א
[כתב מהר"ר יודא אוברניק ז"ל שהעתקתי מליקוטיו], שלום רב לאהו' עמי' מה"ר יודא י"ץ. על שאלתך אשר שאלתני בישראל אחד שקנה פרה ועז מן הגוי ולא משך רק שנתן פשוט אחד במקח ולמחר ילדה העז זכר, אם יש בולד קדושת בכורה? דע דלא ידענא שריותא בפשיטות כל העיקר, דהיינו ממש פלוגתא דרש"י ור"ת כדאיתא פ"ב דבכורות1 דף י"ג ע"א. בהדיא, אמר ר"ל אמר ר' אושעיא: ישראל שלקח בהמה מן הגוי אע"פ שלא משך כיון שנתן מעות קנה וחייבת בבכורה. ומי' נראה לחלק לגבי גוי דבעינן שיתן מעות כנגד כל המקח, דהא קי"ל כר"י2 ב"מ מ"ח ע"ב. דעירבון כנגד כולו הוא קונה בקרקע קניין גמור, ובמטלטלי לעניין מי שפרע, ולגבי גוי3 עי' קידושין י"ד ע"ב. דכל (עניינו) [קניינו] בכסף הוי מטלטלי לגבי דידיה כקרקע לגבי ישראל. וכן המנהג פשוט להקנות לגוי עבור פשוט כדי לקיים גם דברי רש"י דסבר דקניינו של גוי אינו אלא בכסף. ומעתה ק"ו ומה אפי' להקל ושיקנה הגוי מישראל סגי בפשוט, להחמיר ושיקנה הישראל מן הגוי לא כ"ש? ומהא מוכח נמי דלא מהני טעמך דכת' דלא חשיב קניין משום דביד הלוקח לחזור אם ירצה להפסיד הפשוט שנתן, דא"כ גוי שנתן פשוט לישראל ג"כ לא יקנה מה"ט. וא"ת דהתם פשיטא דאין הגוי חוזר משא"כ הכא דצריך לשלם כל דמי המקח, אין חלוק בזה אם קנה מקח רב בפשוט או אם קונה בדמים מרובים ונתן מקצת דמים, כגון פשוט בתורת קיום המקח והמותר ישלם אח"כ. דבתר דין תורה אזלי' בהא מילתא ולא בתר דין ערכאות שלהם, כדקא' תלמודא בפ"ב דבכורות4 שם י"ג ע"א. מאי בדיניהם כדין שפסק' להם תורה דקניינ' בכסף. ואע"ג דרוב הגאונים פסקו דלא כר"ל אלא כר"י דסבר איפכא, דדוקא משיכה בגוי קני, מ"מ הואיל ומהר"ם היה מחמיר להצריך כסף ומשיכה כדי לאפוקיה נפשיה מפלוג' דרש"י, מי יבא אחריו להקל נגד חומרתו? אין פנאי להאריך יותר. נאום הקטן והצעיר שבישראל.
ב
מרן דבשמיא יפיש לך חייא בחגא דפטיריא אהו' עמי' מהר"ר יודא יצ"ו. על דבר ספק בכור כמו שכת' שיש להסתפק שמא קודם שנתנה הפשוט ילדה העז. איכא למישדי ביה נרגא דנימא אוקי העז בחזקת שלא ילדה אמש. איכא למימר אדרבה אוקי הולד בחזקת חולין כמו שהיה במעי אמו. ומ"מ הואיל ואיכא כל הני ספיקות ותו דאין החומרא אלא אליבא דרש"י דסבר דמעות קונות ודברי התו' דפליגי עליה ראיותיהם נכוחות קצת, אם תתיר בצרוף כל הני ספיקות לא תפסיד כלל. [מה"ר משה מענדל מרעגענשפורק יצ"ו] שלומך יגדל ויפש אהו' עמי' הר"ר משה י"ץ. על דבר הבכור שנצרם אזנו פגימה שיש בו חסרון כמעט ברוחב איסר. לא פירשת דבריך אם החסרון מן הסחוס שהוא הקשה שבאזן1 עי' שו"ת מהרי"ל סי' מ"ב וק"ח ופסקים וכתבים סי' רמ"ד. ורש"י פירש שקורין אותו טנרוס. דהכי תנן בפ' על אלו מומין2 בכורות ל"ז ע"א. נפגמה אזנו מן הסחוס ולא מן העור, ופרש"י דהעור היינו אליה רכה שבאוזן והפגימה שם לא הוי מום דהדר' ברי. ונראה דהסחוס קרוי כל מה שהוא חרוץ ופגום ולא אותו מקום שהוא פשוט ושוה, כי כל אותו מקום רך הוא ואם נפגמה אזנו מן הסחוס אפילו כחצי איסר נראה דשוחטין עליו במדינה. ואפי' בחגירת צפורן, כדאמ' פ"ק דחולין3 דף י"ז ע"ב. שלש פגימות הן: מום בקדשים ועצם בפסח ואזן בבכור וכלן בחגירת צפורן, ופרש"י דלהכי נקט אוזן בבכור אע"ג דבכלל קדשים הוא לאשמועינן דנשחט עליו במדינה. וכן כת' ר"י בתשובה4 עי' או"ז ח"א ה' בכורות סי' תק"ו ובשו"ת מהר"ם ב"ב סי' ט"ו. להדיא במר' סוף פ' מקום שנהגו דנשחט במדינה על פגי' אזן בבכור שהוא כחגירת ציפורן ע"ש. ואפשר דא"ז נמי ר"ל שנראה יפה כחגירת ציפורן. ועל אשר כתבת שדעתך להשהותו עד ביאתי נראה דלאו שפיר דמי. דכמדומה לי דמה שהצריכו חכמים5 עי' טו"ז סי' ש"ו סק"ו ובט"א לר"ה דף ז' ע"א. לשחוט בכור בעל מום בלי שהייה, מטעם דחששו דלא ליתו ביה לידי תקלה בגיזה ועבודה. וא"כ אין להשהותו6 עי' ברא"ש פ"ה דבכורות סי' י"א ובטיו"ד סי' ש"ט. דהאידנא ליכא מומחה להתיר בכורות ובני הכנס' כלהו מקרי. ונראה דאדם יכול לראות מום הבכור של בנו ואפי' אם הוא אחד מבני הכנס', דדוקא נדרים ונגעים של עצמו ושל אשתו אינו מתיר ורואה7 נגעים פ"ב מ"ה ועי' בטור סי' שי"ב. אבל איסור אחרינא לא, הכי דייק בתו' סוף פ' כל היד.8 נדה כ' ע"ב ד"ה כל יומא, ועי' שו"ת חות יאיר סי' קכ"א לגבי בכור של אחיו. אם נמצא הבכור כשר הבשר מותר אפי' לישראל ואפי' לגוי ובלבד שלא ימכרנו באטליז ובליטרא9 עי' סי' ש"ו. אבל חלב גידים ועצמות נמכרים באיטליז ובליטרא ואם נמצא טריפה טעון קבורה בשרו ועורו ודמו100 עי' סי' ש"ז ובשו"ת מהר"ם ב"ב סי' י"ח. נאום הקטן והצעיר שבישראל.
הסבר על זכויות יוצרים
לקט יושר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.