סוד ישרים, שביעי של פסח כ״ד

א

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. עזי רומז על גודל בטוחות כענין שנאמר (ישעי' כ"ו) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים וכדאי' בזה"ק (וארא כ"ב.) והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין וכו' כד"א עד תאות גבעת עולם וכו' מכאן ולהלאה לית ליה רשות לב"נ לאסתכלא ביה דהא איהו גניז מכלא ומאן איהו י"ק יקו"ק וכו'. היינו שמזה שבעוה"ז הציב השי"ת שאין גמר לשום דבר מזה נמשך לאדם גודל בטוחות כי מצד זה יתכן שיתכלל בחזרה בעלמא עלאה עם הפעולה ובכל זה לא תתבטל תפיסתו. וזמרת יה זה מורה על צמצום אור והוא כדכתיב כי ביה ה' צור עולמים וכדאי' במדרש (תהלים ט') כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם שנאמר כי יד על כס יה וכו'. שהשי"ת הציב רצון בעולם שכביכול אין שום שלימות לכבודו ית' בלתי עבודת ישראל וזה עזי וזמרת יה שמצד הארת זה השם י"ה יתכנו אלו השנים עזי וזמרת ומזה ויהי לי לישועה שהוא מלשון הכתוב (בראשית ד') וישע ה' כי מזה שהשי"ת פונה עצמו להבריאה ברזא דשמא י"ה נמשכו מזה כל ההגנות לאדם ולזה במקום שצריכין להמשיך הגנה מזכירין השם י"ה כענין שמצינו (שלח י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע ודרשו ע"ז (סוטה ל"ד: ובמדרש תנחומא שלח) יה יושיעך מעצת מרגלים כי היה צריך לגודל הגנה שהשי"ת יפנה אליו בהגנה מעלמא עלאה כי מצד סדר ההנהגה שהציב השי"ת בעלמא תתאה לא היה מקום הגנה עבורו כי הסדר שהציב השי"ת בעוה"ז הוא כדכתיב (בראשית ט״ו:ט״ז) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה נמצא לפי זה שהיו מוכרחים לספר גנות על הארץ וכל חטאם בזה היה רק על דרך נורא עלילה על בני אדם וכדאיתא בתנחומא (וישב ד') אמר רבי יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן וכו' וכן אתה מוצא שאמר ליה הקב"ה למשה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה וכו' הוי נורא עלילה על בני אדם היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל דברים אלו. לזה התפלל משרע"ה עליו והמשיך לו הגנה מעלמא עלאה מבחי' השם י"ק. וזה עזי וזמרת יה שמצד שנכללו אלו השני בחי' בזה השם זה היה לי לישועה שמזה שאין שום דבר נגמר עוד והכל תלוי בעלמא עלאה נמצא מקום שיתוקנו כל הפעולות. ויציאת מצרים היה ג"כ מרזא דעלמא עלאה כי נגאלו אז מכל הארבע גליות כדאי' בזה"ק (ויקהל רט"ז:) רזא לאדכרא יציאת מצרים וכו' ואצטריך לאחזאה חירו דילה בגין דאתחברא בבעלה ובגין לאסמכא גאולה לתפלה למהוי כלא חד בלא פרודא ולא לאחזאה תרוכין וסימנך ואשה גרושה מאשה לא יקחו. ואי תימא והא בגלותא איהי והא אתתרכת לאו הכי אלא ודאי בגלותא איהי לדיירא עמהון דישראל ולאגנא עלייהו אבל לא אתתרכת וכו' ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא דאית ביה ארבע גאולות וכו' ועל דא אית לאדכרא בההוא גאולה ד' זמנין אמת וכו'. כי באמת נגאלו אז מכל הארבע גליות ורק שהגאולה הי' מרזא דעלמא עלאה ועוד לא היתה בעלמא תתאה וכל התפלות שלנו הם שיאיר השי"ת זאת הגאולה אף בעלמא תתאה שיהיה ניכר אף בתפיסה אחרונה הנמוכה שלנו שיתגלה שאין שום נפש מישראל בגלות:

ב

ה' ימלוך לעולם ועד. היינו שישראל בקשו אז שהשי"ת יקבע בהם הכרה זו שהאיר להם אז שיהיו יכולין לקבל עליהם עומ"ש בבהירות הכרה זו לעולם ועד. אכן יען שהכרה זו השיגו בלתי עבודה מצדם לכן נעלם מהם מיד כדכתיב אח"ז וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ולמד אותם השי"ת עצה איך שישיגו חזרה אותו האור שנעלם מהם כדכתיב שם שם לו חוק ומשפט ופירש"י ז"ל במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין. שבת רומז על צמצום. פרה רומז על בטוחות שלא יעדר מישראל שום דבר ואף שום לבוש. אכן אלו השנים צריכין עוד לקו המשקל לבל לנטות לשום קצה ביותר כי צמצום יותר מהראוי לחסרון יחשב ובטוחות יותר מהראוי ג"כ לחסרון יחשב ורק בד בבד יהיו וזה מורה דינין שהוא קו המשפט ומשקל וע"י שיתנהגו במשפט ישיגו בחזרה כל האורות שנעלמו מהם: