סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח ח׳

א

שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו בי טובים דודיך מיין וגו' איתא בתקוני זוה"ק (תיקן י"ג דף כ"ח.) אלין דק"ש דתקין משה דכירין אלין דשלמה נוקבין ואלין בית קיבול לאלין דרגין דשלמה אינון בית קיבול לדרגין דמשה וכו' היינו כי שלמה המלך הי' משתוקק תמיד לדרגין דמשה כמו שאמרו ז"ל בגמ' (ר"ה כ"א:) ביקש שלמה להיות כמשה וכו' וזהו ישקני מנשיקות פיהו כי נשיקות פיהו מורה על אהבת הנותן טרם בואה לתפיסת המקבל אשר בזה הוא עיקר היקרות מה שאין יקרות כזאת אחר הנתינה כי אחר הנתינה נתמעט בהירות אהבה ואינו מאירה עוד כמו מלפנים והחילוק בניהם הוא כמו שיש חילוק מיום ללילה כמו שמצינו במדרש רבה (תשא מ"ז) ובמדרש תנחומא (פ' תשא) כשהקב"ה הי' מלמדו תורה בכתב הי' יודע שהוא יום וכשהי' מלמדו על פה משנה ותלמיד הי' יודע שהוא לילה וחלקו של משה רבינו הוא תורה שבכתב שמאיר בזה כל אהבת הנותן בלי שום מגרעת ואור כזה נקרא שמשא לכן איתא בגמ' (סנהדרין מ"ד.) תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע מאי טעמא אילימא משום דכתיב ויציקום לפני ה' וכו' ואלא מהכא ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן וכו' היינו כי יהושע נקרא סיהרא כמאמרם ז"ל פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה וסיהרא מורה על התלבשות האור בהתפיסה וזהו עשיר יענה עזות ולא נחשב כלל לחטא מה שאמר ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן כי מאחר שכבר בא הרצון ית' בהתלבשות תפיסתו וזאת ההתלבשות נקרא שמך הגדול ואם הראה לו אח"כ השי"ת הנהגה אחרת שהוא נגד תפיסתו הקודמת שפיר הי' לו טענה חזקה מה תעשה לשמך הגדול אבל במשה רבינו לא הי' נגמר אצלו שום נתינה מאורו ית' כי בכל פעם הראה לו השי"ת תפיסה אחרת באור רצונו ית' ומפאת זה לא הי' יתכן אצלו לבוא באיזה טענה נגד הנהגתו ית' רק כמו שנאמר תחנונים ידבר רש אמנם בזה בעצמו שלא נגמר עדיין בהבנת התפיסה נתינת אור רצונו ית' יש באמת כל היקרות כי בזה מנהיר עדיין עיקר אהבת הנותן בבחינת נשיקות פיהו וזהו כי טובים דודיך מיין וכמבואר בהאר"י הק' ז"ל (לק"ת) שהר"ת מזה הפסוק הוא כטד"מ שהם אותיות הקודמין לשם אלהים היינו כי השם אלהים מורה על התלבשות הרצון ית' ואותיות הקודמין אליו מורה על בהירות הרצון ית' טרם התלבשותו וזהו נמי שרמזו ז"ל (ע"ז כ"ט:) א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין וכו' וביארו שם בגמ' (דף ל"ה.) כי גזרו גזרתא במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחא שתא וכו' היינו שרמז לו בזה שיותר נכון לפניו לבל יגלה לו הטעם כי אם יגלה לו הטעם הגם שתרויח בזה שתשיג בהבנת תפיסתך מה שהי' מלפנים נעלם מתפיסתך אכן מפאת זה תפסיד יותר כי יתמעט ממך ע"י זה בהירות אהבת הנותן הנמצא בו. והנה לעומת אלו שתי הדרגין הציב השי"ת ג"כ שתי קדושות קדושת שבת וקדושת יו"ט. קדושת שבת הוא קבוע וקיימא מצדו ית' מששת ימי בראשית ואינו כלל מצד אדם וזהו בחינת זכור וקדושת יו"ט הוא מצד אדם דישראל מקדשי להו בעבודתם וזהו בחינת שמור אכן איזה קנין שייך להאדם בקדושת שבת מאחר שאינו כלל מצד האדם. אולם ע"י שישראל מגדירים א"ע לקדש את הזמנים ע"י זה מנחיל להם השי"ת קנין גם בקדושת שבת כי עיקר קנינו של אדם הוא רק מה שבכחו למסור בחזרה להשי"ת כדאיתא (במדרש תנחומא בהר) הקנתי כל העולם לאברהם ולא הונתי אותו חזר והקנה אותה לי וכו' פירוש מהיכן מוכח שהקנתי לו כל העולם על זה מסיק חזר והקנה אותה לי כי אם לא הי' לו באמת קנין לא הי' בכחו למסור לי בחזרה כך ע"י שישראל מכירין שאף כל הכרתם בקדושת שבת אינו ג"כ מכח חכמתם רק מחסדי השי"ת ע"י זה מקנה להם השי"ת חלק וקנין גם בקדושת שבת אמנם בשבת שבתוך החג נזדווגו ביחד אלו שתי הקדושות כי בשבת שבתוך החג מתחיל התחלפות הזמנים מקיץ לחורף ומחורף לקיץ וקיץ הוא נגד יום כי אז מתחיל עבודת אדם כדכתיב יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וחורף הוא נגד לילה שאז קובע השי"ת בלב האדם כל עבודתו לבל יפסיד אותם כמו בלילה שמוסר אדם כל פעולתו להשי"ת ואומר בידך אפקיד רוחי ואז נתחזקו היסודות בהאדם ובחודש ניסן מתחילין ימי הקיץ שהם כמו יום נגד לילה ובשבת שבתוך החג נזדווגו אלו השתי הקדושות ביחד. וכן בכל שבת קובע השי"ת העבודה של השבוע העבר ומתחיל התחדשות העבודה ולכן תיקנו התחלפות משמורות לכל שבת ולזה נמי הוסיפו ברכה אחת למשמר היונא וכמבואר בגמ' (ברכות י"ב.) מאי ברכה אחת א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששיכן שמו בבית הזה הוא ישכון ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעית היינו כי משמר היוצא הוא נגד הקדושה שקובע השי"ת בלב האדם מהעבודה שהי' גבי האדם מלפנים קודם השבת לבל יפסיד אותה ח"ו אכן יען שעיקר הנייחה של אדם הוא רק מחדשות נגד זה יש משמר הנכנס להורות שנותן נמי השי"ת חדשות להאדם אולם החדשות שמשפיע השי"ת הוא בלי גבול לכן יכול האדם לקבל חדשות הרבה יותר מגבול הכלי קיבול שלו ע"י הפצרת תפלתו שירחיב לו השי"ת גם את גבול הכלי קיבול שלו אכן כאשר נתרחב גבי האדם הגבול מהכלי שלו זה נראה לעיני בשר כנוגע מה שמוכן לחבירו לזה תיקנו זאת הברכה שמשמר היוצא אומר למשמר הנכנס שמרמז על חדשות מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכון ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות היינו כמאמרם ז"ל בגמ' (תענית) אטי ממאן דלית לי' קא בעינא ממאן דאית לי' קא בעינא היינו שהשי"ת הוא כל יכול להרחיב ולהגדיל את הכלי קיבול של האדם ולבל יראה כלל כנוגע מה שמוכן לחבירו: