א
[כתב מהר' יודא מורקלין ז"ל]. ועל קלח של צנון שנחתך בסכין של גוים שכת' הר"ח וז"ל בחתיכת ירק מן הצנון אין הצנון נאסר. לשון ירק כולל עליו וקלחיו כדמוכח במתני' פ' כ"ש אלו ירקות כו' עד יוצאין בעלין ובקלחין1 אין זה לשון המשנה אלא מדיוקא מוכח הכי שם בגמ' ע"ב והא מדקתני סיפא בקלח שלהן מכלל דרישא עלין, א"כ חזינן דלשון ירק כולל שניהם. ותו למה נחמיר כ"כ אפי' גובהה שעל ראש צנון דמהר"ם חולק על ספר התרומה וכת' דלא אמרי' חורפא משוי לשבח אלא בחילתית שהוא חריף ביותר והוא בלזור ולא שום דבר אחר כדאיתא פ' אין עומדין2 צ"ל אין מעמידין. בע"ז באשי'3 סי' ל"ח. ע"ש נאום הקטן והצעיר שבישראל.
ב
[כתב מה"ר פנחס יצ"ו], עוד ילמדנו מורי איך שייך ג"כ גבי דם ריחא מילתא, ונ"מ אם לצלות לכתחילה כבד גבי תבשיל בתנור אחד, כי ר"ת1 ע"ז ס"ו ע"ב ד"ה רבא אמר,. כת' היתר על ריח פת של איסור מטעם דכמה ריחו' מצינו אבל ריח פת לא מצינו. א"כ בנדון זה נמי ריח דם לא מצינו, כי ר"ת הביא כמה ריחו' במרדכי2 פסחים פ"ב סי' תק"ע וז"ל: וכן השיב ר"ת לבני מינטפש על חמץ ומצה שנאפו יחד בתנור אחד והשיב כמה ריחות מצינו בתלמוד ריח נבילה ריח כמון של תרומה וריח יין בפת אבל ריח פת איסור בפת היתר לא מצינו. ובהגה' במיימוני3 פט"ו מה' מאכלות אסורות סי' ע' ושם בתשובות דשייכי לה' חמץ סי' ו'. וריח דם לא הביא כלל. וגם כן יש להוכיח קצת דריח דם לאו ריחא הוא מכבדא תותא בישרא4 חולין קי"א ע"א. דמותר לכתחילה אע"ג דריח הדם יוצא מן הכבד ועולה למעלה בבשר וההיא דכבדא תותי בשרא איירי בתנור וראייה דבמרדכי ובהגה' במיימוני5 פ"ו מה' מאכלות אסורות סי' ד'. פסק דשפודים דידן לעולם אסור. דדוקא לדידהו שהיו צולין בתנור כו' א"כ ש"מ אע"ג שהיו צולין בתנור לא הוו חשו אריח דם ואפי' אי שייך לומר אריחא כבולע כך פולט מ"מ מסתמא לא היו מתירים לכתחלה. ול"ל דדוקא בתנור שלהם לא הוי ריחא דלא נפיש פיטומא אחרי שהיו פתוחים למעלה דהא ר"ת כתב במרדכי ובהג' במיימוני דתנור שלהם נפיש פיטומא טפי מתנורים שלנו אחרי שהיו קטנים ואפ"ה לא הוו חשו מריח דם. א"כ מכ"ש תנורים שלנו לא הוי ריח דם כלו'. מ"ת הא כחל תותי בישרא שרי ג"כ לכתחילה וגבי חלב שייך ודאי ריחא כדא' גבי פלדאן כו'. י"ל דחלב שחוטה דרבנן והוה קיל טפי. וע"כ צ"ל דזהו הוה חילוק דחלב כחל הוא קיל טפי מדם הכבד. וראיי' דבמרדכי6 חולין פ' כל הבשר סי' תש"א. פי' הטעם דכחל עלוי בישרא דיעבד מותר מכח דחלב שחוטה דרבנן, וגבי כבד פי' טעם אחר מכח מישרק שריק, לכן הוריני מר דרך ישרה.
ג
ואשר שאלת1 פסקים וכתבים סי' ע"ו, הובא בב"י סוף סי' צ"ז ובד"מ סי' ק"ח סק"ג ועי' בב"ח שם. אי שרי לכתחלה לצלות כבד עם התבשיל2 ואפי' כשהוא שמן כמו שכ' בב"י שם ועי' בכנה"ג בהג' ב"י ס"ק ל"א. בתנור למאן דאמר דריחא מילתא היא נר' דאין כאן בית מיחוש דכל דם כחוש הוא כדמוכח בההיא דבי דוגי דאין שמנונית בהם3 צ"ל בדם, ובנדפס: דבי דוגי שמטגנין בדם שצף למעלה ואומר כל דבר וכו'. שצף למעלה, וא"כ כל דבר כחוש [לאו] מילתא בריח' דיליה. כדאיתא בהדיא פ' כיצד צולין4 פסחים ע"ו ע"ב. דאפי' לוי5 צ"ל רב, דאיהו הוא דסבר ריחא מילתא ובהיתר שמן ואיסור כחוש אפי' בדיעבד אסור. דאוסר בשר כשירה שמינה עם בשר נבילה כחושה היינו משום דאזיל האי ומפטם האי והדר אתי האי ומפטם לאידך. והאי חששא ליתא גבי דם הנבלע בכבד6 עי' בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו. והוא דבר קלוש לא שייך לומר בו שהתבשיל יפטם אותו. ותו דהצלייה דרכה להוציא הדם ולירד למטה מיד ואיך יתכן דניחוש לריח' בשעה שנוטף על הגחלים והריח העולה [מן הגחלים] עשן מקרי ולא ריח ובעוד שנבלע אינו מוציא ריח, אין להאריך יותר דיפה הבאת ראייה מכבד' תותי בשרא.
הסבר על זכויות יוצרים
לקט יושר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.