פרי צדיק, וארא י״א

א

מה שאנו אוכלין בשבת בשר ודגים. דהנה עיקר קלקול הנחש היה בתאוה וקנאה דשורש הסתת הנחש להכניס תאוה ולהרגיש הנאת עצמו כידוע. וכן כתיב ותרא האשה וגו' וכי תאוה הוא וגו'. וכ' ותתן גם לאישה עמה וזה בא מחמת קנאה כפירש"י שלא יחיה הוא וישא אחרת (וכ"ה בפרדר"א פ' י"ג) וזה עיקר עבודתנו לתקן קלקולו ולהכניס ב' בחינת אלו רק להקדושה וכמו שכ' אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום. והיינו שביראת ה' צריך לקנאות וכמו"ש (ב"ב כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. וזה ענין בהמות בהררי אלף והוא שור הבר והלויתן שמזומן לצדיקים לעתיד לבא כשיבוער היצר הרע דהם ב' יצרים דתאוה וכעס. והם בב' בע"ח אלו כדאי' (ברכות סא.) דבהמה גם כן אית לה יצר הרע דהא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא והיינו יצר הרע דרציחה. והלויתן הוא תאוה דעיקר גידולו במים וכדאי' (ב"ב עד 🙂 גבי לויתן ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי (ונת' מא' ה ופ' תולדות מא' ד) וזה שאנו אוכלין בשר ודגים בשבת לתקן קלקולו ע"י אכילה בקדושה ולהכניס הב' בחינת להקדושה. וזה הענין היה ברחל ולאה שהם הכניסו הב' בחינת לקדושה כי ברחל כ' ותקנא רחל באחותה ואיתא (ב"ר פ' עא והובא ברש"י) שקנאתה במעשיה הטובים וכו' כי הכניסה הקנאה לקדושה שלא לקנאות רק בדבר קדושה. ולאה תקנה שלא להתאוות רק לדבר שבקדושה שצפה הקב"ה שהיתה כונתה לש"ש להעמיד שבטים (כמ"ש ב"ר פ' עב) ועל ידי זה זכתה ליששכר שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דכ' ומבני ישככר יודעי בינה לעתים וגו' (וכמ"ש עירובין ק 🙂 וזה היה מפני שתאותה היה רק לדבר מצוה וזה מ"ש (סוכה נ"ב 🙂 אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והיינו שימשך אותו הניוול והתאוה בעצמה להיות החשק לבית המדרש לחמידו דאורייתא ונת' כ"פ: