לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ט״ו

א

וזכורני כשאכל סעודה גדולה ושותה יין הרבה, אמר לי הבא מים לשתות משום דאמ' בג'¹ ברכות מ ע"א ועי' או"ח סי' ק"ע. אחר כל שתיה שתה מים! ועוד שהוא רפואה לחולי שלו ואמ' שהוא מרגיש מיד בחולי שלו הנקרא פודיגרא או גייכט ל"ע, כששתה יין חזק בלא מים. ואמר שהיה אחד ששתה לעולם מים מחמת חולי זה ל"ע, ואמ' עליו אשתו שהוא מת בלא עתו כי אינו מחזיק גופו. ולעולם שופך מעט מים מן הכלי קודם ששתה.

ב

[וזכורני שלא עשה שום רפואה לחולי שלו שקורי' פודיגרא ל"ע, רק לפעמים כשהיה משתין לקח אותו השתנה כשהיו עדיין חם ושפשף אותם במקום הכאב. ואמרתי הרפואה דלעיל לאנשים ושאלו לי איך עשה עם ק"ש ותפלה והשבתי לא ידעתי טעמו, אך מצאתי טעם בא"ח בסי' ע"ח וז"ל: מי רגלים שותתין על ברכיו וכו' וכן מצאתי בסי' פ"ב ע"ש, וגם לפי דעתי שהספרים כתבו מי רגלים שאין רשומן ניכר מותר להתפלל שם. הרפואה דלעיל נכת' שנת רחם לפרט]. ואמר שאין המרחץ יפה לכאב שניים אבל לרחוץ ראשו אין קפידא.

ג

וזכורני שא' שאין לשתות מן הכלים שפיהם קצרים [בל"א גוטרולף]¹ ע' גידמאנן צד קכב הערה ז. כי קשה לראייה ולשמיעה.

ד

וזכורני שפ"א שאמר לגוי ליטול אחד משיניו מתוך פיו, ואמרתי לו הא אמרי' שאין לעשות רפואה לשניים, והשיב לי שבלאה"כ היה נופל בתוך יום או ימים. וז"ל: ערבי פסחים¹ דף קי"ג ע"א. ולא תעקר ככא ופרשב"ם שן ומשום חולי שסופו להתרפאות. ואמר כשאחד יושב במים סכנה לו להטיל מים במים, אבל לגדולים לא.

ה

[כתב הח"ר מושמן מיודנבורק י"צ] ואשר שאלת מושמן על הרבית שלקחת מן המשומד. דע אם המשומד יצא מן הכלל וכפר בכל התורה ואין נראה בו שדעתו לחזור אין חשש כ"כ להלוותו ברבית קצוצה, כי רוב הדעות מתירים להדיא¹ עי' בב"י סי' קנ"ט ובש"ך שם סק"ד בשם תשובת הגאונים. וכ"ש אחרי שקבלת כבר הריבית² וכן העלה בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ג אות ה' דאף להפוסקים המחמירים במומר דאסור להלוות לו בריבית דהוי אחיך מ"מ אם לקח ממנו רבית לא יחזיר, ועי' בפתחי תשובה שם בסי' קנ"ט סק"ג ובפסקי הלכות ריקאנטי סי' שמ"א. מקצת הדעות אוסרים להלוות ולכך המדקדקים נזהרים לכתחלה. ולרעהו כנ' וכנ' אהו' הקטן והצעיר שבישראל.

ו

העתקתי מלקוטי מורי מה"ר יודא אוברניק זצ"ל. אמר מו' מה"ר איסרלן יצ"ו שהמשומדים בזמן הזה שבקו התיר' ואכלו איסורא¹ עי' תוס' ע"ז כ"ו ע"ב ד"ה אני. מותר להלוותן בריבית ואסור להשיב אבידתם.

ז

ולא רצה להתיר להלוותן מעות של צדקה ברבית כגון צדקות הצריכים ליתנם לעניים מהם בכל שעה. אבל אינו מוחה לקהל להלוות צדקות ברבית כגון צדקה שנותנין להם בע"מ שיהא הקרן קיים והפירות להאכיל לעניים. עיין במרדכי בפ' המפקיד¹ סי' רפ"ז, ועי' ביו"ד סוף סי' ק"ס.

ח

יודי אחד היה חייב לצדקה של בחורים ג' ליטרא [בשביל שקנה מצות בב"ה של בחורים], ואמר שאין לו מעות לפרוע ונתן לי ספר למשכן ליודי אחר ברבית. והלכתי עם הספר לבית יודי ודברתי עמו להלוות לו ליטרא בעד ג' מחציות לשבוע, והיה שם גוי בביתו ונתתי הספר אל הגוי. ואמרתי אל הגוי קח זה הספר ותאמר ליודי זה שילוה לך ג' ליטרים על הספר וכן עשה הגוי. והגוי נתן לי המעות בצרור חתום, ואח"כ נמצא המעות חסרים י' פשיטים ונתן לי היודי י' פשיטים מידו לידי. ולאחר זמן נתן לי הלוה הקרן והרבית ואתניהם למלוה מידי לידו והוא נתן לי הספר. וכל זה עשיתי על פי מוהר"ר איסרלן זצ"ל בק"ק דניאושטט.