לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) י״ז

א

[שאילת הר"ר בנימן כ"ץ¹ זצ"ל. מרעגענשפורג]² פסקים וכתבים סי' ק"ד. ראובן נעשה ערב לשמעון מחמת גוי בקרן ורבית שבכל עת שיתבע אותו שמעון, יאכל עם סוס שקורין ליישטין³ ליישטונג. ועתה או' ראובן הקרן אפרעך והרבית לא אתן לך, ושמעון משיב איני תובע ממך שום דבר רק אכילת הסוס כמו שנתקשרת נגדי תחת חותם גוי, אי הוי נקטין בכובסי' כו'⁴ עי' ב"מ דף ק"א ע"ב ושבועות מ"א ע"א. אין מעשה לפנינו רק הדין חפץ אני לדעת. לא ידענא מאי קמבעי לך בהא, דכיון דאסור ליקח ממנו רבית גם הליישטונג אסור לו לקבל ממנו, ממה נפשך⁵ ובנדפס הלשון מגומגם ויש לתקן ע"פ הנוסח שלפנינו. אם ההטלה מאכילת הסוס והריוח לעצמו היינו נשך ותרבית ואפי' אם ההנאה והריוח לגוי אחר, מ"מ אסור. כההיא שפסקו התו'⁶ ב"מ נ"ז ע"ב ד"ה לספק ועי' ביו"ד סי' ק"ס סעיף י"ד. ויתר חבורים, דאסור לומר לחברו אלוה לך מנה כדי שתתן ד' דנרים לצדקה.

ב

וזכורני שיש לו זקן מרובע באמצע סנטר כנגד מ' שערות ואינם ארוכים, וגם למעלה מפיו יש לו זקן קצר. וא"ל משום לא תשחית פאת זקניך, וגם למ"ד שיש פאת למעלה מפיו¹ עי' סי' קפ"א. אבל אינו אמר לי שהוא אסור לגלח. ובע"ש נחמו קודם פטירתו הוי מגלח כל הזקן ולא ידוע לי כ"כ טעמו, ואמר משום דהוה רפואה לעיניו.

ג

וזכורני שאמר לבני מוה"ר מיישטרלן ז"ל למה אתם מגדלים שער ארוך כ"כ? מצאתי בי"ד בסי' קע"ח אסור ללכת בחוקות הגוים עד ולא בשער וכו'.

ד

[כתב מה"ר יעקב בן מה"ר שמואל מיישטרלן¹ מה"ר מיישטרלן. זצ"ל]² פסקים וכתבים סי' צ"ו. ואשר שאלת אם חולה מותר לדרוש במכשפים ובקוסמים. דע כי לא (מוציא) [מצינו] איסור מפורש בדבר, דשואל אוב וידעוני דהזהירה תורה עליהם נראה דוקא אוב וידעוני דאינון חמירי טפי ואין שאר מכשפין בכלל' לחומרא. והכי מוכח משמעתא קמייתא דיבמות³ דף ד' ע"א וסנהדרין ס"ז ע"ב. דבעינן ילפות לחייבי מכשף סקילה ולא ילפינן לה מכלל דאוב וידעוני. ולא אשכחת' דהזהירה תורה לשואל שאינו עושה מעשה בעצמו כי אם באוב וידעוני. וא"ת הרי עובר בלפני עור אפי' השואל עליו לגוי לדברי ר' ישמעאל⁴ וכ"ה בנדפס ולפנינו הגירסא רבי שמעון, ועי' ג"כ בתוספתא ע"ז פ"ט ה"ד, ובב"ר פל"ד ס"ח איתא רבי שמעון בן יוחאי. פ' ד' מיתות⁵ סנהדרין נ"ו ע"ב. דבני נח מוזהרים על הכישוף נראה דלא קי"ל כר' ישמעאל דבכוליה תלמודא אמרינן דז' מצות נצטוו בני נח וטפי לא. עיין בפ' ד' מיתות, וריצב"א ואשי'⁶ פ"ז דב"מ סוף סי' ו'. נמי פסקו דלא כר' חידקא דסבר דבני נח מצווין על הסירוס. וא"כ אין כאן רק איסור [עשה] דתמים תהיה עם וגו' כדכ' רמב"ם⁷ פי"א מה' ע"ז הט"ז. ע"ש נראה מדבריו דלא איסור ממש קא (סליק) [אמר].

ה

וזכורני¹ עי' גידעמאנן צד קכח. שפ"א עמד כוכב בקיץ בתחלת הלילה ויש לו זנב כמראה אש ונמשך זנבו כנגד ב' אמות, ועמד כמה ימים שלא רוצה [הגאון ז"ל] לראות אותו. לסוף הולך הגאון ז"ל על המגדל העומד ברחוב יהודים בניאושטט לראות הככב, כי הככב עמד בצד צפון בשפולי רקיע. אע"ג דכת' סמ"ק² סי' י'. במצוה להיות תמים שלא ישאל בכלדיים וכו' ואמר הגאון הזנב פנה לוינא ובאותו שנה ניתן סם המות למלך מוינא³ ביום עשרים ושלש נובמבר אלף ארבע מאות חמישים ושבע למספרם מת בפראג המלך פתע פתאום בשנת השמנה עשרה לימי חייו, בשנת רל"ד [רי"ד] נתן למשיסה יעקב והיהודים אשר בברונא, אלמיץ, צניים ונייאשטאדט אשר במעהרין נתגרשו ממקומות מושבותיהן. בק"ק [דפראג], והוא בן הצורר אלברכט השני.⁴ בימיו היתה גזירת אושטריך ביום י' סיון ק"פ שתים עשרה מרס אלף ארבע מאות ועשרים ואחד. שעשה גזירה מוינא וגם המלך מהגרי היה נהרג בעירו⁵ לאדיסלויס בנו של השר צבא הנודע יוהאן הוניאד ומטעם המלך הנ"ל (בהערה קצ"ח) נהרג באובן בשנת רל"ז [רי"ז]. ואח"כ ט"ז שנים עמד ג"כ ככב עם זנב שנת רל"ב, והחבר נחמיה סופר י"צ רוצה לברך על אותו ככב ברוך שכחו וגבורתו כמו שכתב הערוך בסי' ז"ק⁶ עי' בהפלאה שבעירכין אות זק א' ובברכי יוסף או"ח סי' רכ"ז סק"ב. ואני לא רוצה לברך כי כן משמע רש"י פרק הרואה⁷ ברכות נ"ח ע"ב. והר"ר נחמיה שאל פי מה"ר יודא מינץ יצ"ו, וא"ל הר"ר נחמיה שהשיב שהערוך משמע כמו שהוא אמר, אבל רש"י משמע כמו שאני אמר. ועוד כמדומה לי שהגאון זצ"ל אינו מברך על אותו ככב העומד כמעט כמו זה.