ספר החיים, ספר גאולה וישועה ח׳

א

פרק השמיני
(א) והנה בכל יום ויום עומד מדת הדין ומקטרג עלינו לאמר מה נשתנו אלו מאלו ולמה יזכה אלו לברכת יעקב אביהם והם אינם עושים רק מעשה עשו ואחשב כי מפני קטרוג זה היתה סבה גדולה ועצומה מאת הי"ת שיהא יצחק מכוון בברכותיו אל עשו שאם היה מכוון ליעקב לא היתה הברכה מתקיימת בזרעו אלא א"כ יעשו כמעשה יעקב שנתכוין אליו יצחק אבל עכשיו שנתכוון לעשו עכ"פ אין מעשיה' גרועות יותר ממעשה עשו הרשע שנתכוין אליו יצחק בברכותיו והיה ג"כ סבה שעיקר אותה ברכה לא תבא ליעקב רק ע"י תחבול' ומרמה להורות שברכה זו תתקיים בזרעו אפילו אם ילכו בדרך עקבה ומרמה ומ"מ שארית (ב) ישראל לא יעשו עולה ואמר שארית לומר כי מי שמאמין שיש שארית לנפש וכי מי ששם זה של ישראל נקרא עליו לא יעשה עולה ואפשר שגם המדת הדין השואל מה נשתנו אילו כו' אין כוונתם להלשין עבד אל אדוניו ובן על אביו רק עיקר כוונתם כדי שתבא התשובה מאת הש"י על שאילתם כי וודאי נשתנו ונשתנו

ב

ודוגמא זה מצינו במרע"ה שאמר וכי אוציא את ב"י כי חלילה לרועה נאמן זה שמסר נפשו פעמים על ישראל שיקטרג עליהם יותר שאינם ראוים להגאל אבל רצה לשמוע תשובת הש"י שהשיב כי בהוציאך את העם תעבדון את האלקים וגומר וזהו ג"כ סניגורי' לנו שאע"ג שאנו מתרשלים עכשיו בעבודת הש"י לסיבת דוחק הגלות וטרוף הדעת הנה הקב"ה דן אותנו לפי מה שעתידים אנחנו לעבוד את הש"י לאחר שיגאלנו ונבא לידי מנוחה:

ג

ומשה התפלל בעת נסיעת המחנה ואמר קומה ה' למנוחתך וגו' ומגיד שאין השכינה שורה בתוכם רק בזמן המנוחה לפי שהדרך ממעט את השם ור"ל שם ממש כלומר שרוי שכינתו כי א"א לו לאדם לעסוק בדברי' העליונים אם הוא איש נודד ממקומו וכ"ש אנחנו המטולטלין ועייפי כח בגלות המר הזה וזהו (ג) שארז"ל כי פרשת ויהי בנסוע הוא ספר בפני עצמו רמז כי הס' שלומד האדם בשעת הנסיעה והטלטול אינה דומה אל מה שלומד מתוך המנוחה כי הטלטול והנסיעה מפסיק האדם מלימודו וזהו כוונת הפסק פרשה זו ורז"ל רמזו את זה במשנה (ד) מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה חוץ לתחום ואמרו שיכול להשתמש חוץ לתחומו אחר שהגוים או רוח רע אנסוהו לכך אבל לא ישתמש שם רק בכדי צרכו שהוא ד' אמות ולא יותר הואיל והוא חוץ לתחומו וכ"ז רמז כי הגוים מוציאים אותנו חוץ לקדושתינו בעל כרחינו וכן הטומאה הרע של ארץ העמים ולכך אין אנו נענשים עליו כ"כ רק שצריכין אנחנו לשמור עצמינו בכל יכלתינו ומפני שמצינו שהקב"ה מבטיח ישראל שלא יעשה בהם כלה בכל הגוים מזכירם תמיד בלשון זרע כמו אתן לזרעכם ונחלו לעולם וכן אם ימושו ההרים וגו' גם זרע ישראל ישבות מהיות גוי לפני כל הימים וכן אם לא בריתי וגו' גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס וכן הרבה.

ד

והטעם כי כמו שיש כמה בצלים ושאר מיני ירקות שאינם ראוים למאכל מפני שנתקשו בארץ ואפ"ה אינו עוקרם מן הקרקע רק מניחם עוד ויעשו זרע כי מאותו הזרע הוא מצפה להביא עוד פרי מאכל לשנה אחרת כך אין הקב"ה מכלה את הדור הרעה זה אע"ג שנמצאו חייבים לפניו לפי שעכ"פ צריך להעמיד מהן זרע האבות הקדושים ומצפה כי משרש גזע הדור השפל הזה יצאו עוד צדיקים גמורים שעתידים לעמוד בימי הגאולה ואז ישמח ה' במעשיו וביום ההוא יהיה ה' אחד ואז מן גלות נעשה גאולת עולם על ראשם בהוספת ה"א המורה על יחוד שמו יתברך ויתעלה זכרו לעד ולנצח והיה אשר קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו: וברוך שם כבודו מן העולם ועד העולם:

ה

סליק חלק חמישי הנקרא ספר גאולה וישועה