פרי צדיק, בראשית ז׳

א

אומרים בסעודת שחרית נהורי' ישרי בה היינו אור הראשון דאי' בס' הבהיר ונברא אור גדול כו' וצפה הקב"ה שא"י לסובלם לקח שביעי ושם לה במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעת"ל כו' וזה נהורי ישרי בה שבשבת יכולין לזכות לאור שגנוז לעת"ל. דשבת מעין עוה"ב א' מס' לעוה"ב (ברכות נז:) ובזוה"ק (פ' זו מו א) וכי טוב הוא לאגנזא לי' דלא יהנון מני' חייבא עלמא וכן נראה מהמדרש (בב"ר פ' יא) דדרש לה מפ' וימנע מרשעים אורם. ויש להבין הא גם בשבת אין כל א' מישראל זוכה להרגיש מאור הגנוז רק מי שראוי לזכות ולמה נגנז ויהי' ולא יזכו הרשעים להנות מאורו. גם עיקר האור אי' (ב"ר פ"ג) שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כו' וא"כ אם יהנו הרשעים ממנו ויזכו לאורו של הקב"ה שו לא יהי' רשעים. וכשיהי' רשעים בודאי לא יהנו ממנו וממ"נ למה נגנז. אף באמת קשה כעין קושיא זו במה שנא' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וקשה אם הי' אכילת עץ החיים גורם דרך סגולה להיות חי לעולם בודאי הי' ביד הקב"ה לשנות טבעו יאכל ולא יחי'. ובתנדב"א איתא ואין עץ חיים אלא תורה ובזוה"ק (ח"ב ס' ב) ואין עץ אלא תורה ואין עץ אלא קוב"ה וא"כ תקשה נמי יאכל ויחי' לעולם. אך הענין שע"י שאכל מעץ הדעת נעשה הערבוב טוב ורע ואם הי' אוכל גם מעץ החיים אח"כ הי' הטוב שבו זוכה שיאכל ויחי' לעולם והרע שבו הי' מתגבר בכל פעם. ובאמת נצרך המיתה להרע להפריד הרע מהטוב ויושאר לרשעים והטוב ירשו צדיקים וכמ"ש האריז"ל במ"ש (חגיגה טו.) זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. דצדיק ועמך כולם צדיקים ויש לעומתו נפש שיש בו ניצוץ טוב מחלקו וכשזוכה נוטל הוא הטוב והרע נפרד להנפש שלעומתו בקליפה. ובדור המבול ודור הפלגה הי' מעורבב שם נפשות ישראל ג"כ שהרי מהן יצאו כל נפשות הגבוהות והקדושות. רק כיון שהי' מעורבב בין ע' הקליפות נתגבר הרע. וכ"כ האריז"ל שנפשות דור המבול היו במצרים ונגזר עליהם היאורה תשליכוהו ונפשות דור הפלגה היו ג"כ במצרים ונגזר עליהם העבודה בחומר ובלבנים. וז"ש כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה כו' ואם לא הי' נגנז האור הי' הטוב שבהן זוכה להנות מאור הראשון והרע יתגבר בכל פעם כמו באכילת עץ החיים דכיון שהי' הערבוב ט"ור יוכל הטוב לזכות להאור והרע שבו יתגבר ויוכלו עוד להרע בכח זה וע"כ עמד וגנזו מהם שנא' וימנע מרשעים אורם. וזה ג"כ כוונת הזוה"ק הנז"ל דלא יהנון מניה חייבא עלמא:

ב

ובשבת דכ' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. ובמכילתא איתא שמשומר מן העבירה ובפע"ח אית' הלשון שניצול מקטרוג יצה"ר. והיינו ע"י שמירת שבת תתאה ומי שזוכה עי"ז לשבת עילאה כמ"ש בתיקונים (תי' מח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עילאה ותתאה והיינו שבת עילאה שבת תתאה לדרתם זכאה מאן דעביד לון בשבת דירה בתרי בתי' לבא ואתפני יצה"ר מן תמן כו' אז יכולים לבקש נהורי' ישרי בה שיזכה לאור הגנוז המתגלה בשבת. ומבקשים זה בסעודה ב' סעודתא דעתי"ק שחשבה האריז"ל נגד קדושת אברהם אע"ה שבחי' קדושתו הוא האור כדאי' במ"ר (פ' זו) וחושך זה דורו של אנוש ע"פ תהום זה דור המבול כו' אמר הקב"ה עד מתי יהי' העולם מתנהג באפילה תבוא האורה יהי אור זה אברהם והוא מאמר ראשון. אף דבראשית נמי מאמר הוא. הוא נגד שכל הנעלם מכל רעיון ומאמר יהי אור מרמז לבחי' חכמה ראשית התגלות יש מאין וזה קדושת אברהם אע"ה שהאיר לעולם בחכמתו לידע השגחתו ית"ש כ"שנ עליו מי העיר ממזרח צדק כמ"ש במ"ר. עד שנתקשר בזה בסוף ימיו בבחי' עתיקא שהוא אמונה למעלה מן הדעת כ"שנ והאמין בה' על בשורת הבנים אף שהי' רואה בהשגתו בחכמה שאין אופן שיהי' לו בנים כש"נ כי אחד קראתיו שע"פ תולדו הי' בבחי' אחד בלא בנים אבל ע"י מה שנתקשר בבחי' עתיקא שהוא מזלא כדאי' בזוה"ק (ח"ג עט ב) שהוא השורש למעלה מהשגת האדם כמ"ש (מגילה ג.) אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו וע"י כח עתיקא שהוא בחי' אין מזל לישראל זכה לבנים. לכן אנו אומרים בסעודתא דעתי"ק נהורי' ישרי בזה שהוא קדושת אאע"ה. בחמרא טבא שהוא מרומז על תו"שבעפ שנמשלה ליין כש"נ ושתו ביין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ והוא בחי' חכמה של אברהם אע"ה כאמרם ז"ל (ב"ר פ' סא) אב לא למדו ורב לא הי' לו אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים והי' נובעות ומלמדים אותו תורה וחכמה: