סוד ישרים, פרשת זכור כ״א

א

איתא במדרש (שמואל) שני פקידות פקד הקב"ה בעת שיצאו ישראל ממצרים וכו' ואחת בעמלק שנאמר כה אמר ד' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים וגו' אבל ביתרו מה נאמר ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים וגו' (שמואל א ט״ו:ו׳) והענין הוא כי הקדושת אבות הי' גבי ישראל בקביעות גם במצרים אלא שהי' במצרים מאוד בהסתר ובהעלם רק אח"כ במתן תורה יצא הקדושת אבות בהתגלות מפורש ובגודל התפשטות וכן הי' נמי כל העסק של אבות הקדושים מאוד בהעלם עד שהי' נראה על הגוון כמו משולל צמיחה ח"ו וכמו שמצינו בהם והנפש אשר עשו בחרן ובזה העולם אינו נראה על הגוון שום השארה לאלו הנפשות ובאמת איתא בזוה"ק (שלח קסח.) ותהי שרי עקרה אין לה ולד וכו' ולד לא הות מולדא אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן כמה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן נפש עשו ודאי וכו' הרי שהי' תמיד צמיחה מפעולת עבודתם כי באמת מצד השי"ת אין שום תפלה שלא יפעל וכל ההעלם הנראה לפעמים למשולל צמיחה זה הוא רק מצד תפיסה הנמוכה של האדם. אמנם כאשר הקומה של ישראל עומדת על מצב טוב בסדר נכון אזי אין שום העלם כלל ואין מי שלא יכיר שפיר שכל המכיוון מהרצון ית' בבריאת עולם הי' רק ישראל וכמו שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו שמנחיל השי"ת לישראל כל מיני כוחות שיתכן להכניסם להקדושה ועוד זאת שאינו נדחה כלל מהקומה של ישראל שום לבוש וכמו שמצינו בגמ' (קדושין סט) עשרה יוחסין וכו' וכל אותן הלבושים המחשב שם נראין לרחוקים מאוד בכל זאת נכללים המה בזאת הקומה של ישראל כי הרצון ית' הוא תמיד להנחיל את ישראל כל מיני כוחות שיתכן להכניסם להקדושה ועד היכן שאיתא בזוה"ק (סבא משפטים צה:) נשמתין דגיורין מתלבשין בממזרי תלמידי חכמים וזה הכל שבונה השי"ת עצות איך שיתכללו כל מיני לבושים בקרב הקומה של ישראל אכן להכניס כוחות ולבושים ממקומות הרחוקים אי אפשר בלתי כשלון ופסיעה לבר ולכך אחר הכשלון שהי' לישראל ברפידים שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין אשר באמת היו יודעים היטב שהשי"ת בחר בהם ושוכן בתוכם וכדאיתא בזוה"ק (בשלח סד:) וכי טפשין הוו ישראל דלא ידעו מלה דא וכו' אלא זה הכל סיבב השי"ת למען שיהי' מקום מסבת החטא ליתרו שיהי' נכלל בתוך ישראל אף שמסבת זה החטא נתהוה ג"כ מקום לקטרוג של עמלק אכן נתברר אז החילוק ביניהם כי על עמלק נאמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וגו' והוא כדאיתא בזוה"ק (שם סז) דעמלק נוטל כל אינון דהוו גזירין ולא אתפרעו וכו' היינו כי נגד עמלק היו צריכין להתיצב בבהירות עצום ובגודל עבודה ומי שהי' בו מעט התרשלות בעבודה עמד נגדו מיד עמלק בקטרוגו כדכתיב וילחם עם ישראל ברפידים וביארו ז"ל שרפו ידיהם וכו' וזהו אשר קרך בדרך וגו' לכך נאמר פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים וגו' אבל ביתרו מה נאמר ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים וחסד הוא ח"ס ד"ל היינו אף שישראל עמדו אז במצב שפל שלא הי' ניכר עדיין השלימות של ישראל כמאמרם ז"ל בגמ' (זבחים קטז) קודם מתן תורה בא יתרו ואפילו למאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו אבל הכל מודים שבא קודם לוחות האחרונות כי בערב יוה"כ בא לכולי עלמא כמבואר בגמ' שם הרי אף במעט הכרה שהי' אז בהקדושה של ישראל בכל זאת הבין שפיר שרק אם יכניס עצמו תחת ישראל אזי יבחר בו השי"ת ואם לאו הוא לגמרי מבחוץ ולזה נכלל יתרו לגאו מעגולה קדושה ועמלק נדחה לגמרי מהקומה של ישראל: