סוד ישרים, פורים כ״ה

א

איתא בגמ' (מגילה יג:) ישנו מן המצות וכו' ובמדרש אמר אלהיהם ישן הוא וכו'. וכתב האר"י הק' ז"ל שזה הענין הי' ג"כ בהתחלת הבריאה דכתיב ויפל ה' אלהים תרדמה וגו'. הענין הוא כי כשמבטל האדם א"ע מכל וכל ומוסר כל כח הישות שלו להשי"ת אז מחזיר לו השי"ת צמיחת ישועה ביתר שאת וכן טרם כל צמיחות ישועות צריך להיות מקודם ביטול כמו שמצינו בהתחלת הבריאה שהי' חפץ השי"ת להנחיל להבריאה כלי קיבול בקביעות הי' צריך להיות מקודם ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן וגו' היינו שהאדם הי' מבטל עצמו ומסר כל כוחו להשי"ת עד שהי' נראה כישן ואח"כ ויקח אחת מצלעותיו וגו' והשיג את הנוקבא שיהי' אצלו כלי קיבול בקביעות וכענין שאיתא בזוה"ק כשאומר אדם בידך אפקיד רוחי מחזיר לו השי"ת יותר אור וכן הוא בכל צבא מעלה כי זאת התרדמה פעל אף בעולמות עליונים שהם השיגו על ידה שיהי' אצלם בחינת משפיע ומקבל כדאיתא בזוה"ק (שמות ד.) אע"ג דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימא דכולא. ואע"ג דאיהו נוקבא וכו' וזה הענין הוא מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין וזה הענין תרדמה הי' נמי כאן כי ענין חורבן ירושלים וגלות ישראל הי' רק משום שבעת שהיו ישראל על אדמתם הי' להם כח גדול ועצום במצות מעשיות כי רוב מצות מעשיות תלוים בארץ ומפאת זה הי' נמשך להם גודל תקיפות מאוד כי ראו כל עמי הארץ מפורש שכל הכבוד שמים נתגדל רק ע"י ישראל ולא ע"י שום אומה ולשון ומזה הי' נמשך להם תקיפות יתירה וזה הי' עיקר חטאם שעל ידו גלו מעל אדמתם וזהו קוטב הכוונה מכל החטאים שמחשב בגמ' שנחרב הבית וגלו מעל אדמתם כי זה הגלות והחורבן הוא ענין ביטול שהיו מבטלים א"ע מכל וכל והיו מוסרים בחזרה להשי"ת כל כח התקיפות שהי' להם ממעשה המצות עד שהיו נראים כישנים מן המצות וזהו ענין תרדמה ולזה ירמי' ודניאל לא היו אומרים הגבור והנורא וכו' וכמבואר בגמ' (יומא סט) מתוך שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא לפיכך לא כיזבו בו כי איה גבורותיו ואיזה כבוד שמים יכול להיות בלתי ישראל עד שהאיר השי"ת את עיניהם של אכה"ג ואמרו הן הן גבורותיו וכו' היינו שלא חסר כלום ח"ו מכבוד שמים ומלכות שמים לא נפגם מעולם אף בלתי ישראל והבית לא נחרב מעולם ח"ו רק לעיני בשר רק שנתעלה למעלה כדכתיב והבית הזה יהי' עליון וכדאיתא בגמ' (חגיגה יב) שעדיין מיכאל עומד ומקריב קרבן וכדאיתא בזוה"ק (פקודי רמ:) ת"ח אינון אבנין דיסודי ציון וירושלים ח"ו דשליטו עלייהו שאר עמין ולא אוקדו לון ולא אתוקדון אלא כלהו אתגניזו וגניז לון קב"ה וכל אינון יסודא ביתא קדישא כלהו אתגניזו ולא אתאבידו מנייהו אפילו חד וכד יהדר קב"ה ויוקים לה לירושלים על אתרי' אינון יסודי אבנין קדמאין יהדרון לאתרייהו ולא ישלוט בהו עיני בישא בר בזמנא דיכחול ב"נ עיניו בההוא פיכו וימלי עיניו מני' וכדין יחמון כל אבנין וכל יסודי ירושלים מתקנן על אתרייהו דלא שליטא בהו שאר עמין וכו' וזה האיר השי"ת לאכה"ג שלא נפגם מעולם ח"ו הכבוד שמים ולזה אמרו הן הן גבורותיו וכו' ומסרו להשי"ת כל התקיפות שהי' להם מהמצות התלוית בארץ וגמר התיקן הי' ג"כ ע"י אכה"ג לזה איתא בגמ' (שם) שהם ביטלו יצרא דע"ז היינו שעזבו כל חילם עם כל התקיפות שלהם כי כח התקיפות יתירה הנמצא גבי האדם זאת נקרא יצרא דע"ז והם בטלו יצרא דע"ז ובאמת מזה שהתבטלו א"ע כ"כ עד שהי' נראים כישנים מזה הצמיח בנין בית שני לכן בזה העת שהתבטלו א"ע והי' נראים כישנים הי' אומר המן אלהיהם ישן הוא שישנו מן המצות והי' רוצה אז לקטרג על ישראל והראה לו השי"ת הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל: