פרי צדיק, בהעלותך ב׳

א

[עוד זאת מכתי"ק] במד"ר (פ' זו) דמשה רבינו ע"ה נתקשה וכו' וחזר ונתקשה וכו' והראהו הקב"ה וכו' ועם כל זה לא יכול רק בצלאל עשאה יעו"ש. ודריש כן מלשון הכתוב בפ' מקשה ואחר כך כמראה אשר הראה וגו' ואחר כך כן עשה מי שעשאה היינו בצלאל ע"ש. וענין הרמז בזה על ג' פעמים שנתקשה וגם גוף הדבר מה שייכות זה לכאן היה לו להביא זה במלאכת המנורה. וי"ל ענין שאמר שבחו של אהרן שלא שינה ומהיכ"ת ישנה. רק מ"ש אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות לפי הדרש דרז"ל היה צ"ל ששת הנרות וגם למה נקרא נר האמצעי מול פני כו'. וי"ל ע"ד הפשט דמנורה בדרום ומול פני המנורה הוא בצפון ונאמר מצפון תפתח הרעה כי צד צפון פתוח ופרוץ לפני היצר הרע וכוחות הרע ולב כסיל לשמאלו. וכן בכ"מ בדברי רז"ל משמאילים נקרא ההולך בדרך רע ומיימינים ההולכים בדרך טוב. והוא משום דלב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ובברכות ס"א סע"א למדו מזה גם כן לכליות דימין יועצתו לטובה כו'. וצפון הוא לשמאל ודרום לימין כמ"ש צפון וימין וגו' שכן הוא בעמידת האדם למזרח דע"כ נקרא מזרח קדם. ושם הז' מז' שמות דיצר הרע שחשבו בסוכה נ"ב א' הוא צפוני ע"ש שצפון בלבו ושם מסיים כי הגדיל לעשות בת"ח יותר מכולם ע"ש. דהם ז' מדריגות נגד ז' מדריגות דקדושה וזה האחרון הוא גם במי שנקי לגמרי כל זמן שלא נתקן חטא אדם הראשון לגמרי עדיין יש מציאות ליצר הרע. כדוד המלך ע"ה שאז"ל ע"פ ולבי חלל דהרגו ליצ"ר בתענית. ועכ"ז בעת הנסיון חזר להתעורר וכל הגדול יצרו גדול כי זה לעומת זה עשה. רק שאצלו הוא צפון וטמון והתעוררותו הוא כל זמן שיש מציאות הרגשת תאוה גופנית. דאדם הראשון קודם החטא לא הרגיש הנאת עצמו דע"כ אמר ולא יתבוששו וכן איתא ביעקב אבינו ע"ה וכן א' לעתיד לב להוציא בשר. וע"כ א' בספרי אין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתיה כמ"ש בפ' ואתחנן ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח ובפ' עקב פן תאכל ושבעת וגו' ושכחת וגו' ושם בסוף הפרשה ואכלת ושבעת השמרו לכם פן וגו' ובפ' וילך ואכל ושבע ודשן ופנה וגו' ובפ' האזינו שמנת וגו' ויטוש וגו' ובברכות מלא כריסא זני בישי. ובתדב"א והובא בתוס' כתובות ק"ד א' בשם מדרש עד שתבקש שיכנס ד"ת למעיך יבקש שלא יכנסו מעדנים ואכילה ושתיה יתירה. והיינו באכילת היתר כל שהוא למלא כריסו ולא בכונה לש"ש. וד"ת משבר היצר כמ"ש משכהו לבית המדרש ובזוהר מקץ ר"ב רע"א לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא וכן בפ' ואתחנן רס"ח א' דלית לך מקטרגא ליצר הרע בר מילי דאורייתא. ואמר דצריך לבקש ע"ז יותר דתחלת חטא אדם הראשון וכניסת היצר על ידי תאות אכילה והכניס בלבו הרגשת תאוה ובזה הוא תחלת כניסתו בלב. וע"כ במקדש שלחן בצפון דעל ידי אכילה בקדושה מסתלק היצר הרע. ועל זה רמזו בזוהר שלח קע"ג סע"א ישלח עזרך מקודש דא קידוש ידים ומציון וכו' ואי את עביד כן יתן לך כלבבך. ובשבת מקודש דא קדושא רבא יעוש"ה. ור"ל שבשוח"ט מזמור כ' ע"פ זה דיתן כלבבך אמר דאין לומר כן אלא למי שלבו שלם לה' ע"ש וע"ז אמר מקודם ישלח וגו' שדרשוהו כאן על קדושת האכילה דמנחותיך ועולתך ר"ל שאכילתו יהיה כקרבנות כמ"ש בברכות י' ב' באלישע דמה שהאכילוהו כמקריב תמידין וביומא ע"א סע"א כמנסך יין ובכתובות ק"ג ב' כבכורים ובזוהר פנחס רמ"ד סע"ב נפשא דאתעסקת באורייתא מלחם אביה תאכל ובפ' בשלח ס"א סע"ב דאכלי מזוני דרוחא ונשמתא וכו' יעו"ש. וע"ז אמרו בפ' שנו חכמים אל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם. וד' אינו כפשטן זה שיתאוה לשלחן מלכות ודי שיאמר לא תתאוה למעדנים וגם מה זה שאמר ששלחנו גדול. ואם רמז לעולם הבא אינו בערך כלל לומר שזה גדול מזה וגם מה ענין כתרך וכו' לזה. אבל הכונה כי אמרו ביומא ע"א ב' דזר דשלחן הוא כתר מלכות: [ע"כ מכתי"ק ולא מצאני יותר]: