סוד ישרים, שביעי של פסח ל״א

א

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וגו'. ישיר הוא מלשון שורה ואמרינן (ביצה י"ד:) אין שורה פחות משלשה וזה מורה על סדר שהולך באור ישר מסודר מהשי"ת עד לתפיסת האדם. את השירה הזאת בזה"ק (בשלת נ"ד:) תנינן כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוון בה זכי למימרא לזמנא דאתי וכו'. הענין בזה כדאי' במכילתא (בשלח) את השירה הזאת וכו' כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה וכו' אבל התשועה שהיא עתידה לבא קרוי' בלשון זכר וכו'. כי בעוה"ז נעלם האור בלבושים עד שאי אפשר לראות מפורש כענין שנאמר (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתם. אבל לעתיד יהיה שיר דכר בלא שום לבוש ויהיה מאיר מפורש והיו כאשר לא זנחתם:

ב

כי גאה גאה מתרגמינן ארי אתגאי על גותניא וגאותא דיליה הוא. הענין כי שר של מצרים רהב שמו ולמעלה במקומו הרמתה מכיר מפורש ורואה גיאות ה' ולכן נקרא רהב. אכן האחורים שלו והוא האומה המסתעפת ממנו למטה מתגאים בעצמם עד שאמרו מי ה' (שמות ה') וזה דכתיב (ישעיהו כ״ו:י׳) יוחן רשע בל למד צדק. היינו שאינו יכול ללמד ולהרגיל לזולתו צדק. כי רק הצורת אדם מישראל הוא שאמרו עליו בזה"ק (תזריע מ"ו:) ודא הוא דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא וכו' ועל דא אתקרי רוחא ממללא דהא כל שאר נפשתא לית לון רשו למללא קמי מלכא בר האי. והוא שאדם אתקרי דו פרצופים שיש לו פרצוף פנים לעמוד נכח השי"ת פב"פ ולהכיר רוממותו לקבל אור מהשי"ת ובזו העת שמקבל יש לו גם פרצוף פנים להשפיע לזולתו ללמד ולהרגיל מבהירות שלו לזולתו מה דלית כן בשאר בריין כי הצבא מעלה בעת שעומדים נכח השי"ת פב"פ ומקבלים אור אז אין להם פנים להשפיע בינה להמדה שמקבלת מהם ואדרבה שיש להם כ"כ התבטלות עד שאחוריהם נראה כדומם ממש לזה האומה שמסתעפת מאחורים דלהון הם לגמרי בלא דעת ולזה אי' בהאר"י הק' (פע"ח שער הק"ש פ"א) שר"ת יוצר "משרתים "ואשר "משרתיו הוא מו"ם שהוא השם האחרון מע"ב שמות שזה רומז שמה שמסתעף למטה מהם מום בם:

ג

סוס ורוכבו רמה בים. בילקוט (מלכים ב' רמז רמ"ד) אמר הקב"ה ומה בשכר פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק וליעקב שרצו לפני כסוסים עאכו"כ. היינו שהתבטלו עצמם לפני השי"ת כמו הסוס שטפלה לרוכב וכענין דאי' בזה"ק (צו כ"ט:) ויהון כסוסיא דרכיב מאריה עלייהו הה"ד כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ובזוה"ק (פנחס רכ"ח:) מט"ט סוס דתפארת דביה כל ספיראן מתלבשין וכו'. ולזה אמרו עליו בתקוני הזהר (הקדמה ד':) דא מט"ט רכב לעמודא דאמצעותא וכו' ואיהו רכב אש וסוסי אש כליל שתין ריבוא מרכבות (ושם תקון נ"ז דף צ"א:) האי מלאך אתקרי בששים רבוא שמהן וכו'. והענין בזה כי כל השמות וכינויין כל חד וחד כפום הכרה דיליה לבטל א"ע לגמרי להשי"ת כן הוא נעשה בזה הכח כלי פעולה להשי"ת כדאי' בזה"ק (פנחס רנ"ז:) אף הכי יקו"ק מניה תליין כל הויין ואיהו וכל הויין דיליה סהדין וכו' דינא בהיפוך אתוון אדנ' ובג"ד אמרו רז"ל דינא דמלכותא דינא. שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי' ודרגא כל שכן לשאר בריין פחות מניה הה"ד כלא חשיבין וכו'. היינו שמזה שיש לו זו ההכרה ביותר שכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא לזה הוא השם "אל" כלי פעולה לכל החסדים. וזה המלאך מט"ט נקרא סוס דתפארת רזא דיעאע"ה שכולל כל הנהורין לזה הוא כולל שתין רבוא דנהורין יען שיש לו הכרה בכל הכחות שאין לשום בריה כח לבר מני' ית' לזה מאירין אצלו כל השתין רבוא נהורין. אכן באומות הוא בחי' סוס דלהון כדכתיב בהו (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם שמצדם אינם רוצים להתבטל להשי"ת כסוס דרכיב מארי' עליה שטפלה לרוכב לכן סוס ורוכבו רמה בים: