזימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים והיו מלמדין אותו תורה וחכמה. והסעודה שלישית הוא נגד שבת של עוה"ב כדאי' בזוה"ק דאיתוסף בי' נשמתא דאיהו שלימו דכלהו כגונא דעלמא דאתי והוא בחי' יעקב שהוא שלימו דאבהן שהוא בשלימות קדושת נפשו כגונא דעלמא דאתי שיהי' שלימות הבריאה כמו קודם החטא. וכמו שכבר דברנו מזה שנשמת יעקב אע"ה היתה בתכלית השלימות כמו קודם הקלקול ועיקר תוספות נשמה יתירה כגונא דעלמא דאתי נשפע לנפשות ישראל בסעודה זו לאחר שכבר קיימו מצות שבת כהלכתו. ועל רמז זה דרשו חז"ל (ביצה ט"ז.) נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ע"ש ולמוצ"ש ניטלו ממנו מפ' שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש. והיינו שלאחר ששובתין את כל יום השבת אזי יש הרגשה בנשמה היתירה דאיהו כגונא דעלמא דאתי כפי רמז דברנו הנ"ל: