לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מ״ז

א

בני אדם במדינתינו הא אית להו מורים ודיינים על פיהם יתברר ויוכיח הדבר. הא אשכחן כמה פלוגתא דתנאי במס' נדרים¹ דף ל' ע"ב, מ"ט ע"א, נ"א ע"ב. דפליגי מאי נקרא לשון בני אדם וכה"ג ולא אזלינן בתר דברי שאר אינשי דעלמא. וכ"ש בנדון זה דאיכא לשון השטר לקמן דצריך להתברר ע"פ חכמים. ולא אשגחי' במאי דקאמרו בעלי הדין לפרשו, דאי משמע לך לשון השטר דפ"ש בכלל צדקה, אע"ג דאינהו קאמרו לאו אדעתא דהכי נתרצי' הוה דברים שבלב אינן דברים. ולא דמי לההיא דפת חיטין² שבועות כ"ו ע"ב. דהא לעניין איסור הוא נאמן על עצמו למ"ד פ' אמרו³ כריתות י"ב ע"א. יותר ממאה איש. אבל לגבי ממון דחבריה בנדון דידן שהתובע בא לזכות מכח השטר שיתחייבו לתת עמו שוה בשוה, פשיטא דלא מהימנא ואף כי ברירנא לע"ש דהאי נדון דידן לאו נדר וצדקה הוא, אלא דין ודברים שבין איש לחברו. וא"כ הא דאמרי' פ' גט פשוט⁴ ב"ב קס"ה ע"ב. כסף בדינרי' אין פחות משני דינרים זהב, אי אמר הלוה אני קורא לדינרים דווקא של כסף וכן לא היה בדעתי רק של כסף וכי ס"ד דמשגחי' ביה? עוד הארכת ופגעת' ונגעת' בכמה חילוקים ובכמה מקומות, ויען כי סתמ' דברים מאד גם לא סדרת' אות' דבר דבור על אופניו כמו שהם כתבו וסדרו דבריהם, היה עלי לטורח להאריך ולדקדק בהן אי איתא בהו פירכא. מסקנת דסלקא מינאי לא לפסוק הלכה כ"א בדרך שקלא וטרי' לזכות הרבים. חדא מטעם דכת' הרב המופלג משום דמילתא דלא שכיח לא אסיק אדעתייהו כדפרישית לעיל. וחדא מטעם דכת' הר"ר שמואל י"ץ משום דבהאי פ"ש הוי נמי לכבו' ולתועלת וכמו שבארתי למעלה. תו דבעינן נמי לחדש זכות מועט לרבים מסמים דקה וקלושה כי דקדקתי במה שכתב בשטר שתקנו ביניהם. וז"ל שאני ראובן אתחייב לפרוע מכל כ' גסים על הוצאת ו' גסים⁵ ובשו"ת מהרי"ק נדפס בטעות ב' גסין. ואנחנו שמעון לוי ויהודה ישכר נתחייב לפרוע מכל כ' גסים [ג' גסין] וחצי ובהוצאה בעד מצות הצדקה נתחייב לפרוע כל אחד בשוה עכ"ל. והשתא יש לתמוה אמאי נחיתו לפלוגי בחצאים ה"ל למכתב מכל מ' גסים ראובן י"ב וד' האחרים ז' לכל מ' גסים. והכי מוכח פ' שור שנגח ד' וה'⁶ ב"ק ל"ו ע"ב. דלאו אורח ארעא דתנא לפלוגי בחצאים דפריך התם אי ס"ד סלע (מריש) [מדינה] תנן ליפלוג וליתני שנים (האחרונים) [הראשונים] י"ב וסלע. ופרש"י התם אבל אי לא תני תנא סלע מדינה לא ק' דליתני י"ב וחצי דבחצאים לא מיירי. א"כ אמאי קא מיירי אינהו בחצאים? ולשון שטרות בתך לשון תנאים דיינינין ליה כדמוכח פ' גט פשוט⁷ ב"ב קס"ו ע"א. דרב אשי דייק מלישנא דמתני' דהאשה שיש עליה ה' זיבות דשני לו בשטר בין (דינרים) דינרי לדינרים אלא ע"כ משום הכי נקטו סך הפחות שהוא מניין הכלל חוץ מעשרה. דבדידיה ליכא לפלוגי אלא בפחות רביעיות והא לגמרי לאו אורחיה. וגלו אדעתייהו משום סיפא דמילתייהו שלא נתרצו לתת בשוה במצות הצדקה רק סכום מועט כפי מה שרגילים לתת לפרנסת עניים. כגון פעמים או שלש כ' גסים אבל פדיון שבוים סתמא דמילתא לא יתפייס אלא במניין זהו' לזה לא נתרצה. נאום הקטן והצעיר שבישראל.