עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק שלישי ז׳: רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו:

א

רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו:
רומז במלת שלך על ענין הבחירה אשר נמסר' לאדם כמאמר והרשות נתונה ביד האדם לעשות כרצונו אם טוב ואם רע מ"מ גם אותה הבחירה היא ביד הבורא ית' אך שדבר זה אינו מושג לשום בריה בעולם וכמבואר במאמרי קדמונינו ז"ל וכאשר בארנו לך זה כמה פעמים בזה החיבור וא"כ בודאי לא יתכן שיתגאה האדם על עבודתו והטבת רצונו כי הוא מאת השי"ת וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך יד הוא לשון כח ורשות ור"ל אף זה הרצון ויד פתוחה שיש לי ליתן צדקה אף זה אתה נותן לי וא"כ מידך נתנו לך:

ב

רבי יעקב אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעה"כ כאילו מתחייב בנפשו:
הוא ע"ד שנזכר בס' נ"א ובשאר ספרי הקדוש וכמ"ש בחבור זה במשנה שני חכמים ע"ש. והיינו כשהאדם לומד תורה צריך להיות תורתו משנה תורה דהיינו בזה העולם שלמד וגם צריך להיות בוקע חלוני רקיע בתורתו לעלות וללמוד כמ"כ בעולמות העליונים: וזהו ושונ"ה ומפסיק ממשנת"ו. ר"ל שמפסיק זאת המשנה שאינו מחובר בתורתו בעולמות העליונים וזהו ע"י שאומר מה נאה איל"ן זה עד"ה כי האדם עץ השדה שהאדם נקר' אילן ומשבח עצמו ואומר יפה למדתי ומחזיק טובה לעצמו מה נאה ניר זה כמו נירו לכם ניר שהוא הכנה לזריעה כך הוא אומר ע"ע מה נאה הכנה זו שעשיתי ומתגאה קצת בלבו בתורתו ובא לו בלבו איזה התפארות ופני' מהחידושי תורה שלמד ועי"ז מפסיק זאת ה"ז מתחייב בנפשו לבעבור שהוא פוסק החיות והנפש מהתור' שלמד כי זו התורה שלומד בזה העולם הוא גשמיות ורחניותה היא התחברותה בעולמות עליונים:

ג

א"י המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו וכו'. ע"ד שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזה נתיבה. ר"ל שהוא נותן בי"ם הוא כנ"י דרך הוא דרך תשובה כמ"ש ודרך תשובה הורית ודרך זה הוא נפתח בר"ח אלול לכל העולם שהוא שלשים יום קודם יום המשפט ולכך הוא נק' דרך שכל העולם עוברים בו שחוטאין ועושין תשובה. כי אותן שאינם חוטאין כלל מנעוריהן ומשמרין עצמן מחטאת נעורים והם נקיים מאד הם מעט מזעיר ועליהם נאמר ובמים עזה נתיבה פי' שהוא פותח נתיבה למים עזים הם הצדיקים גמורים. ומחמת שהם מועטים נק' דרך שלהם נתיבה שהיא שביל קטן שאין רבים עוברים בו ורוב העולם הולכין בדרך התשובה ותשוב"ה היא אותיות תשו"ב ה'. שבחטאם הם פוגמין בה אחרונה שבשם הוי"ה ועושין פירוד בין ו ה וזה שנאמר ונרגן מפריד אלוף ובתשובה שעושים הם משיבין הה להוי"ה ביחוד גמור:

ד

א"י ובמים עזים נתיבה כי יש בנ"א פושעים שמתבוננים וחושבין איך לעשות הרע והם נק' חורשי און ועונם גדול מאד. שאותם בנ"א שהיצה"ר בא עליהם פתאום ומתגבר עליהם ואין להם פנאי להתיישב וחוטאין אע"פ שהם מזידין נחשב להם כשוגג. אבל הפושעים הללו היה להם פנאי לחזור מרעתם ועליהם אמרו חז"ל הרהורי עבירה קשה מעבירה. דלכאורה אינו מובן דהלא הקב"ה אינו מצרף מחשבה רעה למעשה. אם לא בעכומ"ז. ונראה לפרש הרהורי עבירה קשה מעבירה. אם עובר אח"כ. כי זהו קשה עד מאוד כנ"ל אבל אם פורש ואינו חוטא בודאי אין הקב"ה חושב המחשבה למעשה ואם עוברים וחוטאים עונם קשה מאוד והם פוגמין בי"ה וע"ז אמר הכתוב אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד פי' שהפגם הוא בי"ה מי יעמוד. ואין סיפק להם בתשובה לבד מחמת גדול עונם והקב"ה חותר חתירה מתחת כה"כ ומקבל אותם בתשובה. כמו שמצינו במנשה שקרא לכל עכומ"ז שבעולם ואח"כ כשראה שאין בהם ממש התחיל לקרות אל אלהים אמת ועשה תשובה וקטרגו המלאכים עליו ואמרו רבש"ע לאחר שקרא זה אל אלהים אחרים ואין מושיע קרא אליך ואיך תקבלו וחתר הקב"ה מתחת כס"כ וקבלו. ר"ל שעשה מתחת הכבוד שלפי קו הדין אין ראוי לקבלו מאחר שקרא לאלהים אחרים אלא שהקב"ה עשה למטה מן הכבוד. וזהו ובמים עזים נתיבה. הם הפושעים הללו הוא נותן להם נתיבה. שהוא שביל קטן ומקבלן בתשובה כאשר נתבאר לעיל ונתיב"ה הוא אותיות נת"ב י"ה שיוכלו לתקן מה שפגמו בי"ה. וזהו שאמר התנא המהלך בדרך. פי' בדרך הידוע הוא ר"ח אלול כמ"ש ודרך תשובה הורית. ושונה ומפסיק כי תשובה הוא שמקבל עליו שלא יחטא עוד ועוד יש מדרגה למעלה שעושה מעשים טובים ועוסק בתורה. כמו שמבואר במקום אחר. אלו"ל אותיות א"ני ל"דודי ו"דודי ל"י וכתיב בתרי' הרועה בשושנים א"ת שושנים אלא ששונים. ר"ל אני לדודי כשאני פונה אליו והולך בדרך תשוב' שנפתח באלול. ודודי לי הוא פונה אצלי הרוע' בשושני' כביכול הקב"ה רועה בהם כמ"ש שמפרנסין לאביהם שבשמים ולכך נקט ושונה כלשון הכתוב והוא. רמז לכל המעשים טובים ומפסיק ממשנתו פי' שהיצה"ר גוזר עליו ח"ו להחטיאו ואומר לו מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה. פי' מה נאה היית ועתה פניך שחרחורות מתעניתים ועיניך כהות מחמת שאתה מנדד שינה מעיניך ועי"ז חוזר לסורו מעה"כ כאילו מתחייב בנפשו מחמת שהתחיל לעשות תשובה והניח עצמו ביד היצה"ר רח"ל: