סוד ישרים, אחרון של פסח ח׳

א

כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. בזו הפרשה מלמד השי"ת עצה לישראל איך שיהי' להם קנין בהשפעת השי"ת שע"י שימסרו הראשית להשי"ת יקנו השאר משלחן גבוה ולכן הציב השי"ת בכל התחלפות משער לשער ומצורה לצורה למסור וליתן מהם ראשית כשנגמרה התבואה ונתמרח חייבת בתרומה וכשרואה פני הבית חייבת במעשר ובגלגול עיסה חייבת בחלה כי בזה הראשית מתחיל להתחלף מאין ליש להמסר בתפיסת האדם ובזה נמצא כח מכלל כל הדבר וזה דאיתא (סנהדרין ק"ב) מהיכא בעית למשרי המוציא וכו' מהיכא דקדים בישולא. היינו שבזה המקום ניכר ביותר הרצון המשפיע ית' וזה לעומת זה מתגבר תשוקת המקבל אז כענין שנאמר (ישעיהו כ״ח:ד׳) כבכורה בטרם קיץ וגו' בעודה בכפו יבלענה וזה ענין בכור כי יש בו גודל התפשטות לזה הוא העצה למסור זה הכח להשי"ת ועי"ז יקנה לו השי"ת הנשאר משלחן גבוה. וזה דאיתא בתקוני הזהר (תקון יד דף ל'.) ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו מאי האי לגבי האי. קם ר"ש על רגלוי וכו' אמר ר"ש אליהו אליהו והא שור איהו מסטרא דדכי' וחמור מסטרא דמסאבא דא איהו כלאים טב וביש אבל חלב איהו מסטרא דדכיו ובשרא מסטרא דדכיו. אמר ליה ודאי הכי הוא אבל האי רזא אשתמודע בקרא דא תוצא הארץ נפש חיה למינה דאע"ג דאינון מסטרא דדכיו כלהון אינון דכר ונוקבא ואינון זווגין ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו עליה אתמר לא תבשל גדי בחלב אמו. והוא כדאי' (בראשית רבה י' ובהשמטות זה"ק ח"א סימן א') אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל. היינו שכל דבר ודבר הוא לבוש להרצון שנמצא בו בפרט ומזה הלבוש יכולין להכיר שורש הרצון שבו אבל אם ירכיבו שני לבושין יחד אף ששניהם היתר מ"מ הכחות מתערבים וממילא נתעלם שורשם מלהכיר מהם לאיזה פנימיות הם לבושים וזה היה ענין העבודה זרה של האומות שהיו רוצים תמיד להתערב הכחות שלא יהיה ניכר השורש שלהם וע"ז נאמר דור עקש ופתלתול (דברים ל״ב:ה׳) שמעקמים ומתעקשים א"ע שלא יסתכלו בהשורש ולכן נצטוו ישראל לא תבשל גדי בחלב אמו כי עי"ז יתעלם השורש ולכן צוה השי"ת ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך שע"י שימסרו הראשית להשי"ת לא יתעלם מהם לעולם הכרת השורש. וזה שקורין תמיד פרשה זו בשמיני שהוא יו"ט שני של גליות כי שבעת ימי החג רומזים על כנור של שבע נימין שהוא כדכתיב (דבה"י א' כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' ונקודה האמצעית של זה ההיקף הוא לך ה' הממלכה וכמו שאנו אומרים בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו שזה רומז שהשי"ת משולל מכל אלין מדות. ושמיני רומז על הארת השי"ת שמאיר שיש לישראל מקום בשורש למעלה מכל המדות ועל הארה זו רומז זו הפרשה כי בכור הוא מזה המקום העליון שנאמר עליו (איוב כ״ח:י״ב) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה שהוא למעלה מהשבע מדות: