סוד ישרים, שבת הגדול ה׳

א

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו'. כתיב גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה הטעם שקורין שבת שלפני פסח שבת הגדול כי גדול מורה על התפשטות ולגדולתו ית' היינו להתפשטותו אין חקר ומזה השבת שלפני הפסח נתפשט כל קדושת הזמנים שישראל מקדשי להו כמו שנתבאר להלן ולזה נאמר בתורה קודם כל הזמנים האזהרת שבת כי משבת נמשך קדושת זמנים כענין שאיתא בזוה"ק (תרומה קלה.) ואנן נסבינן מזכור שמור מתורה שבכתב תורה שבע"פ כך מקדושת שבת דקביע וקיימי' מצדו ית' עד שאין בו שום מקום לפעולת אדם כדכתיב וביום השביעי תשבות כי אין בו שום התחדשות מצד תפיסת אדם לזה אסור בו אפילו הכנת אוכל נפש כי אסור לחדש בו ולשנות שום דבר מצורה לצורה ולהוציא ממקום למקום כמאמרם ז"ל (יומא ס"ו:) עירוב והוצאה לשבת וקדושת הזמנים הוא שישראל מקדשי להו ע"י עבודתם שנקראו מקראי קודש היינו שממשיכין זאת הקדושה משבת אצלם ע"י עבודה שבתפיסתם לזה מותר אז הכנת אוכל נפש להורות שיש בו מקום לתפיסת אדם משא"כ קדושת שבת שהוא לגמרי למעלה מהתפיסה כמו שמצינו בגמ' (סנהדרין ס"ה:) מה יום מיומים אף שהשיב לו קברו של אבא יוכיח ובעל אוב יוכיח בכל זאת אין שום תפיסה מדוע הציב השתנות ביום זה אכן ביו"ט יש להאדם בו תפיסה שהמועדים חלים בזמן האביב או בזמן אסיפה ולכן נקראים המועדים פני ה' משום שאז יכולין להכיר איך שהשי"ת פונה אל כל פרט אכן מהיכן נמשך זה הכח להאדם שיקדש את הזמנים זה נתפשט מקדושת שבת כי לגדולתו אין חקר והנה על חודש ניסן כתיב החודש הזה לכם וכמבואר בזוה"ק (תצוה קפ"ו.) ירחא דלכון איהי באתגלי' בסדורא כסדר דאתוון איהו היינו שבזה החודש מתחיל השי"ת להתפשט את האור בתפיסת הבריאה כדכתיב "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ ועל זה נאמר (הושע ב׳:כ״ג) אענה את השמים והם יענו את הארץ וגו' אמנם מזה ההתפשטות נסתעפו נמי כל הלבושים הרחוקים כי אפילו האומות המה ג"כ באמת לבושים להתפשטות הרצון ית' כי אם לא כן מהיכן נמשך קיום הוויתם אלא שבהם נתרחק כל כך התפשטות רצונו ית' עד שנעלם מהם לגמרי ונראה שהם ההיפוך מהרצון ית' לכן נאמר בזה החודש ויקחו להם שה לבית אבות וגו' לרמז בזה שעיקר הלבוש לעומק רצונו ית' המה רק ישראל לבדם ודוקא על ידי ישראל נקרא השי"ת גדול ה' וגו' וכמבואר בזוה"ק (ויקרא ה') אימתי איקרי קב"ה גדול בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמי' וכו' ובזה שלוקחים ישראל שה לבית אבות שה לבית ומראים שהם עיקר הלבוש לרצונו ית' נתבטלו ממילא כל הלבושים הזרים והרחוקים:

ב

ולזה נאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה וגו'. וכמבואר בזוה"ק (בא ל"ט) בעשור אמאי בעשור אמר ר"א בזמנא דאנהיר מיובלא לסיהרא וכו' היינו כי יובל רומז על הארת הרצון ית' שנקרא אני בינה וזה האור עצום נתחלק לחמשים שערי בינה כדי שיהי' יתכן להנהיר באור ישר אל תפיסת אדם מעילא לתתא ומתתא לעילא. וסיהרא רומז על מלכות שמים דלית לי' עיינין כלומר שנדמה בעולם הזה שעולם כמנהגו נוהג אכן בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא אז מתיצבים ישראל בעבודתם ומראים איך שהם עיקר הלבוש לעומק רצונו ית' כי הם מכירים מלכות שמים אף בההעלם של זה העולם שאין עולם כמנהגו נוהג ח"ו אלא שמלכות שמים מנהיג את העולם ולכן מנהיג השי"ת תמיד רק כפי סדר הנהגה שמעמידין ישראל בעבודתם וזה הוא כל הענין מסוד העיבור שלא נמסר לשום אומה ולשון רק לישראל שהם יודעים חשבן הירח והסיהרא היינו שיודעין ומכירין שיש באמת עיינין למלכות שמים ואין שום הנהגה מתנהג גם בעוה"ז בלעדי מלכות שמים: