סוד ישרים, ליל שביעי של פסח י״ד

א

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה וגו' כתיב כי שמש ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים וכמבואר בזוה"ק (מובא לעיל) השם אלהים הוא מגן ונרתק לשם הוי' כגוונא דלית לאחזאה בנהורא דשמשא בלתי מגן ונרתק כך לית לאחזאה בנהורא דשם הוי' בלתי מגן ונרתק דשם אלהים היינו כי בעצמית האור משום הוי' אין שום צמצום כלל כדאיתא בגמ' (ברכות י"ב:) כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אלא יען שכל חפצו ית' הוא להטיב ולהנחיל לישראל אור שיהי' אצלם בקביעות גמור ע"י קנין יגיע כפם לזה הציב מגן ונרתק הנקרא אלהים היינו שהכניס את האור בכל מיני התלבשות וכל מה שבוקע האדם ע"י עבודתו באלו הלבושים להכיר בהם את האור כך יש לו קנין בזה האור הגנוז באלו הלבושים ונקדא אלהים קדושים ומה שהוא למעלה מהבנת התפיסה של עבודת אדם בזה אין לו לאדם שום קנין כמו בעת שהי' ישראל במצרים דכתיב (הושע י"ב) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים היינו שמצד אורו ית' הי' לו התקשרות עם ישראל עוד במצרים מראשית הרצון ית' עד הלבוש אחרון שלהם אכן מצד ישראל לא הי' להם עדיין שום קנין בזה האור כי בעצם האור משם הוי' בלתי ההתלבשות אין יתכן בו שום תפיסה והגם אחר שפותח השי"ת את האור משם הוי' אזי זורח האור בכל הלבושים אבל השער להגיע לאותו אור הוא רק השם אלהים כי זה השם הוא השער והפתח שבו מתחיל האדם לעבוד בתפיסתו מתתא לעילא וזה היגיע כפו של אדם הוא עיקר התקיפות שלו כמאמרם ז"ל אין לך בא בזרוע כמו שמקיים את המצות ובמדרש (תבוא) בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש לו פתחון פה לעושי מצות וכו' כי בפעולת המצוה שעושה אדם בהלבוש אחרון אף שאין לו בה שום הבנה מ"מ נמצא בה כל הרצון ית' עד שיכול לומר נוכח השי"ת אשר קדשנו במצותיו וצונו ואין צריכות כוונה. לכן הגם שהאיר השי"ת אז לישראל אור עתיקא אכן מצד ישראל לא הי' בזה האור שום קנין ע"י יגיע כפם כי הי' עדיין משוללי פעולת המצות ובעצמית האור משום הוי' בלעדי הלבושים משם אלהים אין לאדם שום קנין וזהו שאיתא בזוה"ק (יתרו ס"ח.) בקדמיתא כתיב את כל אשר עשה אלהים למשה ולבתר כתיב כי הוציא ה' אלא רזא דא את כל אשר עשה אלהים דא שמא דאגין על משה ועל ישראל ולא אתעדי מנייהו בגלותא ולבתר שמא עלאה אפיק לון ממצרים. כי הגם שהגנה הי' להם משם אלהים אבל שום קנין לא הי' להם בו מצדם כי רק מצד הארת שם הוי' יצאו ממצרים ולכך נאמר כאן ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וכמו שביארו ז"ל כי קרוב הוא להשבועה שנשבע אאע"ה לאבימלך מלך פלשתים וכו' היינו שלא הי' עדיין בכחם לכבוש תחתם הלבוש מקליפת פלשתים כי קרוב הוא כי קליפת פלשתים הוא כחי ועוצם ידי וגו' וכיון שלא הי' לישראל עדיין מצדם קנין יגיע כפם בשם אלהים א"כ המה קרובים עדיין להטעות של פלשתים ויכולין לטעות ולסבור שזה האור משם הוי' דאפיק לון ממצרים מתפשט גם בהלבושים רחוקים כאלו נמי. ואם יבקשו לבטל קליפת פלשתים בזה הכח שהתפשטות אורו ית' אינו רק בלבושים הנקיים אגב אמם על זה נאמר פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה היינו הלא זה הכח שהם נקיים אגב אמם הי' לישראל במצרים ג"כ לזה כתיב ויסב משה את העם דרך המדבר ים סוף היינו כי מדבר וים מורה על אותן הכחות שאינו ניכר שם כבודו ית' כדאיתא בפרקי דר"א לא מצינו בים כבודו ואלו הכחות הם בניקל לכבוש אותם תחת הקדושה משום שאין בהם זדון של בעלי בחירה כי דוקא קליפת פלשתים שהם בעלי בחירה לא הי' עדיין בכח ישראל לכבוש אותם כל עוד שלא הי' להם קנין באורו ית' ע"י השם אלהים כי קרוב הי' עדיין להטעות של פלשתים משא"כ הכחות של מדבר וים הגם שהמה נמי משוללי אור מ"מ המה ג"כ משוללי בחירה וכח כזה שהוא משולל בחירה בניקל להכניסו תחת הקדושה כענין שמצינו בגמ' (סנהדרין צ"ז.) אין בן דוד בא עד שיתהפך וכו' כלו למינות שנאמר כלו הפך לבן טהור הוא היינו כשישארו בעקשות לגמרי בלי שום בחירה לטוב אזי אהפוך אל העמים שפה ברירה. ואחר שישראל יכבשו אותן הכחות של מדבר וים ויקבעו בלבם הכרה שמלא כל הארץ כבודו אף במקום שלא מצינו שם כבודו גם במדבר וים היינו כי ישראל יכירו היטב אשר בזה המקום בעצמו שאינו ניכר שם כבודו מראה השי"ת איך שהוא באמת מרומם על כל כבוד שאין מהצורך מצדו ית' לכל אותו הכבוד וכאשר יקבעו ישראל זאת ההכרה היטב בלבם אזי יהי' הם עיקר כבוד מלכותו ית' בעולם וממילא יהי' אח"כ בכחם שפיר לכבוש גם קליפת פלשתים תחת הקדושה ושוב לא יהי' קרובים להטעות של פלשתים לומר כחי ועיצם ידי וגו' מאחר שאורו ית' יהי' אצלם בקביעות ע"י יגיע כפם: