פרי צדיק, בראשית ח׳

א

בזוה"ח סוף פ' זו אדה"ר כיון שנטרד מג"עחשב שימות מיד והי' בוכה ומתחנן ושב בתשובה עד שקבלו הקב"ה בתשובה והאריך ימיו כו' נתן לו יומו שהוא אלף שנה. וכ"כ אח"כ ולאחר שידעו עונם מה שחטאו התמרמרו על מה שחטאו והיא יותר מפני שהיא היתה תחלה לעבירה כו' אר"א חזרה חוה להודות על אותו עון כו' הרי דאדם וחוה שבו בתשובה שלימה. ויש להבין למה לא נתבטלה הגזירה מכל וכל. ובגמ' (עירובין יח:) אדה"ר חסיד גדול הי' כו' וישב בתענית ק"ל שנה כו'. אך בגמ' י"ל שהי' אחר שנידון בשילוח ומיתה והי' אחר גז"ד. אבל לפמ"ש בזוה"ח ע"כ ששבו בתשובה שלימה ביומו עד שהועיל תשובתם להאריך ימיהם אלף שנה ולמה לא הועילה התשובה לבטל כל הגזירה הא אין לך דבר שעומד בפני התשובה וכמש"ש. ובגמ' (ר"ה יז.) גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם. ולתי' הגמ' הא ביחיד הא בציבור קשה דודאי אדה"ר שהי' כולל כל הנפשות העתידות בודאי הי' תשובתו כתשובת ציבור. ולתי' הגמ' להלן לחלק בין גז"ד שיש עמו שבועה קשה יותר דמתחלה לא הי' גז"ד רק אזהרה. וכשסרח בעשירית נידון בי"א כמ"ש (סנהדרין לח.) הי' תיכף הגז"ד שיחי' אלף שנה ובודאי עשו אדם וחוה תשובה שלימה דאל"כ היו מתים תיכף ביומו ולמה לא הועיל תשובתם לבטל הגזירה מכל וכל. אך מצינו במ"ר (פ' יט) ואכלתי אין כ' כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל. ויש להבין איך יתכן שיאמר אדה"ר שיאכל עוד לעבור על ציוויו של מקום. אך המד"ר נראה שחולק על הזוה"ח ששבו בתשובה דמסיים במ"ר לא נטרד מג"ע עד שחירף וגידף. ואי' (ב"ר פ' כא) שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה. ועתה אין ועתה אלא תשובה כו' והוא אומר פן ואין פן לאל לאו. אבל יקשה לפמ"ש הזוה"ח ששבו בתשובה למה כ' ואוכל ולא כ' ואכלתי וכדיקדוק המ"ר. אך ענין עטיו של נחש הוא שהנחש הכניס בלבו שירגיש הנאת הגוף. וכ' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טו"ר. ואמרנו שהי' כח זה של עץ החיים ועץ הדעת טו"ר בכל עצי הגן. ואם הי' טועם מעץ החיים היינו שלא בהנאת הגוף אז הי' מרגיש בכל אכילתו מכל העץ שהי' אוכל קדושת עץ החיים והיינו אכילה בקדושה כמש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ כמ"ש בזוה"ק (ח"ג רעא ב) אבל כיון שאכל מעץ הדעת היינו שהרגיש הנאת הגוף באכילה עי"ז נעשה ערבוב וכל אכילות שאכל הרגיש מעץ הדעת טו"ר הנאת הגוף וזה ענין עטיו של נחש וז"ש בתיקונים (תי' כד) ותיקוני זוה"ח הוי אמרי רבנן אילן שאכל אדה"ר חטה הי' ואיכא דאמרי רבנן אילן שאכל אדה"ר חטה הי' ואיכא דאמרי גפן הוה ואחרנין אמרין תאנה היתה ולא הוה חולקין במיליליהן דכולא קשוט כו'. וקשה איך כולא קשוט ואלו ואלו דא"ח בדבר שנחלקו במציאות. וכמו שהוקשה לר"ת במחלוקת ר"א ור"י בזמן בריאת העולם (ר"ה כז. בתוס') אבל לפי האמור ניחא שכולא קשוט שכל מה שאכל הרגיש הטעם מהעירבוב דט"ור אך המחלוקת הוא במה הי' תחלת הקלקול. ויעקב אע"ה הי' כאדה"ר קודם הקלקול שלא ידע כלל מהנאת הגוף. וכמ"ש (פרש"י ויצא מב"ר) והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כן. והיינו שלא ידע כלל מהנאת הגוף רק לב להוציא בשר וע"כ לא ידע שום בושה בזה כמו אדה"ר קודם הקלקול דכתיב ולא יתבוששו. וע"כ יעקב אבינו לא מת (תענית ה:) וכן רבי שאמר ולא נהניתי אף באצבע קטנה כמ"ש (כתובות קד.) איתא בגמ' כל בי שמשא הוה אתי לביתא ואי' בס' חסידים (פ' תתשכ"ט) שהי' פוטר בקידוש את ב"ב ולא כשאר מתים דכ' במתים חפשי ואי' בס' הנשי"א ר"ת הוא ניצוץ של יעקב אבינו. וזה הי' ביעקב שנולד כך כמו אדה"ר קודם הקלקול. וכמו שיהי' לעתיד שמביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו כמ"ש בגמ'. וכן רבינו הקדוש שהי' ניצוץ מנשמת יעקב אע"ה אבל בשאר בני אדם כבר יש עטיו של נחש להרגיש הנאת הגוף. וע"ז אמרו (מ"ר תזריע לגירסת הילקוט) אפי' אם יהי' חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהי' בו צד א' מעון. ובישי אבי דוד מפורש בי' קרא שמת בעטיו של נחש כמ"ש (שבת נה.) והיינו להרגיש הנאת הגוף. וזה שנא' והיא נתנה לי מן העץ ואוכל שאמר במר לבו והתנצל א"ע מה אעשה כיון שכבר טעמתי מעה"ד טו"ר ומעתה כל מה שאוכל ארגיש בו הנאת הגוף שזהו הערבוב טו"ר ומה אעשה וגם להתגבר על יצרו ג"כ צריך עזר הקב"ה שאלמלא עוזרו אינו יכול לו וכמש"כ לבטל היצה"ר מכל וכל כמו שיהי' לעתיד כשישחוט הקב"ה ליצה"ר וזה שאמר ואוכל עוד שבוודאי אוכל עוד. ומטעם זה אף שהועילה תשובת אדם וחוה להאריך ימיהם עד קרוב לאלף שנה יומו של הקב"ה. מ"מ לבטל הגזירה מכל וכל אי אפשר כיון שיש הערבוב וירגיש הנאת הגוף נצרך המיתה להפריד הטוב מהרע שיושאר רק טוב. ובשבת אף הנאת הגוף בקדושה ואינו גורם קטרוג יצה"ר וכמ"ש האריז"ל ובפרט מי שזוכה לשבת עלאה ואתפני יצה"ר מן תמן כמ"ש בתיקונים כמו שיהי' לעתיד. וע"ז אמרו (שבת קיח.) אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין. שתי שבתות היינו שבת עילאה ושבת תתאה. ואף שהעולם נידון אחר רובו מ"מ כל נפש בפרט כשמשמר שבת כהלכתו יוכל לזכות לשבת עילאה ויהי' נגאל מכל וכל בפרט נפשו ולבטל גזירת המיתה מכל וכל ויהי' רק כשינה ויקיצה. כיון שיזכה דאתפני היצה"ר מכל וכל: