סוד ישרים, ליל פסח מ״ח

א

ויאמר משה כה אמר ה' בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים וגו' (שמות י״א:ד׳-ה׳) היינו כשיוצא השי"ת כביכול ומפשיט א"ע מהלבושים אזי ממילא יהי' ומת כל בכור כי ענין בכור מורה על כח היותר גדול הנמצא בעולם והאומות שאינם רוצים בקיום הווית עולם מתפשטים א"ע בזדון לבם בזה הכח. אבל ישראל שחפצים בהווית עולם מצמצמים א"ע ומכניסים זה הכח לעבודת השי"ת. הגם שאומות מודים ג"כ שהשי"ת מהוה הכל רק שקורין להשי"ת ראשון היינו כדאיתא בגמרא (מנחות קי"א.) דקראן לי' אלהא דאלהא שאמרו שעזב השי"ת כח הנהגה להטבע וע"כ אמרו שהשי"ת הי' מוכרח ח"ו בבריאות העולם דאל"כ למה מסר כח ההנהגה להטבע וכי לא יכול השי"ת לנהג את העולם ביתר שאת מהטבע אלא שהי' רוצה לכבד א"ע שיהי' נקרא ראשון לכך הי' מוכרח לברוא את טבע העולם ולמסור לה כח הנהגה למען שיהי' כח שני כי לולא השני לא יהי' נקרא ראשון וזהו הענין מאמרם ז"ל דקראן לי' אלהא דאלהא נמצא לפי טעותם הכוזבת הי' הבריאה ח"ו בהכרח ומי גדול המוכרח או המכריח הוי אומר המכריח וזהו שאיתא במדרש (פ' וארא) באותה שעה קבץ את כל חכמי מצרים וכו' אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם אמר להם הקב"ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים חייכם אני מאביד חכמתכם וכו' אבל ישראל קוראין להשי"ת אחד ואין שני כי אין אצלו ית' שום הכרח ח"ו בבריאת העולם וכדאיתא בספר יצירה ולפני אחד מה אתה סופר וכדאיתא בתקוני זוה"ק אנת הוא חד ולא בחושבן ומה שנקרא השי"ת אני ראשון וזה מורה על חד בחושבן זאת הוא רק מצד האדם מחמת שהשי"ת חפץ ברצונו הטוב להטיב ברא את העולם והלביש א"ע כביכול בלבושין ומדות כדאיתא בתקוני זה"ק (בהקדמה י"ז.) לבושין תקינת להון וכו' למען שיהי' מקום לעבודת אדם ומפאת אותם הלבושים נסתעפו האומות ג"כ שכל קיום הוויתם אינו כלל מהשורש רק מפאת הלבושים. ומצד זה נקרא השי"ת ראשון אבל מצד השי"ת אין שום לבוש וכח אחר בעולם רק רצון הפשוט לבדו ית' ומחמת שישראל עלו במחשבה לכן המה דביקים בעצמית רצון הפשוט ית' כדכתיב כי חלק ד' עמו (האזינו) וממילא הוא כל עבודתם רק לאתר דלא אתיידע ע"כ כשיוציא השי"ת א"ע מהלבושים כדכתיב אני יוצא בתוך מצרים אז מגיע לישראל עיקר הקיום משא"כ האומות שכל אחוזתם הוא רק בהלבושים יתבטלו אז ממילא כמו שנאמר ומת כל בכור: