משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת ג׳

א

ואיברא דלפירוש זה משמע דכל שיכול לעשות היכר בהדלקת נר אפילו בידו גם כן לפחות ולפסול הסוכה לגמרי אין צריך דסגי בהיכרא כל דהו, [ואף על גב דבהיכר שכתב המרדכי דאין מברך לא סגי, היינו לפי שאינו דבר הניכר לכל כל כך דאולי בירך בחשאי וגם הוא רק כרגע בתחילת הסעודה] אם כן לדידן נמי בשמיני עצרת כיון דראוי לישב רק משום נראה כמוסיף תסגי בהיכרא דנר ובסוכה גדולה במאני מיכלא ולא לאכול בבית כיון דבהיכרא כל דהו סגי שיוכל לישב בסוכה אפילו בדאפשר לפחתה ולא חיישינן למוסיף:

ב

אך באמת פירוש הנ"ל צריך לעיון דאי דר' חייא בר אשי בבבל איך פוחת ביום טוב כמו שכתב בעצמו שם לפני זה ובערב יום טוב אי אפשר לפוסלה דצריך לה לשמיני עצרת, ודחוק להעמיד דברי ר' חייא בר אשי כמאן דאמר שם (סוכה מ"ז.) מיתב נמי לא יתבינן ודלא כהלכתא, ועוד דבירושלמי שם (פרק ד' סוף הלכה ה') איתא דברי ר' חייא בר אשי אלו משמיה דרב ובאור זרוע גדול הנדפס מחדש (ח"ב סימן ש"ך) העתיק גם מהגמרא הגירסא ר' חייא בר אשי אמר רב וכן בשבלי הלקט (סימן קי"א) ד"ה תנן העתיק אמר רב וכו' פוחת וכו', ובספר המנהיג (הלכות סוכה סוף סימן ו') הגירסא רבא ונראה דטעות סופר וצריך לומר רב וראיתי בפירוש הרב החרדים הנדפס מחדש על הירושלמי ברכות בפרק ו' הלכה ו' (דפוס זיטאמיר דף מ"ד ע"ב) כתב דגם בירושלמי לא גרסינן בשם רב יעוין שם אבל הר"ן בפרק ערבי פסחים (פסחים כ'.) העתיק גם כן מהירושלמי בשם רב וכן בבעל העיטור שם העתיק מהגמרא ר' חייא בר אשי לבד אבל אחר כך כתב והכי אמר ר' חייא בר אשי אמר רב בגמרא דילן הנה דגריס גם בגמרא אמר רב ורב הוא דסבירא ליה שם (מ"ו סוף ע"ב) דיתבינן:

ג

ואולי יש לומר דמפרש השתא פוחת ארבעה אסכך [ולא כמו שכתב שם לפני זה אדופן של פס ארבע יעוין שם] ובסוכה גדולה ובשמיני יושב במקום המסוכך ובתשיעי יושב במקום הפחת ועל כן בעי ארבעה דגברא באמתא יתיב שהוא שש טפחים וכשפוחת ארבעה טפחים רובו חוץ לסוכה, אבל עדיין צריך עיון דהא דנקט מדליק הנר דבהכי סגי בסוכה קטנה וכשאי אפשר מעייל מאני מיכלא גם בסוכה קטנה וזה אפשר גם בבבל ולמה ליה לפחות, וגם רי"ף ורש"י וכל הראשונים כולם לא פירשו כן ולפי פירוש דידהו מבואר דכל דאפשר לפחות לא סגי בהיכר דנר או מאני מיכלא ובעינן לפסלה דוקא שלא יהיה עליה שם סוכה, [וזה ראיה גם כן לדברי רמב"ן במלחמות שם דפסול שכתב רי"ף בהדלקת הנר אינו פסול גמור יעוין שם]:

ד

ולהמפרשים פוחת ארבעה שהוא מקום חשוב סגי אפילו יש בהנשאר שיעור סוכה והוא יושב שם דאיכא הכירא בפחיתה זו, נראה דזה גם כן דוקא באין לו מקום להוריד כליו [ומיהו עיין בחידושי הריטב"א לשם משמע דמפרש הורדת כלים היינו גם כן רק להיכר והוא כדברי הב"ח (סימן תרס"ו) יעוין שם, ונראה דפחיתת מקום ארבע דחשיב סגי דלא גרע מהורדת כלים יעוין שם וצריך לי עיון היטב, ורש"י פירש אין לו מקום אחר לאכול עיין שם ולא על הורדת הכלים לבד שלא יהיה לו היכר] ואין יכול לפחות כולה ולישב תחת אויר הרקיע מפני הרוח וכיוצא ומשום דאי אפשר סגי בהיכרא ובעינן הכירא דעדיף טפי כל מה דאפשר ולא סמכינן להוציא מחשש נראה כמוסיף כשאפשר בענין אחר:

ה

ולדידהו שפיר יש לומר דמהאי טעמא נראה לדידן בשמיני עצרת אוכלין בבית ולא סגי בהכירא כל דהו כנ"ל דאפשר לקיים מיתב יתבינן בדבר מועט שיאכל כנ"ל:

ו

והא דאין אוכלין בלילה גם כן מקצת סעודה מיהת בסוכה, [ואף לטעמיה דבית יוסף יאכלו כזית באמצע סעודה בסוכה] יש לומר מפני הטורח בלילה לילך ממקום למקום באמצע סעודה וסגי לקיים מצות הישיבה בדבר מועט שביום לבד גם כן, ועל כל פנים למדנו מבעל העיטור דשפיר שייך הא דמדליק הנר גם ביום ונדחה מיהת הראיה לסתור משם ושוב מסברא יש לומר כמו שכתבתי: