סוד ישרים, סוכות י״ג

א

בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות וגו'. בזוה"ק (שם) מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל יתיב בצלא דמהימנותא ומאן דלאו איהו משרשא וגזעא קדישא דישראל אפיק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא וכו'. כתיב בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהילים ל״ז:ג׳). הנה עיקר עוצם הבטוחות של אברהם אבינו היה כמבואר בזוה"ק (לך פ') הלוך ונסוע הנגבה שכל מטלנוהי היה לסטר דרומא וכו' היינו שהיה מבטל עצמו לגמרי לאתר דלא אתידע ומאחר שהיה מבטל עצמו כ"כ להרצון ית' העמיד השי"ת כל הנהגת עוה"ז שילך ע"י מדת אאע"ה כדכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה וזה שאמרו ז"ל על אותן כ"ו דורות שהיו נזונים רק מחסדו ית' היינו שהיה נראה להם שחסדו ית' יורד בדרך ותרנות בלי משפט ח"ו כי קודם אאע"ה לא היה להם שום הכרה בזה החסד משא"כ מאאע"ה ואילך התחיל הכרה מפורשת בזה החסד שאינו יורד בדרך ותרנות כי כל האומר הקב"ה ותרן וכו' אלא שהחסד יורד בשורת הדין ובמשפט כפי עבודת אדם ועל אותה ההכרה נאמר בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה ואמונה הוא מלשון כאשר ישא האומן את היונק והוא כמבואר בתזוה"ק (הקדמה דף ב.) אב האמונה דאיהו בינה וכו' היינו שלא יחפוז את הזמן ולא תדחק את השעה רק שימתין את הזמן באמונתו. אזי יתגלה זה החסד ויכיר אותו גם בהבנת תפיסתו. וזהו ורעה אמונה כלומר להיות שמר את הדבר עד שיתגלה גם בהתפיסה. כי הלשון אמונה אינו נופל כי אם על דבר שאינו מפורש בהתפיסה. כי בזה שהוא מפורש בהתפיסה. אין מהצורך להאמונה. רק בזאת שאינו מפורש בהתפיסה צריכין אמונה היינו שיהיה שמר היטב את הדבר עד שיצא בהתגלות מפורש גם לעיני אדם. וזה היה גבי אאע"ה כדאיתא במדרש תהו היה העולם עד שבא אברהם אבינו וכו' היינו כי מאאע"ה התחיל שני אלפים תורה שנתגלה אור חסדו ית' בתפיסת עבודת אדם לבל ידמה עוד שיורד בדרך ותרנות וזהו דאיתא (שם בזוה"ק) מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא וכו' ומאן דלאו איהו משרשא וגזעא קדישא לא יתיב בסוכה ואפיק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא היינו כי מי שאינו משרשא וגזעא קדישא דישראל אינו יכול להתאפק להתאפק עצמו באותה האמונה וכדאיתא בגמ' (ע"ז ג.) שגמר הבירור יהיה מצות סוכה שעל ידי זאת המצוה יתברר ההבדל מישראל לאומות כדאיתא שם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' והאומות בעוטי מבעטי וכו' היינו כי יש מצות שהאדם מכניס אותם בקרבו כגון אכילת מצה ויש נמי מצות שהם רק על גופו כגון תפילין וכדומה אולם מצות סוכה מורה שהאדם מרגיש היטב בזאת ההגנה שמגין עליו השי"ת גם למעלה מתפיסתו כי מצות סוכה בעצמה מלמדת את האדם לבל יהיה לו קביעות מקום בשום מדה רק להיות נמשך אחר רצונו ית' בכל ההפכים וכמאמרם ז"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי ועל זאת אין יכולים האומות להסכים לבל יהיה בידם שום דבר לסמוך עליו בקביעות ולזה המה בעוטי מבעטי משא"כ גבי ישראל הוא זאת בעצמו שהם משוללי קביעות עיקר הקביעות ע"ד מאמרם ז"ל בגמ' (שבת לא:) כיון דע"פ ה' יסעו וע"פ ה' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי וע"ז איתא בזוה"ק (פנחס רכה:) בההוא אור דאתהני אברהם מיניה ואהרן כהנא אתקשר ביה וכו' היינו כי ענני דאהרן רומז כענין הכתוב מה יתרון העושה באשר הוא עמל היינו מאחר שאי אפשר לגרוע ולא להוסיף על זה הסדר שהעמיד השי"ת אם כן מה יתרון העושה על זה מסיק הכתוב באשר הוא עמל כלומר שכל יתרון העושה הוא שישיג את האור באותן הפסיעות בעצמם שעמל בהם כי הגם מה שעלה ישראל במחשבה הוא באמת אף בלתי עבודה אכן זאת היא רק מצד השי"ת אבל האדם מצדו איזה קנין יש לו בזה שעלה במחשבה ועל זה אמר באשר הוא עמל שיתרון העושה יהיה שישיג בעמלו קנין בזה האור שעלה במחשבה ע"י יגיע כפו ועל זה היתרון רומז עננא דאהרן כהנא דאתקשר בההוא אור דאתהני ביה אברהם דכליל ביה כל שית עננין היינו כי באור החסד של אברהם נכלל באמת כל הששה מדות אלא גבי אאע"ה היו כמוסים עדיין ולא היה מפורש בהתפיסה עד אחר שקיים מצות מילה אז אמר מבשרי אחזה אלוה אם לא מלתי א"ע מהיכן נגלה עלי הקב"ה וכו' כדאי' (במדרש רבה וירא פ' מח) אכן ע"י עננא דאהרן התחיל אורו של אאע"ה לבא מפורש בהתגלות התפיסה ע"י כל מעשה המצות ועל זה נאמר ועננך עומד עליהם וגו' כי כל הששה מדות שהיו כמוסים מקודם נתגלה מפורש בתפיסת ישראל ע"י עננא דאהרן: