סוד ישרים, ליל פסח ל״ח

א

מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ וכו'. והנה באמת נאמר ומצות על מרורים יאכלוהו עוד קודם שיצאו ממצרים בפ' החודש הזה לכם וגו' ומה זה שאמר כאן הטעם על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ וכו' כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. אמנם זה הוא באמת טעם על מה שנאמר בתורה ומצות על מרורים יאכלוהו. כי הארת קרבן פסח מורה שישראל עלו במחשבה תחלה גם טרם עבודתם ונצטוו ומצות על מרורים יאכלהו להורות על החיבור שיש לישראל עם השי"ת אף טרם השלימות מברורי עבודתם כמו שהי' ישראל במצרים משוללי שלימות כדכתיב ואת ערום וערי' (יחזקאל ט״ז:ז׳) שלא הי' בהם על גוון הלבוש שום שלימות וזהו ומצות על מרורים יאכלוהו ומצה הוא כמאמרם ז"ל (שבת ע"ט.) דלא קמיח ולא מלוח ולא אפיץ וכו' היינו שמשולל שלימות ומראה השי"ת בזאת המצוה מדוע באמת בחר בישראל אף טרם שלימתם ועל זה אמר כאן מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ וגו' היינו משום שהגוף של ישראל הוא בטבע מהיר וזריז וכמו שנתגלה אח"כ לעיני כל זריזות והמהירות שלהם בזה שהקדימו נעשה לנשמע מה שאין זאת בכח שום אומה ולשון כלל להכניס א"ע בעבודה מבלי לחשוב עצמם מקודם אם יהי' זאת בכחם אם לאו ולזה נקראו באמת גבי האומות עמא פזוזו וכו' אכן מפאת זאת המהירות והזריזות הנמצא בטבעם מוכח מפורש שהם קרובים מאד להשורש כענין שמצינו גבי אאע"ה שנאמר עליו וישכם אברהם בבוקר וגו' (וירא י"ט) ואמרו ז"ל בגמ' (חולין ט"ז.) זריזו דאברהם קמ"ל היינו כי מגודל הזריזות שהי' אצלו נתברר שהוא קרוב מאד להשורש כ"ש גבי מיכאל שהוא הדרגא הקרובה ביותר להמקור ית' אמרו עליו בגמ' (ברכות ד:) מיכאל באחת. וגבריאל בשתים כי מדת הגבורה הוא לבוש היותר רחוק ממדת החסד ומי שנתרחק ביותר הוא בשתים הגם שהקב"ה הוא מלא כל הארץ כבודו אכן מצד הבריאה מי שהוא קרוב יותר הוא זריז ביותר לכן לפי שישראל המה קרובים כ"כ להשורש לזה בחר בהם השי"ת גם טרם שלימותם. וכפי מה שהופיע השי"ת הארת החיבור מאורו ית' עד תפיסת ישראל כך נפעלו מכות במצרים כי עשר מדריגות יש מאורו ית' עד תפיסת אדם ולעומת זה נמצא בישראל עשר קדושות סביב הארון לרמז שישראל המה לבושים למקום הארון שאינו מן המדה שרומז על הרצון העליון ית' שהוא חד ולא בחושבן ומצד אותה הארה בעצמה נלקו במצרים עשר מכות ועל זה אמר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה זש"ה תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה (משלי י״ז:י׳) היינו שמי שקרוב להשורש מבין ברמז גערה קטנה אבל מי שהוא רחוק מהשורש אינו יכול להבין ע"י רמיזות הגערה בלתי הכאה כך כל מה שנתברר ביותר ההתקשרות של ישראל בהשורש ית' לעומת זה הגיע למצרים מכות והתבטלות עד שגרשו את ישראל ממצרים כי קודם הבירור הי' כל חפצם של האומות לשלוט על הנקודה היקרה כדאיתא בזוה"ק (סבא משפטים) כדי שכל הטובות שהשי"ת ישפיע להנפש היקרה יצטרך לילך דרך אצלם אכן כשמתחיל השי"ת לברר אשר זה הנפש היקרה הוא באמת דבוק בהשורש ית' ולהם אין שום שייכות כלל בה אזי המה בעצמם מגרשים מהם זה הנפש וזהו הטעם כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה: